pretending

עברה שעה נוספת, עד שאדון האופל הכריז על הפסקת אש.

קסי חיפשה את הארי, היא הייתה כל כך זקוקה לו, אחרי שהרגה כך את אביה.

עיניה של קסי סרקו את כל האולם הגדול, ופגשו את דראקו, שהיה נראה שבור. היא רצה אל החבר הכי טוב שלה, מחבקת אותו בחום, מבטיחה לעצמה שרק עוד כמה דקות היא תמצא את הארי. היא כל כך שמחה לראות כי דראקו עדיין בחיים.

"פנסי מתה" הוא אמר ברגע שקסי הייתה בין זרועותיו.

רגליה של קסי פקו, והיא הסתכלה לתוך עיניו השבורות של דראקו. היא ידעה שאם לא תעודד אותו בקרוב מאוד, הוא יעשה מעשה טיפשי, כמו להתאבד בקרב הזה.

"דראקו תסתכל עלי" היא החזיקה את פניו, כך שמצחו נשק למצחה שלה, "החיים לא נגמרו, אתה מבין את זה? אתה תמצא אהבה אחרת, אני מבטיחה לך" קולה נסדק לקראת הסוף. פנסי אמנם הייתה חתיכת כלבה, שרצתה לשלוח את אהובה אל וולדמורט, אך היא גם הייתה חברה הטובה ביותר של קסי במשך שנים.

"קסי, היא מתה" דראקו חזר על עצמו, מתמוטט בזרועותיה של קסי, פורץ בבכי תמרורים קורע לב.

"ששש.." קסי לטפה את ראשו של דראקו, דמעות זולגות מעיניה, "הכל יהיה בסדר אהוב שלי, אני מבטיחה לך".

"איך יהיה בסדר?" דראקו מירר בבכי, "איך אני אוכל לחיות בלעדיה?!"

קסי אחזה בדראקו בחוזקה, "יום אחרי יום אהוב שלי, יום אחרי יום"

דראקו התפרק בזרועותיה של קסי, עכשיו כשהוא עם האחות הקטנה שתמיד רצה, הוא יכול לתת לעצמו להתפרק. מותר לו לבכות. ליד קסי, מותר לו הכל.

היא חיבקה אותו בחוזקה, ולחשה מילות עידוד לאוזנו, בקול צרוד ממאמץ לא לבכות. דראקו מעולם לא העריך כמה קסי היא בחורה חזקה, עד אותו הרגע.

לפתע השניים שמו לב לכך שכולם יוצאים החוצה, מחוץ להוגוורטס. דראקו ניגב בזריזות את פניו ושניהם יצאו ביחד החוצה, מבחינים באוכלי המוות, הולכים אחרי וולדמורט, ולידו הולך האגריד. ובידיו, שוכב הארי המת.

קסי שמעה קול צורם באוזניה, ולקחו לה כמה שניות להבין שהיא שומעת את עצמה צורחת.

היא לא יכלה לעמוד עוד על רגליה, ונאלצה להיתמך על שני תלמידים. היא אפילו לא שמה לב מי הם. כל מה שהיה במחשבותיה זה הארי, שוכב בין זרועותיו של האגריד, מת. הארי שלה מת.

הכאב שהכה בה היה כל כך אמיתי, היא יכלה ממש לשמוע את ליבה נשבר לרסיסים. בטנה געשה והיא הרגישה כאילו היא הולכת להקיא. 

היא פרצה בבכי, ולפני ששמה לב הרגישה בחיבוק דב עוטף אותה. היא הביטה מעלה וראתה את רון. לעזאזל, הוא הרגע איבד את אחיו, ועכשיו הוא תומך בה.

לא הגיע לה שרון יתמוך בה, לא הגיע לה שאף אחד יתמוך בה. היא רצתה לרוץ ישר אל וולדמורט. משימת התאבדות, אך לפחות כך היא תהיה עם הארי שלה.

היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו של רון, ולרוץ היישר לתוך הקללה הממיתה של אדון האופל. אך רון היה חזק יותר ממה שחשבה.

היא המשיכה לצרוח ולבכות, מנסה להשתחרר נואשות מהאחיזה החזקה של רון. היא רצתה למות.

"אוי קסנדרה, כמה דרמה. עשית לי כאב ראש" אמר וולדמורט, פורץ בצחוק ומושך את כל אוכלי המוות איתו.

"כפי שכולכם רואים, הילד ששרד, מת" הוא חייך, חיוכו מפחיד ואימתני, "אך אני אדון שסולח, ולכן, אני נותן לכם הזדמנות אחרונה להצטרף אלי"

לוציוס קרא אל דראקו, שהצטרף אליו בחשש כבד, ולא הפסיק להסתכל על קסי.

לאחר מכן, נוויל נאם באומץ רב ובעוצמה, על כך שלעולם לא יוכנעו, ולעולם לא יפסיקו להילחם בו.

הארי קפץ מבין זרועותיו של האגריד, ורגליה של קסי פקו בפעם האולי חמישית באותה היממה.

אמלי החזיקה בביתה הקטנה, בעוד המלחמה התחדשה מסביבן. לקחו לקסי שניות מעטות להבין, כי היא חייבת לקום ולהילחם. היא תוכל לשרות בהלם אחר כך.

היא קלטה את בלטריקס בזווית עיניה שולחת קללות אל עבר ג'יני.

קסי דחפה בזעם את ג'יני מדרכה ונעמדה מול בלטריקס, חוסמת בקלילות את קללותיה ומשאירה את המכשפה בהלם.

"זה בשביל הרמיוני!" קסי אמרה לאחר שפרקה את בלטריקס מנשקה, דראקו סיפר לה מה היא עשתה לה בחג המולד, "זה בשביל אבא שלי, סיריוס בלק" היא המשיכה לאחר ששיתקה את המכשפה.

"וזה.." היא חייכה ברשעות, "זה בשבילי. סקטומסמפרה" בלטריקס התמוטטה על הרצפה. חתכים רבים נוצרו בגופה, והיא דיממה רבות.

קסי התכופפה מטה, ולחשה לאוזנה של המכשפה, "ככה את עומדת למות. לבד, מדממת למוות"

היא נעמדה בחזרה, יישרה את בגדיה ויצאה החוצה, בדיוק בזמן לראות את הארי מחסל את וולדמורט סופית.

היא חייכה ורצה אל אהוב ליבה, מחבקת אותו בחום ואהבה, משחררת את כל העכבות, מאושרת שהוא למעשה בחיים.

"אוי קסי" הארי נאנח, מחבק אותה בחוזקה כה רבה, עד שתהה לרגע האם היא מסוגלת לנשום.

הוא לקח נשימה עמוקה, נושם את ריחה הממכר אליו, ומודה למרלין עשרות פעמים, ששניהם הצליחו לשרוד במלחמה.

"קסנדרה," נשמע קולה של אמלי, וקסי התנתקה מהארי, "אנחנו צריכים ללכת, מהר" היא עמדה לצד משפחת מאלפוי.

הארי החזיק בידה של קסי, לא מוכן לתת לה ללכת עם אוכלי המוות.

"קסי.." קולו של דראקו רעד, "בואי" הוא הושיט לה את ידו, "אני צריך אותך". דמעה בודדת זלגה מעיניו האפורות.

קסי הסתכלה על הארי, וידעה כי הוא הולך לשנוא אותה על מעשיה, אך היא לא יכלה להפנות גב אל משפחתה.

"אני מצטערת" היא לחשה ועזבה את ידו של הארי.

"קסי, אם תבחרי בו שוב, זה נגמר בינינו" הוא אמר לה בקול רועד.

"אני מצטערת" קסי חזרה על עצמה ונעלמה יחד עם משפחתה.

אני קצת עצובה להודיע שנשארו רק עוד שני פרקים לסיום הפאנפיק

ממש מקווה שאהבתם את הפרק!

אשמח לתגובות (:

(וגם לתהיות איך יסתיים הפאנפיק ^^)

הפרק הקודם		הפרק הבא