זהירות! מוגל בדרך

לכל הקוראימים היקרימים,

אני רוצה להודות לכם על זה שאתם מגיבים.

זה ממש מעודד אותי להמשיך.

אני רוצה להגיד תודה מיוחדת למטר (הדוויג הינשופית)

ולסביון (פרח גריינג'ר) שחפרו לי עד שכתבתי פרק.

אז למה אני ממשיכה לחפור?!

קבלו, במחיאות כפיים סוערות, את הפרק הבא!

=========================

"יום הולדת שמח, רון" אמרו הארי ודייב.

זה היה הראשון למרץ.

דייב והארי הביאו לרון מתנות.

הארי חיפש משהו בתוך המזוודה שלו.

"אאוץ!" צעק דייב.

קופסא מהמזוודה של הארי עפה ופגעה לו בעין.

רון לא הסתכל עליהם, הוא היה עסוק בלהתפעל מהמתנות שלו.

זאת הייתה הפעם הראשונה שדייב לא שמע את רון מתלונן.

וזה באמת הישג נהדר.

"תודה על המתנות" אמר רון.

הוא נופף בכפפות השומר שהארי הביא לו ובצפרדעי השוקולד מדייב.

הוא התלבש בזמן שרון אכל (יותר נכון, זלל) קדרות שוקולד.

"אז הולכים לאכול?" שאל הארי.

רון לא זז ממקומו.

"רון?" אמר דייב.

"אני לא יכול לסבול את זה!" קרא רון.

"את מה?" דייב והארי שאלו.

"אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה!" הוא אמר.

דייב חשב על לבנדר.

הוא חשב שזה הגיוני שרון לא יפסיק לחשוב עליה.

והיא בטח לא מפסיקה לחשוב עליו.

אז למה רון כל-כך מודאג?

"אבל למה זה מונע ממך לאכול?" שאל הארי בהגיון.

"אני לא חושב שהיא מודעת לקיומי" אמר רון בייאוש.

"ברור שהיא כן" אמר הארי "אתם כל הזמן מתנשקים"

דייב הבין שזה הזמן המתאים להתחמק מהשיחה הלא הגיונית הזאת.

הוא התקרב באיטיות לדלת ויצא החוצה.

 --------------------------------------

הארי סיפר לדייב את הסיפור.

הוא סיפר לו שהקופסה שפגעה לדייב בראש הייתה מלאה בקדרות שוקולד.

את הקופסא נתנה להארי, רומילדה ויין.

היא מילאה את הקדרות בשיקוי אהבה.

אז עכשיו, רון מאוהב ברומילדה.

 ---------------------------------------

הם הלכו למשרד של סלגהורן.

הארי גרם לרון להאמין שרומילדה נמצאת שם.

הם הסבירו לסלגהורן מה קרה.

במהירות מרשימה ביותר, סלגהורן הכין שיקוי נגד.

"שתה את הכל" אמר סלגהורן "זה שיקוי הרגעת עצבים, כדי שתהיה רגוע כשתפגוש אותה."

רון שתה את הכל.

בהתחלה, הוא חייך לעברם.

אחרי כמה שניות, החיוך התחלף בפחד וגועל.

"חזרנו לעצמנו?" שאל הארי.

כולם, חוץ מרון, צחקו.

"אז נשתה משהו, לכבוד יום ההולדת?" שאל סלגהורן.

הוא הציע להם המון משקאות שונים.

דייב לא הכיר אף אחד מהם.

לבסוף, סלגהורן הוציא משהו שנקרא יין-דבש.

"רציתי לתת את זה לדמבלדור, אבל נוותר על זה" אמר סלגהורן.

"לחיי ראלף-" התחיל סלגהורן.

"רון!" אמרו לו הארי ודייב.

אבל רון לא הקשיב.

הוא שתה מיין הדבש שבכוסו.

הייתה שנייה בה הכל נראה בסדר.

אבל אז...

"רון!" הארי צעק.

רון נפל מהכיסא.

הוא ניסה לקום ונפל שוב.

הוא רעד ופרכס.

קצף יצא מפיו ועיניו יצאו מהמקום.

סלגהורן היה משותק מרוב הלם.

בינתיים, רון הכחיל ונחנק.

הארי רץ אל התיק של סלגהורן.

הוא הוציא הרבה דברים.

בסוף, הוא הביא אבן מצומקת ודחף אותה לפה של רון.

הבזואר בהחלט עזר.

רון נשם נשימה ארוכה אחת ואיבד את ההכרה.

=======================

הוא עמד על גבול היער האסור.

הוא חייב לעשות את זה היום.

לפחות את אחד מהדברים.

יש לו עוד חודש עד שהכישוף יתבטל לגמרי.

כבר עכשיו הוא נחלש.

אבל קודם הוא צריך לעשות את זה.

כל עוד אפשר.

הילדה טיילה בשביל ליד היער.

היא לא תוכל לראות אותו.

הוא כיוון את שרביטו.

רק כשהיה בטוח שלא ישמעו אותו הוא הטיל את הלחש.

"אימפריו".

עיני הילדה הזדגגו.

התוכנית שלו עובדת.

כל עוד לא יפריעו לו.

הוא עוד יכול להצליח.

 ==================

זאת הייתה המלכודת השלישית.

למייקל דיי נמאס.

היה מספיק קשה לעבור את השניים הראשונות.

קודם הוא היה צריך לנטרל את המנגנון שירה חצים רעילים.

אחר-כך אמה עזרה לו לעבור את קרני הלייזר.

עכשיו, אחרי כל מה שהם עברו, הם נפלו לבור.

הבור היה חשוך כמו המסדרון.

הם לא ראו אותו ונפלו לתוכו.

הם ניסו לטפס על הקירות, אבל הם היו חלקים מדי.

אז הם התחילו להכין חבל מנייר.

(אתם לא יודעים כמה שזה חזק).

החבל כבר היה מוכן.

הם התחילו לטפס.

 =================

איך מרגישים כשעושים לך אימפריו?

עכשיו היא ידעה את התשובה.

זו הרגשה חונקת.

זה להיות כלוא בתוך הגוף שלך.

זה כמו להיות סוס, אבל מישהו רוכב עליך.

אתה נשלט על-ידי מישהו אחר.

בלי יכולת לדבר או לזוז.

זו הרגשה נוראית.

כמו מה שמודי אמר.

השולט בה יכול לגרום לה להרוג את עצמה.

והיא לא תוכל לשנות את זה.

האיש השולט בה גרם לה ללכת אל המרפאה.

היא לא ידעה למה.

אבל זה לא יכול להיות טוב.

==================

שלום לקוראימים היקרימים,

השאלה של היום היא:

מה הדבר הכי הזוי שעשיתם בעזרת נייר?

הכוונה היא לכל סוג נייר שאתם מכירים.

הפרק הקודם		הפרק הבא