האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


כוח הקסם היהודי

קבוצת קוסמים יוצאת לגלות את מקור הקסם בעולם. ספין-אוף לפאנפיק "סוד הקסם היהודי" שכתבתי.



כותב: Hawkeye
הגולש כתב 106 פאנפיקים.
פרק מספר 19 - צפיות: 17727
5 כוכבים (4.818) 11 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: PG - פאנדום: הארי פוטר כנראה - זאנר: מתח בעיקר - שיפ: - פורסם ב: 14.01.2017 - עודכן: 04.10.2017 המלץ! המלץ! ID : 8276
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

בס"ד

מה? מה זה השם הזה לפרק? מה מגלים פה?

מגלים פה משהו שבטח שאלתם את עצמכם מהו עוד מהפרקים הראשונים, אבל תצטרכו לקרוא את הפרק כדי לגלות. כן, זה עוד מוטיב חוזר - אחרי הפרק שאתם הולכים לשנוא יש פרק שבו מגלים משהו גדול. הכי כיף זה לכתוב סיפור עם מוטיבים חוזרים, ככה יש תבנית מוכנה ולא צריך להמציא את הגלגל מחדש. עצלני העולם, התאחדו! טוב... אולי מחר. יאללה פרק!


עומר לא היה שליו. אמנם הוא ישב בשלוה על אחד הכיסאות שהיו בטרקלין ההוא בתוך השטיח, אבל הוא בער בתוכו. הוא הסתכל על הילל ושיר שהתיישבו בקצה הטרקלין, מול שולחן עמוס דפים וכלי כתיבה. מה עוד יש להם לתכנן ולעשות?

ניר יצא מהחדר שבו הוא שם את רומי.

"הרגעת אותה?" שאלה אותו שיר בדאגה.

"אני לא הצלחתי," אמר ניר, "אני קשרתי אותה לכיסא."

"רק שהיא לא תיפול," אמרה שיר בדאגה, "חייבת להיות דרך להחזיר אותה."

"אנחנו נמצא דרך," אמר ניר, "ואיך אני אמור להגן על רומי שלא תיפול?"

"תנסה פרוטגו טוטאלום," הציע הילל.

קשה היה שלא להבחין באווירה המדוכאת שהייתה שם. אמנם המטרה הושגה, והם גילו כיצד להיפטר מהסוד, אבל רומי אינה בריאה ושלמה. עומר ישב מצונף בכיסאו. לו היה פותח את עיניו קודם לכן ומצטרף לקורידון, לו היה מסרב להאזין לשטויות שקורידון אמר לו, לו עומר היה פחות... פחות...

מאז מלון טראגוב עומר כבר לא היה אותו הדבר. המקום הזה שינה אותו ואת היחס שלו לעולם החיצוני, וגם את היחס שלו לעצמו. וקורידון המרושע ניצל זאת. עומר לא היה צריך ליפול בזה. למה הוא כל כך טיפש?

דפיקות עדינות נשמעו מהתקרה, שם נמצא הפתח היורד מהשטיח אל הטרקלין שמתחתיו.

"מה? מי זה?" שאל הילל בחשש.

"זו נעמה, אני רואה אותה דרך מצלמות האבטחה," נשמע קולו של דודו ממערכת הכריזה, "להכניס אותה?"

"להכניס אותה, עומר?" שאל אותו הילל. עומר הנהן מבלי לדעת למהה הוא הסכים, לא מוריד את עיניו מהתקרה שנפתחה ונעמה צנחה פנימה.

"עומר," היא אמרה, רצה לעברו וחיבקה אותו, "עומר שלי, גיבור, תשמור על עצמך!"

עומר נכנע לחיבוק שלה. לא היה לו כח להתנגד.

"הרצון לעזור, ועם זאת, הנזק שיוצא ממנו... אני הראשונה שיכולה להזדהות איתך, עומר. אבל אתה לא כמוני, לך יש חברים אוהבים שיעזרו לך," היא אמרה.

"חוץ מזה שעומר בכלל לא אשם במה שקרה לרומי," תקף אותה שת, "אל תרמזי את זה אפילו."

"אני מבינה שאתם נסערים," אמרה נעמה, "גם אני הייתי נסערת לו זה היה קורה לי, אבל אני כאן כדי לעזור לכם."

הילל, שיר, שת וניר החליפו מבטים ספק מודאגים, כאילו הם לא יודעים אם לצחוק או לבכות. זה נראה היה כאילו הם תקשרו במבטים, כי מיד לאחר מכן שיר הנהנה לעברם וצעדה לעבר נעמה.

"אנחנו מאוד מעריכים את הרצון הטוב שלך, גברתי," אמרה שיר ברחמים והניחה יד מנחמת על כתפה של נעמה, "אבל אני חושבת שכדאי שלא תעזרי לנו הפעם, לאור מה..."

"מה שקרה," השלימה אותה נעמה, "כן, אני מבינה אותך, איי-"

"-שיר," מיהרה שיר לתקן אותה. זה היה קרוב, שוב!

"שיר?" שאלה נעמה בבלבול.

"כן, הם מכירים אותי בתור שיר," ענתה שיר, "בכל מקרה, תודה אבל לא תודה."

"אבל יש לכם בעיה!" אמרה נעמה כששיר דחפה אותה קלות לכיוון היציאה, "אתם לא יכולים לחזור סתם כך לישראל!"

"מה הבעיה?" שאל שת, "אנחנו מוכנים וערוכים."

"אבל אתם חוזרים חצי שנה מוקדם מדי," אמרה נעמה, "הרי כמה זמן הייתם כאן, ביער? שבוע? שבועיים? ובעוד כמה זמן ניר ועומר יחזרו בזמן חצי שנה לאחור ליום היציאה? חצי שנה?"

ניר ועומר החליפו מבטים מבולבלים.

"אתם מבינים?" שאלה נעמה, "עליכם לזוז חצי שנה קדימה כדי שלא יווצר חלילה פרדוקס."

"ואיך נעשה את זה?" שאל ניר, "מחולל הזמן נמצא אצל עומר שנמצא עכשיו בעפלי"ם, לא עומר שנמצא כאן."

"אני יכולה לעשות זאת עבורכם," אמרה נעמה.

"לא, לא, אני באמת חושבת שלא כדאי," אמרה שיר בחיוך, "אנחנו מאוד מעריכים את טוב הלב שלך. באמת, להוואי וכולם היו כמוך. אבל זו לא אשמתך שבכל פעם שאת מנסה לעזור לנו..."

"...את הורסת לנו את התכנית," אמר הילל והצביע על החדר שבו רומי הייתה, "אז שלום."

"אבל הפעם זה שונה," אמרה נעמה, "אתם חייבים לסמוך עליי."

"הפעם זה שונה? מדוע?" שאל שת, "הרי את מנסה לעזור לנו!"

"כשניסיתי לספר לכם היכן בניהו," אמרה נעמה, "חשבתי שאם אתן לכם את התשובה בצופן זה לא ייחשב לעזרה מלאה ולכן לא יוותרו בעיות. אבל זה לא קרה."

"אז מה את מתכוונת לעשות הפעם?" שאל אותה שת, "את הרי כבר סיפרת לנו הכל!"

נעמה השתתקה. היא הביטה בעומר במבט כל כך חודר ועמוק, כאילו הוא נושא אות קלון.

"לא," היא אמרה, לא מורידה את עיניה מעומר, "לא סיפרתי לכם הכל. יש עוד משהו שיפריע לכולכם לחזורר הביתה בריאים ושלמים, אבל אני לא אספר לכם אותו כדי שלא אגרום לעוד צרות."

"מה זה?" שאל שת, "מה את מסתירה?"

"חוששני שלא אוכל לספר לכם אלא שתיאלצו לגלותו בעצמכם," אמרה נעמה, עדיין מביטה בעומר, "ואני מצטערת שאני לא מספרת את זה. אני באמת מצטערת."

"טוב, לדעתי אנחנו צריכים להחליט יחד אם את תעזרי לנו או לא," הציע הילל, "כולם שמעו את מה שנעמה אמרה?"

"כן," ענו כולם. דודו ועדנה נכנסו לטרקלין מתא הטייס כך שכולם, מלבד רומי, היו שם.

"מי חושב שנעמה צריכה לעזור לנו?" הילל שאל. דודו, שיר וניר הרימו את היד.

"אני חושבת שאם נעמה באמת לא עזרה לנו לחלוטין אז אין סכנה," אמרה שיר.

"אוקיי," אמר הילל, "ומי מתנגד לעזרה של נעמה?"

הוא, שת ועדנה הרימו את ידם.

"בלי קשר לשאלה של האם אנו סומכים על שד או לא, נעמה בעצמה לא בטוחה בזה וזה סיכון שאני לא מוכנה לקחת," אמרה עדנה.

"עומר, לא הצבעת," אמר לו הילל.

"מה זה משנה?" שאל עומר.

"אנחנו בתיקו, עומר," אמר שת, "שלושה בעד העזרה של נעמה ושלושה מתנגדים לה. אתה הקול המכריע."

"אממ.." המהם עומר. הוא לא בדיוק חשב על מה זהם אמרו או לא אמרו. יותר הפריע לו המבט שנעמה נעצה בו, כאילו מה שהיא לא מגלה להם תלוי בעומר איכשהו.

"אני חושב שהעזרה של נעמה היא הדרך היחידה שלנו להגיע להווה. כלומר, לעתיד. טוב, הנבתם אותי," אמר עומר.

"טוב," אמר הילל בלב כבד, "אז אנחנו נקבל את עזרתך, נעמה."

"אין בעיה," נעמה אמרה, ומעין חור-עיגול זוהר נפער לא רחוק מהמרבד, באמצע היער.

"כשתעברו דרכו תגיעו ליום שבו עומר וניר חוזרים לאחור חצי שנה," אמרה נעמה, "וכך לא תהיה לכם בעיה לחזור."

"תודה רבה," אמרה לה שיר וחיבקה אותה בעדינות, "אנחנו מאוד מעריכים אותך ומודים לך."

"העונג כולו שלי," אמרה נעמה ופרעה את שיערות ראשו של עומר בחביבות לפני שיצאה משם. דודו ועדנה חזו לתא הטייס, והמרבד עופף לו מבעד לחור אל העתיד.

 

הטיסה לישראל הייתה מתוחה. מדי פעם ניר נכנס לחדרה של רומי לבדוק מה מצבה, וכשנשמעו משם חבטות וצעקות ניר יצא משם מיוזע, מסרב לדבר על מה שרומי עושה שם. עומר הביט בחדר ההוא בעצב. זה לא מגיע לרומי שלו. היא חייבת להיות איפשהו, אם לא שם בפנים אז במקום אחר.

באחת מאותם הפעמים שניר יצא מחדרה של רומי הוא ישב בכיסאו בעיניים עצומות, מדמיין את מה שמחכה לו כשחיזור הביתה. ליטל תהיה שם, יחד עם התאומים שנולדו לו לא מזמן, והוא נטש אותם ואת אשתו ויצא למשימה הזאת. הוא נזכר כיצד, עוד לפני שליטל ילדה, הוא אמר שהוא רוצה שם קצר לבנם לכשיוולד. ואז ליטל אמרה שאם זו תהיה בת היא רוצה לקרוא לה אחינועם על שם אימא שלה, אבל הם סיכמו שאם זה יהיה בן הם יתנו לו שם קצר. בסוף נולדו להם תאומים, בן ובת, גל ואחינועם. שני ילדים מתוקים. וניר מוכן לעשות הכל כדי להציל אותם מאשמדאי, לכן הוא קם לעבר הילל ושיר, כדי להציע להם את הרעיון של אשמדאי.

הילל ושיר ישבו ליד השולחן המרוחק, בלי להפסיק לדבר או לכתוב. עומר מדי פעם הגניב מבט לעברם, עד שראה שגם הם מביטים בו ואז הוא הוריד את עיניו, קם מכסאו, מלמל משהו על אוויר צח ויצא החוצה.

הילל ושיר הורידו את עיניהם ממנו.

"עומר היה חזק בעבר," אמרה שיר בעצב, "למה הוא מלא כל כך ב...?"

"את לא מסוגלת אפילו לומר את זה, נכון?" שאל אותה הילל בעצב, "זה כואב אפילו לחשוב על כך שלעומר יש רגשי נחיתות."

שיר יבבה קלות ברגע שהילל אמר את זה. "זה לא הוגן," היא אמרה, "עומר שילם על העזרה של נעמה, ועכשיו גם רומי, ואלה שני האנשים שהכי פחות מגיע להם לפי דעתי."

"גם לפי דעתי," אמר הילל, "וזה מה שהופך את הנזק לכואב יותר."

הוא חיבק את שיר ביד אחת, כשידו השנייה חיפשה אחר דף בערימת הדפים שהייתה על השולחן. אחד הדפים נפל והילל מיהר להרים אותו ולהסתיר אותו.

"מה זה?" שאלה שיר בחשדנות.

"מה?" העמיד הילל פנים שהוא לא מבין. כנראה זו הדרך הטובה ביותר לגרום לשיר לרדת מהעניין.

"מה זה הדף הזה שהסתרת ככה מהר?" היא שאלה.

"איזה דף?" הוא ענה, "אני לא מסתיר כלום, סתם נפל דף והרמתי אותו..."

שיר גלגלה עיניים. "נו, תן לי את זה," היא אמרה וחטפה לו את זה מהיד.

היא הביטה בדף המומה. היו שם כל מיני שרטוטים, חישובים ונוסחאות, ואותיות מפוזרות בכל הדף.

"מה זה?" היא שאלה, הלב שלה פעולם במהירות. אם היא מבינה נכון את מה שהילל עשה שם, זה אומר ש... לא, זה לא ייתכן.

"זה סתם," הוא אמר לה בבושת פנים.

"זה לא סתם," אמרה שיר, "אתה לא יכול לעבוד על משהו כזה ולצםות שאני אראה את זה ולא אבין כלום. אני יודעת מה ניסית לעשות פה, הילל, וזה לא סתם."

"זה..." החל הילל לומר, "בנוסף למשימה שלנו למצוא את מקור הכוח, זו איזושהי משימה צדדית שאימצתי לעצמי..."

"למצוא את השם האמיתי שלי," אמרה שיר בהלם, "אני רואה, אבל, אבל למה?"

"כי זה סקרן אותי, אני מודה," אמר הילל, "וגם היו כל מיני רמזים לשם שלך לאורך כל המסע שלנו. גם בניהו וגם נעמה כמעט קראו לך בשם הזה, וגם בניהו אמר שהדשמות שלנו משלימים אחד את השני. ואיזה שם יכול להשלים את הילל בן שחר?"

"אתה לא אמיתי..." שיר מלמלה. בתוך תוכה היא ממש שמחה שהילל מתעניין בה, אבל כלפי חוץ היא נראתה מעוצבנת.

"וגם... וגם הרגשתי קצת לא בנוח שאנחנו מכירים כל כך הרבה זמן, אבלי אני לא יודע עלייך כמעט כלום," אמר לה הילל, "אפילו לא איך קוראים לך."

"אז אתה ניסית למצוא את השם שלי," אמרה שיר שכבר לא עמדה בזה יותר והגניבה חיוך עדין לפנים שלה.

"כן," אמר הילל, מחייך גם הוא באופן לא רצוני, "הילל בן שחר זה השם שנתנו לפני שנים לכוכב הלכת שנמצא בסמוך לחמה כשהיא שוקעת, כוכב הלכת נגה. זו אחת הסיבות שבחרתי את השם הזה. בבוקר, בזריחה, כוכב הלכת נגה שוב חלף ליד השמש, אך הקדמונים לא זיהו שזהו אותו כוכב לכת אז הם קראו לו בשם אחר. הם קראו לו איילת השחר. נכון, איילת?"

שיר, או איילת אם תרצו, לא הייתה יכולה לעצור את החיוך הגדול שלה. משום מה היא הרגישה כל כך בטוחה שהסוד שלה נחשף, כאילו הילל הוא האדם הכי בטוח שהיא יכולה לומר לו הכל.

"איילת השחר בשבילך," היא אמרה לו וצחקקה. הראשים שלהם היו כל כך קרובים אחד לשני. עוד רגע והם-

"אהמ, סליחה," ניר קטע את הרגע ההוא, "שיר, אני יכול את הילל לרגע?"

איילת (זה מוזר לי לכתוב איילת במקום שיר) הביטה בניר שעמד מאחוריהם. "טוב, בסדר," היא אמרה, צופה בהילל קם ממקומו והולך לאחד החדרים הצדיים יחד עם ניר.

"טאקט זה לא הצד החזק שלך, אה?" מלמלה איילת והמשיכה למלא את דוחות המשימה של המוסד לבדה.

 

כשנכנסו לחדר, ניר סגר את הדלת מאחוריו.

"כן, ניר, איך אני יכול לעזור לך?" שאל אותו הילל.

ניר גרר את רגליו בעצבנות.

"תראה," הוא אמר להילל, מתלבט כיצד לנסח את בקשתו, "אני רציתי להציע לך משהו..."

"אם זה להיות מורה בעפלי"ם אז אני מסרב," אמר הילל, "סירבתי כשבית הספר הזה קם ולא שיניתי את דעתי."

"לא, זה לא זה," אמר ניר.

"אם זה משהו שקשור בפוליטיקה אז אני מסרב גם," אמר הילל, "אני לא רוצה להיות חבר בקסמהדרין הישראלי, אותו גוף אנמי שקם על חורבות השלוחה של משרד הקסמים הבריטי שהייתה ביזראל עוד מתקופת המנדט. הם צריכים להבין שהקוסמים הישראליים לא חצופים כמו האלה הבריטים, ואם תשאל אותי, צריך להפסיק לממן את הקסמהדרין ולסגור אותו ויפה שעה אחת קו-"

"זה קשור לסוד," אמר ניר והשתיק את הילל, "אני מציע להסיר את הכוח היהודי מכולם, מכל מי שיודע את הסוד, ולא רק ממך או מאילון."

"למה?" שאל הילל, "זו זכותם אם הם רוצים שהכוח יישאר אצלם או לא."

"לא, אתה חייב להקשיב לי!" צעק ניר, "הם מסכנים! הם סובלים! יש בתוכם כוח חיים של שד! אני לא רוצה שהילדים שלי, או שכל ילד, יגדל בסביבת אנשים שיש להם כוח חיים של שד!"

"אבל ניר, זו נקודת המחלוקת הראשונה," אמר הילל בקור רוח, "האם על כולם לדעת את הסוד וכך להחליש את הכוח הנלווה אליו או לא. ואני חושב שאתה יודע איזו עמדה נקטתי אז, לפני יותר משבעים שנה. ואין לך זכות לצעוק עליי."

"אבל הם לא באמת חזקים יותר," אמר ניר, "הם רק קצת... קצת שדים. אתה מבין? הכוח הזה הוא כוח רע, טמא, פסול. צריך להוציא אותו מהחוק."

הילל הנהן. "אני מבין אותך," הוא אמר, "אתה באמת מדבר אליי ממצוקה."

"כן, כן, בדיוק," אמר ניר, "רגע, מה?"

"אל תדאדג, אני אשקול בחיוב את הצעתך," אמר הילל ופנה לצאת מהחדר, "תודה."

 

הילל התיישב לצד איילת, קצת נסער.

"הכל טוב?" היא שאלה אותו.

"סתם, ניר," הוא אמר לה, "אני חושב ששת צודק. באמת יש בו משהו קצת לא בסדר. אולי סוחטים אותו?"

"מה הוא רצה?" היא שאלה.

"שנסיר את הכוח מכולם ולא רק ממני ומאילון," אמר לה הילל.

"נו, זה מעולה, לא?" שאלה איילת, "הרי אנחנו רוצים להיפטר מהכח הזה."

"כן, כשאת מציגה את זה ככה אז את צודקת," אמר לה הילל, "אבל לפי הצורה שבה ניר דיבר זה גרם לי לעשות לו פרנציפ, את מכירה את זה?"

"כן," איילת ענתה, "דווקא לא לעשות את מה שהוא רוצה."

"ואולי זה קצת ילדותי," אמר הילל, "אבל..."

"אבל?" שאלה איילת והתקרבה אליו, והוא התקרב אליה.

"עזבי את ניר," הוא אמר לה בחיוך, "בואי נמשיך מאיפה שעצרנו."

שוב הם היו כל כך קרובים אחד לשנייה, עד שקולו של דודו במערכת הכריזה הקפיץ אותם בבהלה במקומם כך שראשיהם התנגשו זה בזה בקול חבטה.

"אנחנו עומדים לנחות, שכולם ירדו או יעלו לקומת הטרקלין וישבו במקומותיהם," דודו אמר.

הילל ואיילת נעמדו בתסכול.

"טוב, אני מניח שנשיקה נורמלית לא תהיה לנו," הוא אמר, "אז בואי פשוט נחליט שכבר התנשקנו ונפסיק למרוח את הזמן. אני אוהב אותך, את אוהבת אותי, הכל טוב ויפה. מוסכם?"

"מוסכם!" ענתה לו איילת והם לחצו ידיים בהחלטיות. לא ככה היא דמיינה את זה, אבל זה טוב יותר מכלום.

"אני הולכת לקרוא לעומר מלמעלה", היא אמרה ועלתה משם.

לא עבר זמן רב ואיילת ירדה למטה, מבוהלת.

"מה קרה?" שאל אותה הילל.

"עומר לא שם!" אמרה איילת בבהלה.

"לא יכול להיות," אמר שת שעבר שם בסביבה, "תנסי להשתמש בלחש-"

"-אני מוגלגית," הזכירה לו איילת. שת נאנח ועלה למעלה בעצמו, כשאיילת וניר אחריו.

"הומנום רבליו," הוא הכריז, מצביע בטבעתו על השטיח הריק עליו עמדו כשהשמיים מעליהם.

דבר לא קרה.

"מה היה אמור לקרות?" שאלה איילת.

"זה היה אמור לגלות אם מישהו נמצא כאן," אמר שת, "אולי בלתי נראה או תחת גלימת היעלמות."

"אולי הוא נפל?" שאלה איילת בחרדה.

"לא ייתכן," אמר שת, "אני, עדנה ודודו כישפנו את המרבד עצמו בכישופי הגנה שיימנעו נפילה לפני שהמראנו."

"גם אחרי שחזרנו בזמן?" שאל הילל.

"גם אחרי שחזרנו בזמן," אמר שת.

"רגע, אבל בפעם שעברה כן נפלנו למטה מהשטיח," אמרה איילת, "כשמלך השדים הגיע."

"כי מלך השדים חזק יותר מאיתנו," אמר שת, "אבל רק כוח חזק כמו שלו יכול להפיל את עומר, ואם שד היה תוקף אותנו היינו מודעים לכך."

"אז איפה הוא?" שאל הילל, "אם הוא היה יורד בחזרה למטה היינו מבחינים בו!"

"אני לא יודע," אמר שת, "אבל כדאי שנתחיל לחפש."

הם ירדו לבטן השטיח והסתובבו בין החדרים השונים, נכנסו לתא הטייס ואף לחדר שבו רומי הוחזקה. מצבה של רומי החמיר, והיא החלה להשתמש באלימות פיזית כלפי מי שנכנס לחדרה.

"אנחנו לא מוצאים אותו בשום מקום," דיווח שת לעדנה ודודו שהיו בתא הטייס.

"שבו וננחת קודם," אמר דודו, "זה מסוכן שננחת כשאתם מסתובבים כך."

"אבל גם עומר מסתובב פה איפשהו," אמר להם ניר, "זה לא מסוכן עבורו?"

"אם הוא ייזהר מספיק הוא ישרוד, וגם אמרתי לשבת אז הוא בטח יושב באיזשהו מקום מסתור," אמר דודו, "אבל הוא לא יוכל להתחבא לנצח. ברגע שנפרום את השטיח-"

"ברגע שמה?" שאל ניר.

"נפרום אותו,"  הסבירה עדנה שישבה לצידו של דודו, "השטיח הזה הוא הרי מארג עם הרחבה מכושפת. ברגע שנפרום אותו בעזרת לחש פרימה, כל הדברים שהכנסנו אליו, שזה בעצם רק שבעתנו כי השאר הוא חלק מלחש ההרחבה, יצוץ מחוץ לשטיח. כך, למשל, נוכל להוציא את רומי וכך גם נמצא את עומר."

 

הנחיתה בכניסה לבית הספר התבצעה ללא תקלות. הכניסה לעפלי"ם לא הייתה מטופחת כרגיל, וזאת משום שהייתה זו ראשית הקיץ וחופשת הקיץ הייתה ביומה הראשון. לא היה צורך לטפח את הכניסה לנקות אותה, ואנשי הצוות השונים שגרו בבית הספר בין כה וכה לא עברו דרכה.

"רומי בפנים, נכון?" שאל דודו בשעה שעמדו מחוץ לשטיח, על המדרכה המפויחת שמחוץ לבית הספר, "וגם עומר, כך אנחנו משערים."

"אז קדימה, פרום את השטיח," אמרה איילת, מצפה לגרוע מכל.

דודו הצביע בטבעתו על השטיח ומלמל דבר מה. השטיח ריחף בגובה של כמה סנטימטרים באוויר, וחוטים החלו לצאת ולהיפרם ממנו. החוטים היו כה צפופים ורבים, עד שבשלב מסויים לא היה אפשרי לראות מה קורה בסנטימטרים הבודדים שבין השטיח לקרקע. ואז, כשהפרימה הסתיימה, ערימת חוטים נחה על המדרכה ועל החוטים ישבה רומי, בוהה באוויר בשקט כשריר נוזל מפיה.

"אני אקח אותה לבית החולים נחושתן," הציע ניר.

"לא," עצרה אותו איילת, "הם לא יכולים להתמודד עם השפעות של שד, כמו אז שרצו לקבוע את מותו של אילון כשלמעשה הוא פגש את חסידה בת אפרים כתוצאה משיקוי האנקה. גם אסור שידעו זאת. רומי צריכה להישאר תחת השגחתינו."

"ממש עבודה יסודית עשיתם לפני המבצע ההוא, אה?" שאל אותה הילל.

"מיד לאחר שנמצא את עומר, אני והילל ניקח את רומי למקום בטוח," אמרה איילת והביטה בהילל לבקשת אישור. היא יכולה לסמוך עליו. הילל החזיר לה חיוך אוהד. תמיד העיניים שלו היו כחולות כל כך?

"ואיפה עומר?" שאל שת וניגש לערימת החוטים הגדולה, "אולי הוא מתחתיה?"

הוא החל לחטט שם בניסיון למצוא אותו, לשווא.

"שת, אם מישהו היה בתוך השטיח הוא היה נמצא על החוטים ולא מתחתיהם," אמרה לו עדנה, "אתה ראית את רומי."

"אז לאן הוא נעלם?" שאל שת.

איילת והילל החליפו מבטים מודאגים. הם כבר הכירו זה את מבטה של זו ולהיפך. הם שאלו זו את זה בלי קול האם, למרות הכל, המסע שלהם היה כישלון.

קיפוד כסוף עבר שם בין איילת להילל.

"מה זה?" היא שאלה.

"זה פטרונוס," אמר הילל, "אולי זה של עומר? אולי יש שם הודעה ממנו?"

"לא, הפטרונוס של עומר זה לברדור," אמר ניר והפיג את הפטרונוס בהינף יד, "אני זוכר."

מתוך בית הספר מישהו התקדם בריצה לעברם.

"ניר, מי נמצא עכשיו בתוך בית הספר?" שאלה איילת.

"הממ... כל מי שגר שם, שזה אומר ארבעת ראשי הבתים והמנהל, ואולי עוד כמה מורים," ענה ניר.

"אז זה..." שאל הילל והצביע על הדמות שרצה לעברם מתוך בית הספר.

ניר הביט בדמות ההיא. "זה חיליק," הוא אמר, "זה מי שרצח את המנהלת ומי שניסה לעצור אותי ואת עומר ועוד אלף ואחת דברים. אני לא בטוח לטובת מי הוא פועל, אבל הוא מסוכן."

"שלום! מה אתה עושה פה, ניר?" שאל אותו חיליק, "לא הייתי במשרד שלך לפני רגע קט?"

"במשרד?" שאל ניר.

"כן, אתה ועומר שמשום מה בא לפה פיניתם הכל מהמשרד והתמקמתם לכם שם," אמר חיליק, "איפה עומר באמת?"

"אהה..." גמגם ניר.

"כן, אני מחכה לתשובה," אמר חיליק בחיוך.

"אין יותר מדי מה להתאמץ פה," אמרה עדנה והצביעה על חיליק באצבע שמנמנה, "אובליוויאטה!" היא קראה וחיליק נראה מבולבל פתאום.

"שלום, איך אפשר לעזור?" הוא שאל.

"מחקתי לו מהראש את השעה האחרונה," אמרה להם עדנה ואז פנתה לחיליק ואמרה לו, "זה בסדר, ניר היה צריך לעזור לנו בהובלה של אדני שדה."

"אדני שדה?" שאל חיליק בסקרנות.

"כן, השיירה שלנו נתקעה פה," אמרה עדנה, "אבל ניר עזר לנו. טוב, ניר, תודה רבה לך, אתה בוודאי צריך לחזור הביתה לאישתך והילדים? אמרת לנו שהם נולדו לא מזמן."

"אה... כן, כן, נכון," אמר ניר, "כן, זה בדיוק מה שאני צריך לעשות. אז... אז ביי לכם."

ניר פתח את השער של עפלים ונכנס, ואז הסתובב ואמר להם, "ותעדכנו אותי אם... ובכן, אם המשלוח יגיע ליעדו," הוא אמר, "שאדע שעבודתי לא תהיה לחינם."

ניר וחיליק הלכו משם, משאירים את הילל ואיילת שהביטו ברומי הישנה ובעדנה, שת ודודו שהביטו בהם  בחזרה.

"טוב, אנחנו ניקח את רומי ל...למקום ההוא שאיי-" אמר הילל, ובתגובה למבט שאיילת נעצה בו הוא תיקן "-ששיר אמרה לקחת אותה לשם, בתקווה ששם יטפלו בה. אני אעדכן אתכם היום בדואר ינשופים מה אנחנו עושים עכשיו, וכיצד נמחק את הכוח."

"אתה מתכוון ליישם את הרעיון של ניר?" שאלה אותו איילת.

"כן, חשבתי על זה," הוא ענה, "וזה יהיה ילדותי מצידי לסרב לו. אני אציע את זה לכולם, ומן הסתם הם יסכימו. לא אמורה להיות בעיה."

הוא ואיילת הלכו משם, משאירים את עדנה, דודו ושת.

"אני חייב לומר ששיתוף הפעולה המשולש שלנו הציל לא מעט את המסע הזה, אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים יחד," אמר שת, "עם הידע של עדנה, החוש הטכני של דודו והתעוזה שלי אנחנו יכולים להגיע רחוק."

"בדיוק בגלל זה אני רוצה את שניכם שתצטרפו אליי לפרוייקט חדש שאני מארגנת," אמרה עדנה והשלושה הלכו משם, משאירים את הכניסה לעפלים מיותמת.

 

רומי הייתה במעין מחלקה שיקומית במוסד, והילל ואיילת נחו על ספסל קטן בגינה ציבורית לא רחוקה משם.

"זהו," אמר הילל, "סיימנו."

"לא סיימנו, יש לך עוד כמה דברים לעשות," אמרה לו איילת.

"נכון," הרהר הילל ואחז בתיקו, שם היה את השורש של ענבר שהיה שמור בקסם, "יש עוד קצת פחות משבועיים עד ל בסיוון, יום הולדתו העברי של אילון. עד אז אני צריך למצוא את כל היהודים שאוחזים בכח, ולספר להם את מה שמצאנו."

"ומתי אתה תיפטר מהכוח שלך?" שאלה איילת.

"אני מניח שאז, יחד עם כולם," אמר לה הילל, "אבל עד שזה יקרה, אני עומד על כך שיהיה לנו ערב אחד פנוי."

איילת חייכה. "למה?" היא שאלה.

הילל חייך גם הוא. "רוצה אולי לצאת איתי לאנשהו הערב?" הוא שאל אותה, משאיר את השאלות המעניינות כמו מה יקרה ברגע שכולם יוותרו על הכוח שלהם והאם תכניתו של אשמדאי תצא לפועל או לאן בכלל עומר נעלם לפרק הבא...


טוב,  אז אמנם השם האמיתי של שיר-סליחה, איילת הוא לא גדול כמו סוד הקסם היהודי בפאנפיק הקודם, אבל איך ציפיתם שאקרא לפרק מבלי לעשות לו ספויילר? "הפרק שבו עומר נעלם"? באמת?

בכל מקרה, קוראים יקרים, חדשים ווותיקים כאחד, שימו לב: הפרק האחרון מתקרב. שלא תופתעו לי מדי.

 

הפרק הקודם הפרק הבא
תגובות

אין לי מה לכתוב פה · 03.06.2017 · פורסם על ידי :הארי המלך++
נעמה העלימה את עומר, נכון?
ורומי תצא מזה. לא שאלתי. היא תצא מזה, כן?
הילללת (שילוב מוזר של שמות) או איילל?
ואני דווקא חשבתי שם בכיוון של איילין, אבל בכל זאת, שכחתי שהכל ישראלי...
תמשיך.
נ.ב.
אה, וסליחה על התגובה הקודמת, ידעתי שאתה בן אבל באותו זמן שכתבתי את זה הייתי גם עסוק במשהו אחר אז קצת התבלבלתי.

כותרת v6 · 03.06.2017 · פורסם על ידי :פרח נתתי לנורית
יאללה, כל העצלנים, נתאחד מחר! או... אולי מחרתיים...
אהההה זה השם שלה! וואי, יהיה לי קשה להתרגל לאיילת, אבל הנחתי שזה איילת או איילה (או איימי, אבל פחות כי בכל זאת ישראלי וזה) אז זה לא משהו שלא חשבתי עליו. טוב, אני עדיין אחשוב עליה כשיר בזמן הקרוב אז אם אני כותבת שיר אופס.
אעאעא שילל!!! אה אמ רגע אני צריכה להמציא להם שם אחר. היילת? איילל? אוף שילל נשמע הכי טוב אז נישאר עם שילל בינתיים. איפה הייתי? ויייי זה היה כזה חמוד וזה לגמרי שילל ולא יכולתי לחשוב על משהו טוב יותר בשבילם.
איפה עומר? הייתי מנחשת שהוא נשאר בעבר אבל זה לא הגיוני כי הוא היה איתם כשהם חזרו לעתיד (עאע בחזרה לעתידדד) אז אין לי מושג מה יכול להיות איתו אבל אני רוצה לדעת אז אני אשאר לי עכשיו במתח
ייאי
טוב בפעם האחרונה שהפרקים האחרון הגיע זה לגמרי תפס אותי בהפתעה אז עכשיו בכל פרק אני כזה "זה הפרק האחרון???" אז אני לא אהיה מופתעת יותר מדי (אני מקווה). אלא אם כן זה פרק הבא כי יש יותר מדי שאלות שנשארו פתוחות (אוי לא. אתה הולך לעשות עוד סוף פתוח? אאא)
טוב עד כאן פינת החפירות (וההתלהבות משיפים/רפרנס לבחזרה לעתיד) שלי להיום (באמת חפרתי, הא?)

איילת. · 15.10.2019 · פורסם על ידי :Inevitable
זה השם הראשון שקפץ לי לראש כשראיתי איי, אולי כי יש לי בת דודה איילת ובדיוק היום היה לנו מפגש משפחתי.

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025