הפעם הראשונה שלי כמכשפה

מצטערת שלקח לי זמן להעלות את הפרק, בקושי הספקתי לכתוב אותו /:

-------------------------------

חציתי במהירות את החדר לכיוון המדרגות של חדרי הבנות.

"מייצ'ל חכי" תפס אותי הארי ביד.

הרגשתי שהדמעות עולות שוב. "מה את רוצה?" אמרתי בשקט.

"אני סיפרתי רק לרון באמת. הוא זה שהתחיל עם ההפצה" הארי אמר מתחנן.

"לא הארי. זה היית אתה. לא היית אמור לספר לאף אחד" אמרתי בכעס.

"אבל הוא החבר הכי טוב שלי.." אמר הארי אבל קטעתי אותו "אתה רואה אותי רצה לספר על המפה שלך לסברינה? או על הגלימה לרוז?".

"תעזוב אותי כדי שאני אוכל ללכת מכאן עם הקצת כבוד שנשאר לי" אמרתי לו כשהשיניים שלי התעדקו בחוזקה.

"אבל.." הארי אמר חיוור.

משכתי את היד שלי בחזרה ועליתי במדרגות. נכנסתי לחדר ולמזלי אף אחת מהבנות לא היו.

התארגנתי מהר לשינה ונכנסתי למיטה.

שמעתי את הדלת נפתחת והבנות נכנסו לחדר.

"את חושבת שהיא ישנה?" שאלה לי-אן בשקט.

"מסכנה.. מה שהיא עוברת" אמרה סברינה ויכולתי לשמוע את הדאגה בקול שלה.

"איך הוא יכל" אמרה לי-אן בכעס.

"אולי זה היה בטעות" אמרה רוז ושמעתי מישהי מתיישבת על מיטה.

"כן ממש" אמרה סברינה.

"טוב בואו נלך לישון כדי שלא נעיר אותה" אמרה רוז.

"צודקת" אמרה לי-אן. אחרי כמה דקות של רעשים מהשירותים, כולן נכנסו למיטות ודממה הייתה בחדר.

מלא מחשבות התרוצצו לי בחדר ולא יכולתי לישון.

בבוקר שמעתי את כל הבנות מתארגנות ולא רציתי לדבר איתן על מה שקרה אתמול.

חיכיתי כמה דקות עד שהן יצאו מהחדר ואז התיישבתי במיטה.

אולי אני אתחזה שאני חולה? ככה אני אוכל להישאר בבית החולים כל היום חשבתי.

ומה אני אגיד? אני חולה במחלת הטימטום? חשבתי ואז גילגלתי עיניים.

קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן. תוך כדי חשבתי על דרכים להתחמק משיעורים היום.

החלטתי שאני אלך לסיפריה ואעשה את העבודה שנתנו לי.

לקחתי את הספרים שלי וירדתי במדרגות. חדר המועדון היה ריק.

כנראה כולם בחדר האוכל חשבתי.

הלכתי מהר לכיוון הסיפריה כדי לא להיתקל באיש.

נכנסתי לסיפריה והתיישבתי בקצה של השולחן. גם הסיפריה הייתה ריקה.

אחרי שעה, סיימתי את העבודה והתחלתי להשתעמם.

לקחתי ספרים וקראתי אותם- "שיקוי פולימיצי נועד להסוואה. מי ששותה אותו הופך לאדם אחר".

שמעתי את הדלת של הסיפריה נפתחת וראיתי את דראקו.

"דראקו.. מה אתה עושה כאן? אין לך שיעור?" אמרתי מופתעת.

"דאגתי לך! לא הגעת לארוחת הבוקר או לשיעור תורת צמחים!" הוא אמר וחיבק אותי.

"הינה קחי" הוא הושיט את היד שהיה בתוכה טוסט.

"לא תודה אני לא רעבה.." אמרתי מובכת.

"מייצ'ל קחי את זה" הוא התעקש. לקחתי את הטוסט ואכלתי.

"קדימה בואי" הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון הדלת של הסיפריה.

"לאן?" אמרתי ועקבתי אחריו.

"הולכים לשיעור שיקויים" הוא אמר ואז נעצרתי.

"לא.. לא נראה לי" אמרתי ופחדתי לראות אחרים.

"באמת נראה לך שאני אתן לך לפספס שיעור עם סנייפ? מספיק הסתבכת אתמול" הוא אמר וגרר אותי לשיעור.

נכנסנו כמה דקות אחרי הצילצול אבל סנייפ לא היה שם.

התיישבנו ביחד בצד והרגשתי שכולם נועצים בי מבטים.

דראקו תפס מישהו מסתכל וצעק עליו "אתה צריך משהו?".

הילד סובב את הראש ואף אחד לא אעז להסתכל עלינו יותר.

"תודה" אמרתי וחיוך קטן עלה בשפתי.

"מה פשר הצעקות, דראקו?" אמר סנייפ כשנכנס לכיתה.

"רק צעקתי על כמה ילדים חטטניים המורה" דראקו אמר.

דראקו תמיד ידע איך להתחנף למורים. אהבתי את התכונה הזו בו.

הארי פוטר וחברו נכנסו ישר אחרי סנייפ. סובבתי את הראש כי לא רציתי להסתכל עליו.

כעסתי עליו. לא- רתחתי עליו.

הם כרגיל קיבלו עונש כבד, במיוחד הארי.

"היום נלמד איך להכין שיקוי אהבה. אבל אמיתי, לא כמו אלה שבחנויות הזולות" אמר סנייפ אחרי שהעניש אותם.

הפרק הקודם		הפרק הבא