מעלליהם של הדור הצעיר

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Monotype Corsiva"; panose-1:3 1 1 1 1 2 1 1 1 1; mso-font-charset:204; mso-generic-font-family:script; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:HE;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:2.0cm 42.5pt 2.0cm 3.0cm; mso-header-margin:36.0pt; mso-footer-margin:36.0pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

"ומי אתם?" שאלה רוונה רייבנקלו את החבורה. האפלפאף הרצינה ושיפרה את האחיזה לה בשרביטה. גריפינדור שם את ידו בהיכון על חרבו, וסלית'רין נחר עוד נחירת בוז.  כל הארבעה כיוונו שרביטים אל החבורה.

"אנחנו אנשים מהעתיד. " התחיל הארי.

"למדנו בהוגוורטס ." המשיכה הרמיוני.

"לא ייתכן. עוד לא פתחנו את הלימודים, ואני בספק אם בכלל מישהו ירצה לבוא." אמר סלית'רין.

"ליתר דיוק, אף אחד לא ירצה לבוא. כשהם מנהלים אותו." אמר והחחוה לעבר רייבנקלו, האפלפאף וגריפינדור.

"נכון, אבל למדנו בהוגוורטס של עוד 1,000 שנה." אמר רון. המייסדים הרצינו.

"הבית ספר הזה לא ישרוד אפילו את העשור! איך אתה מצפה שהוא ישרוד אלף שנה?!" קרא סלית'רין. גריפינדור הרים יד והשתיק אותו.

"בסדר. איזה בתים הייתם,בהנחה שאתם יודעים על מה אני מדבר?" שאל גריפינדור.לונה הצביעה על עצמה.

"אני הייתי ברייבנקלו." אמרה והביטה בהערצה ברייבנקלו, שחייכה כעת חיוך רחב.

"ואנחנו,כולנו, בגריפינדור." אמר הארי והחווה לעבר כולם. גריפינדור חייך אף הוא.

"ואני, צאצאית שלך, גברתי." הוסיפה אלין בלהיטות אך בנימוס, והסתכלה על האפלפאף, שגם חייכה.

"בחיי, למה אף אחד מכם לא בסלית'רין?" שאל סלית'רין, נעלב.

"זה מה שהמצנפת בחרה, אתה יודע. זה לא אנחנו." אמר רון בעוקצנות.

"רגע, רגע, רגע . איזו מצנפת?" שאלה רייבנקלו, המומה.

"נו, את יודעת, שחורה כזו עם קרע גדול, שממיינת אותך...." אמרה ג'יני בעוקצנות בלתי רגילה. רייבנקלו מיהרה לעלות במדרגות שלא היו שם כמה דקות לפני, וחזרה כעבור דקה עם מצנפת שחורה עם קרע.

"אתם מתכוונים,כזו?" שאלה והרימה את המצנפת גבוה מעל ראשה. כולם הנהנו.

"הדבר המטולא הזה ישרוד 1,000 שנים?" שאל סלית'רין, כלא מאמין. כולם הנהנו לאות הסכמה."בהתחשב לזה, שהיא הייתה שייכת לגריפינדור, זה באמת ישרוד?"

כולם הנהנו שוב, וגריפינדור נעץ בסלית'רין מבט מלא משמעות.

"וואוו...לא ייאמן...." אמרה האפלפאף וצנחה. גריפינדור דחף לה כיסא, והיא התיישבה עליו בכבדות, לא מאמינה.

"אמא שלי ושלו, גם הייתה ברייבנקלו." אמרה מוני והצביעה על מאט."אנחנו אחים, לצערי הרב."

"למה, לצערך, עלמתי הצעירה? הוא נראה בדיוק כמו שעלם צעיר מבית טוב אמור להיראות, הלא אני צודק?" שאל גריפינדור. ניכר היה בפניו שהוא מחבב את מאט. מוני הנהנה בעצבנות.

"תוכיחו את עצמכם כקוסמים ולא מוגלגים, כדי שנדע שלא טעינו בהגנות." אמרה רייבנקלו.החבורה הנהנה לאות הסכמה, ושלפה את שרביטיהן. רייבנקלו בחנה את השרביטים  מקרוב.("וואוו, שלכם הרבה יותר יפים...." אמרה האפלפאף בקנאה.)

"מכירים 'פטרונוס'? זה שמגרש סוהרסנים ועושה אור יפה?" שאל רון בקול

שמסבירים איתו לעילגים. המייסדים הנידו בראשם.

"לא מכירה. מה זה סהרוסונים?" שאלה רייבנקלו.

"עזבי, את לא רוצה לדעת." נאנח הארי. רייבנקלו התרגזה. היא פנתה ללונה, שענתה לבקשתה האילמת למידע, אבל רון קטע אותה.

"זה יצור שמרחף, לבוש ברדס שחור, ונותן נשיקות." אמר רון בעוקצנות.

"אז למה לעזאזל צריך לגרש אותו?!" שאלה האפלפאף בתמיהה.

"כי זה לא נשיקה רגילה! היא מוצצת לך את הנשמה!" התפרץ רון.

המייסדים הביעו הבנה.

"אז תראו לנו את ה'פטמונור' הזה." אמרה האפלפאף. המבוגרים הנהנו בעצבנות. הם שלפו את השרביטים שלהם.

"אקספקטו פטרונום!" קראו המוגרים, ושש חיות כסופות פרצו משרביטיהם. ברחבי החדר דהרו כעת אייל,לוטרה,כלב גדול, סוס, ארנב, ונמר. כשהנמר חלף על פניה האפלפאף, היא פלטה צווחה.רייבנקלו הסתכלה עליהם בעניין, וגריפנדור גם. סלית'רין שכח שהוא מצוברח, וגם התעניין מאוד.

" הפטרונוס לובש צורה של חיה שאתה דומה לה באישיות?" שאלה רייבנקלו. כולם הנהנו.

"רגע, איך זה הולך?  אקספקטו פטרונום!" קראו רייבנקלו  והאפלפאף, והרימו את שרביטיהן. שובל דק של אור כסוף יצא מקצוות השרביטים השלופים, אך מיד התמוגג.

"למה זה לא מצליח?" נאנחה רייבנקלו.

"אופסה, את העיקר שכחתי." אמר הארי." תגייסו את הזיכרון הכי מאושר שלכם."

"כמו... מה?" שאל גריפנדור, ושלף את שרביטו אף הוא.סלית'רין שלף את שרביטו השחור, והידק את אחיזתו בו.

"לא יודע, כמו , למשל, במקרה שלכם, שמשרד הקסמים אישר לכם את הקמת הוגוורטס." אמר הארי ומשך בכתפיו. המייסידים הנהנו. הם עצמו עיניים.

"אקספקטו פטרונום!" קראו הארבעה. מהאחד השרביטים יצא נשר גדול וכסוף. רייבנקלו התמוגגה למראהו.לונה ונודל עודדו בשריקות התפעלות. סלית'רין עשה פרצוף, וגריפינדור ניסה עוד פעם. משרביטו יצא אריה גדול. עכשיו הארי, רון, הרמיוני, נוויל, ג'יני, אלבוס, אלין, רוז, מוני ומאט עודדו.סלית'רין הצליח להיות הבא בתור. נחש כסוף הזדחל לו על האוויר, ומעל ראשו. אלבוס ראה שסלית'רין שואב סיפוק אדיר מן המראה. האפלפאף ניסתה גם היא, וגירית כסופה יצאה אף היא משרביטה. אלין הריעה, וכך גם אלבוס. בעוד הנשר, האריה, הנחש והגירית מרחפים להם ברחבי החדר, הרמיוני לחשה משהו להארי, אבל אלבוס שמע זאת בבירור.

"איך אתה מתכוון למנוע מסלית'רין לפתוח את חדר הסודות הזה?" הארי משך בכתפיו.

"פרופסור רייבנקלו!" קראה אלין וניגשה אל רייבנקלו.

"אנא ממך, ילדתי, תקראי לי רוונה." אמרה רייבנקלו.

"בסדר. רוונה, את יודעת לבצע 'לויקורפוס'?" שאלה אלין בתקווה.

"למען האמת, אין לי שמץ של מושג מה זה יכול להיות." תהתה רייבנקלו."התואילי בטובך להראות לי, בתנאי שזה לא מסוכן?" מוני עשתה פרצוף כשאלין הנהנה. אין מישהו שמשבצע 'לוויקורפוס' יותר טוב מאלין.חשב אלבוס.היא באמת הכי טובה.

"לוויקורפוס!" קראה אלין, ומאט התנופף מקרסולו באוויר. רייבנקלו ציחקקה, האפלפאף נפלה מהכיסא מרב תדהמה, גריפינדור קפץ על רגליו וסלית'רין הסתכל בעיניו האפורות על המתרחש.

"מרשים ביותר, יקירתי." גיחך מאט ממקומו, סמוך לתקרה.

"ומה לחש הנגד?" שאל גריפינדור, עיניו עדיין נעוצות בדמותו של מאט , התלויה מעליו.

"אין." אמרה אלין בפשטות."זה נופל לבד."

המייסדים נדהמו. כולם הרימו ראשיהם כדי לצפות במאט ברחמים.

"סתם צחקתי. נראה לכם שאני אתן לו להיות תלוי מהתקרה לשארית חייו?" אמרה אלין וכיוונה את שרביטה אל מאט.

"לביאקורפוס!" קראה אלין, ומאט נפל בקול חבטה , ממש סמוך לרגליו של גריפינדור, שצפה בעניין בנעשה.

"אהבתי." אמרה האפלפאף וכיוונה את שרביטה אל עצמה.

"לוויקורפוס." אמרה האפלפאף, ונתלתה באוויר. לרוע המזל, היא הפילה את שרביטה. כל הנוכחים בחדר צחקקו, כולל את האפלפאף עצמה.

"לביאקורפוס." אמר סלית'רין בעודו צוחק כשהאפלפאף נפלה חזרה על הרצפה, צוחקת צחוק מתגלגל, ובעקבותיה עשו גם כן כולם.

"אז, מה אתם אומרים, רוצים להישאר ללמוד פה השנה?" שאלה רייבנקלו את כולם, שהנהנו. יש להם משימה לבצע.

"אם הנכם רוצים, תוכלו לכהן כמורים." הציע גריפינדור למבוגרים, שהנהנו.

"ובכן, מה אתם רוצים ללמד?" קראה האפלפאף.

"אני אלמד התגוננות מפני כוחות האופל!" אמר הארי.

"אני כשפומטיקה." אמרה הרמיוני.

"תורת הצמחים." קרא נוויל.

"לחשים." אמרה לונה בסהרוריות.

"שיקויים!" אמרה ג'יני.

"שינוי צורה?" לחש רון, לא בטוח בכישרונו במקצוע. המייסדים צחקו.

"אני מלמדת חקר לחשים עתיקים." אמרה רייבנקלו.

"אני תולדות הקסם." אמרה האפלפאף.

"טיפול בחיות הפלא." אמר סלית'רין.

"חקר מוגלגים!" קרא גריפינדור, וכולם פרצו בצחוק מתגלגל.

הפרק הקודם		הפרק הבא