חייבת לדעת

שלום לקוראים, אם נשארתם.
הגעתם לעוד אחד מהפרקים הקצרים האלו שלא עוזרים בשום דבר,
אבל בכל זאת אני מקווה שתהנו :) אגב, פסח שמח וחופשה מוצלחת:)

האולם הגדול שוב התמלא בתלמידים שחזרו להוטים מחופשת החג.
לאחר שלילי וג'יימס הספיקו להרגע מהמתח הם ידעו שהשגרה הזו תחלחל אט אט בחזרה.

ג'ניפר, כמו בפעמים קודמות, ישבה לצד לילי בשולחן הארוך ואכלה לתאוונה.
השיעורים נראו קצרים מרגע לרגע, כמו שעה שעוברת כשנייה, זאת בגלל מחשבותיה של לילי.
אך חלקים נכבדים מהשיעור נועדו למעבר פתקיות מרחפות לכוונה, זאת מסתכם בחיוך מצדו של ג'יימס.
התוכן היה זהה בכל פעם, מציף אותה בשאלות שכנראה ידע מראש את תשובתן:
התחמקות טוטאלית.

"אנחנו חייבים לעשות משהו." אמרה לג'יימס אחרי שיעור שיקויים מייגע במיוחד.


"בואי נדבר בחדר המועדון."


"אבל הוא מלא בתלמידים."


"אז בואי למקום אחר."


"לאין?"


"פשוט תעקבי אחריי." ג'יימס החל לצעוד צעדים בטוחים ומתיימרים, דוחף תלמידים לצדדים כשלילי מבקשת את סליחתם "ג'יימס, לאין זה?"


"לכאן."


"הו." מלמלה, כשניצבו מול אותו קיר שעמדו מולו בפעמים קודמות בנסיבות הרבה יותר רציניות-
חדר הנחיצות.


"תחזיקי את היד שלי." פנה אליה.


"מה?"


"פשוט תעשי את זה. ותעצמי את העיניים." לילי, סמוקה, אחזה בידו של ג'יימס שהייתה חמימה באופן מפתיע.
הוא עצם את עיניו, גם היא, ובעוד ששלשלאות הברזל השחורות התלפפו זו בזו הם פקח אותן שוב.

הם הסיטו את הדלת ללפנים, ונכנסו פנימה.
לילי לא ציפתה לראות את מה שמצאה בפנים.


"אני כאן בדרך כלל עם החבורה, אבל...אנחנו צריכים מקום לדבר."


"זה גאוני." אמרה, מביטה על החדר מכוסה המזרונים והפופים האדומים, והכריות.
הנרות הריחניים מסביב גרמו לחושיה להתחדד ולליבה לרטוט.
היא לא ציפתה שאדם כמו ג'יימס עלול לבלות את זמנו במקום כזה...שונה.
 ולא לדבר על השאר שמתנהגים באותה צורה ילדותית שמפתיעה לא פחות ביחס למקום הזה.


"שבי." הוא ניתר בנינוחות על אחד מהפופים, היא ישבה על אחד בעצמה.


"אוקיי. ג'יימס, אנחנו צריכים לעשות משהו לגבי ג'ניפר קאלדרן."


"טוב."


"טוב? אני לא יודעת מה נעשה, ואתה אמור להציע רעיונות."


"אני אומר שנחכה."


"נחכה למה? דמבלדור לא יעשה כלום."


"מאיפה את יודעת?"


"כי זה דמבלדור, הוא לא יודע מחצית מהדברים שאנחנו יודעים."


"אז בואי נספר לו מה אנחנו יודעים."


"לא." קמה ממקומה.


"למה לא?"


"כי זה הסוד שלי, זאת המשימה שלי."


"למה כל כך חשוב לך לשמור את זה בסוד?"


'למה באמת?' חשבה לעצמה בתשישות מכניעה.


"אני לא יודעת, רק אל תספר. אתה הבטחת."


"אבל זה מסוכן, לילי, את תיפגעי."


"מה זה אכפת לך אם אני אפגע או לא? אתה קונדסאי. מה שאתה עושה זה לפגוע."


"בטח שאכפת לי אם תפגעי או לא, את חשובה לי."


לילי שתקה לרגע אחד. היא הייתה עצבנית יותר מדי, לחייה סמקו, הפעם לא מהתרגשות. הנרות רטטו, ונכבו חלקית בגלל האווירה הקודרת.


"בואי נספר." לחש.


"לא, אני לא מתכוונת לספר." צעקה.


"אוואנס, תירג-"


"ואני לא מתכוונת להירגע, אתה הבטחת, פוטר, הבטחת. ואתה לא תספר לאף אחד. גם אם זה יהרוג אותי."


"אבל לילי," אחז בעדינות במפרק ידה.


"לא, אל תיגע בי, ואני בטוחה ש-"
גיימס נישק אותה. השתיק אותה, ניסה להרגיע אותה. הפעם היא לא זרמה כמו שחשב.
היא דחפה אותו עם שתי ידיה בחוזקה ונגבה את פיה בשולי גלימתה.

"מה אתה עושה?"


"מנשק אותך."


"אל תעשה את שוב."


"אבל פעם שעברה את-"


"פעם שעברה זה היה אחרת."


"אז כל פעם תשני את דעתך?"


"הדעה שלי לא משתנה פוטר, אתה קונדסאי, ולי אין מה לעשות עם קונדסאי."


"אז מה קרה ליד העץ?"


"שום דבר-"


"כל הדיבורים?"


"הם-"


"לא אמיתיים?"

"זה לא הזמן לדבר על זה."


"בטח שזה הזמן לדבר על זה. לא אמיתיים?"


"לא. בסדר? מרוצה?"


"אז למה עשית את זה?"


"הייתי...אני לא יודעת."


"אני לא מבין למה."


"למה מה?"


"למה את לא אוהבת אותי."


"כי כל אחת אחרת כן."


"מה?"


"אני לא משהו שאפשר לקנות, וכל הזמן הזה היית בטוח שאני מהן."


"מי זה מהן?"


"מהפרוצות האלו שאתה יכול להפוך לרכוש הפרטי שלך."


"זה לא נכון-"


"בטח שזה נכון. ואתה לא יכול בלעדי זה. כי זה מה שמביא לך סיפוק."


שפתו התחתונה רטטה, עיניו הפכו ללחות ואדומות, משקפיו הראו סימני אדים.


"את טועה."


"תוכיח שלא. אפילו החדר הזה מזויף, לא?"


"לא."


"אז ברגע ששאלתי ידעת לאין לבוא? אתה תכננת את הכול."


"נכון." מלמל נבוך.


"נכון," ענתה בקול חזק יותר "ואני התפלאתי שאתם מבלים במקום כזה, אבל עכשיו כבר לא. כי הכול שקר."

היא העיפה כלי זכוכית עם נר עמום על רצפת השיש.
הפנתה את גבה לכוון הדלת הסגורה ופתחה אותה "אל תדבר איתי יותר, פוטר." טרקה את הדלת והשאירה את ג'יימס פצוע בפנים.

הגענו לסיומו של הפרק (תודה למרלין). זה קצר, אני פשוט לא בטוחה אם אתם רוצים פרקים קצרים או ארוכים.
אם הם ארוכים אז תגיעו לסוף יותר מהר (דבר שיתרום לכולנו וימנע רגעים מותחים)
אז פשוט תרשמו אם אתם רוצים פרקים ארוכים או קצרים. אני אשמח.
שוב פסח שמח :) :) :)

הפרק הקודם		הפרק הבא