השנה האחרונה

"ועכשיו הם עולים לאוויר," הצעקה הזו הובילה תשואות רבות מהקהל שביציעים והללו הרימו את ידיהם לעבר העננים בהתרגשות. היה זה משחק הקווידיץ' הראשון של העונה – גריפינדור נגד סלית'רין. ההתרגשות בערה בכולם מכיוון שכמעט כל חברי הקבוצה הוחלפו והקהל רצה לראות תוצאות. לונה לאבגוד החזיקה בידה רמקול קטן והקריאה את שמות השחקנים של סלית'רין שעלו למגרש באותו זמן בקול תשואות רמות: "מאלפוי(רודף), קראב(חובט), גויל(חובט), דק(שומר),רוקו(רודף), רוסל(קפטן ומחפש) ופנסי(רודפת)." שבעת השחקנים עלו לשמי מרום והתמקמו במקומות, מחכים לשריקת הפתיחה של מדאם הוץ'. מיד לאחר מכן נכנסו הגריפינדואים: "והנה הקבוצה של ג'יני המהממת נכנסים!" הודיעה לאבגוד. קולה של פרופסור מקגונגל נשמע מעל לצהלות השמחה: "לאבגוד, כמה פעמים אמרתי לך לא להשתמש בתארים האלו?" לונה הסמיקה מעט והמשיכה: מצטערת פרופסור אבל את חייבת להודות שהיא באמת מהממת! איך היא הצילה אותי בפעם ההיא..." "לאבגוד!" צרחה מקגונגל בשנית. "כן כן סליחה... קבלו את פול(רודף), שון(רודף), קים(חובט), צ'ק(רודף) ג'יני(קפטן ומחפשת), הוץ'(חובט) ושיימוס(שומר)," גם חברי הקבוצה הגריפינדואית הלכו להתפרס באוויר ומדאם הוץ' כבר נראתה באופק עם ארגז הכדורים, רצה כשגלימתה השחורה מתנופפת ברוח. ג'יני ורוסל לחצו ידיים בנחישות, נראה שרוסל מנסה לשכוח שהיא בת והוא לחץ את ידה בחוזקה עד שעיניה של ג'יני נצבעו בצבע אדום ודמעו במעט. כשמדאם הוץ' לחשה משהו לשני הקפטנים, לונה דיברה שוב ברמקול: "נקווה שלא יהיו לנו איזו שהם בעיות עם הוץ' הקטן בהתחשב שאמו היא השופטת." צחקוקים קלים עלו מהקהל בזמן שהוץ' הקטן הסמיק וכיסה את פניו בידיו, הוא היה בשנתו השלישית בהוגוורטס והוא לא היה רגיל שיש עליו יותר מדי תשומת לב. מקגונגל הלכה בכעס לעבר לונה ולקחה ממנה את הרמקול: "זה יהיה בסדר לונה זה לא כתוב בשום חוק, ועכשיו בבקשה אני אהיה השדרנית תודה." לונה הלכה בכתפיים שמוטות לעבר היציע של רייבנקלו והמשחק החל.

"ודראקו תופס את הקואפל – הוא מעביר אותו לפנסי – פנסי עוקפת את שון ופונה ימינה – היא מחזירה את הקואפל לדראקו – מאלפוי מתקרב לעבר השערים, הוא זורק את הקואפל לעבר ה.."

שאגה אדירה עלתה מכיוון היציעים של גריפינדור והפאלפף, מאלפוי החמיץ. פנסי שלחה מבט מאוכזב לעבר דראקו והמשחק המשיך. היה משחק די הוגן, פעם אחת גויל כמעט הכניס פנס לעין לג'יני אבל היא הצליחה לחמוק ממנו. גריפינדור הכניסה בינתיים שלושה שערים במשך רבע שעה וסלית'רין אפס. שתי דקות לאחר ההכנסה השלישית של גריפינדור על ידי פול, דראקו ופנסי הצליחו להיכנס שוב לעבר תחום השערים ומאלפוי החמיץ בשנית. הפעם זה היה אמור להיות שער בטוח. רוסל התקרב למאלפוי ולחש באוזנו: "אתה בסדר? אתה רוצה פסק זמן?" "לא, אני בסדר, תודה," אמר מאלפוי בנחישות כשהוא מביט בארשת חתומה בפניו של הקפטן. רוסל הנהן בראשו וחזר לחפש את הסניץ'. האמת שמאלפוי לא היה בסדר, הוא היה מעוצבן ומלא תסכול על החברים שלו שהחליטו להתרחק ממנו בינתיים והוא שנא להיות בבית הספר. אבל מה לעשות שיש אימא ואבא שצריכים לשרת איזה אדון שאמור לשלוט על העולם בזמן שהוא עוסק ב...? "טראח!" המרביצן פגע ברגלו של מאלפוי בזמן שהוא היה עסוק במחשבות והוא השתנק בכאב, לקח שתי שניות עד שהוא התעשת ושם לב שגריפינדור הכניסה עוד שער בזמן שהוא בכלל לא היה במשחק. קראב נעצר לידו וצעק, מנסה להתגבר על שאגות האוהדים: "כנס כבר למשחק!" מאלפוי לא אהב את זה שקראב מחלק לו הוראות אבל הוא צדק. הוא צריך להראות בפעם הראשונה בחייו שהוא שווה משהו. הוא עלה על המטאטא והתחיל לדהור לעבר צ'ק שהחזיק בקואפל.

"ודראקו שוב עם הקואפל – הוא מוסר אותו לרוקו – רוקו מוסר לפנסי – היא מצליחה לעקוף את פול – לא! פול לוקח לה את הקואפל מתחת לידיים – אבל מאלפוי חוטף אותו בשנית – מאלפוי מתקדם לעבר השער – שיימוס מתכונן – האם הפעם מאלפוי יצליח ל...?" נשמעה אנחה גדולה מהיציע של סלית'רין, מאלפוי החמיץ שוב.

"מה הבעיה להחזיק כדור פשוט?" צעק גויל, "לפעמים אתה מזכיר לי את אבא שלך." האמירה הזאת העלתה למאלפוי את הסעיף, הוא לא יסכים שגויל ירד על אבא שלו שוב. הוא קפץ על המטאטא של גויל והתחיל לתת לו אגרופים, גויל ניסה להוריד את מאלפוי מעליו אך ללא הועיל. השריקה נשמעה בקושי מעל צרחות הבהלה של הקהל. מדאם הוץ' עפה לעבר השניים והפרידה ביניהם כששניהם רושפים אש אחד לעבר השני. "אפשר לדעת מה קורה פה?" "זה הוא התחיל," סינן מאלפוי בכעס. "אמירה מאוד בוגרת אדון מאלפוי," אמרה מדאם הוץ' בכעס וזקפה אצבע לעברו, "עשרים נקודות יורדות מסלית'רין ואם עוד פעם אני אראה אלימות כזאת זה יהיה ניצחון טכני לצד השני, מובן? עכשיו קחו פסק זמן." שחקני סלית'רין ירדו לעבר הדשא והלכו לעבר האוהל לשטוף פנים, כולם נראים נבוכים בעקבות המריבה. כשהם הגיעו לאוהל רוסל התחיל לנאום בכאב לב: "אתם רוצים את הגביע השנה או לא?" לא נשמעה תגובה. "תענו לי!" צרח רוסל. "כן רוצים! רוצים מאוד! נכון?" שאלה פנסי את חברי הקבוצה בציפייה. הללו משכו בכתפיהם ושמרו על זכות השתיקה. נשמעה שריקת הפתיחה והם חזרו לשחק. הפעם המשחק היה מתוח יותר, פעמיים גויל התנגש "בטעות" במאלפוי וגריפינדור כבר הובילו שישים אפס אך לא היה זכר לסניץ'.

"ומאלפוי מכה עם המחבט במרביצן וכמעט מפספס את גויל. רגע! למה מאלפוי עם המחבט?" אכן מאלפוי היה עם מחבט ששון השאיל לו בכדי לנסות לפגוע בגויל. "למה אתה עם המחבט?" שאגה לעברו מדאם הוץ', "מצטער פרופסור!" אמר מאלפוי בחיוך והחזיר לשון את המחבט. מדאם הוץ' נאנחה אך החליטה לא לעשות דבר. לאחר כשתי דקות מרביצן שרק ליד אוזנו של מאלפוי ופספס אותו בשנייה, "אופס מצטער!" אמר קראב בחיוך נבזי. עכשיו גם קראב נגדו? חשב מאלפוי כשהשנאה מתחילה לגעוש בתוכו. זהו הגיעה הזמן לפעול באמת.

"ופנסי חוטפת את הקואפל – מעבירה לרוקו – רוקו מהסס ומחליט למסור לדראקו -  מאלפוי ממשיך עם הקואפל לעבר ה..." הקהל נעמד על רגליו כדי להיטיב את מבטו, מאלפוי הלך עם הקואפל לכיוון השערים של סלית'רין! ומאלפוי קולע! "מה קורה פה?" שאגה הפרופסור מקגונגל. הרבה דברים קרו בבת אחת – מאלפוי נראה בורח מהמגרש לעבר השערים של גריפינדור כשקראב דולק אחריו והקהל התחיל לרדת לעבר המדשאות כשכולם לוחצים אחד את השני בשביל לראות את המרדף. הבזק אור ירוק ומאלפוי נפל מהמטאטא, מישהו שאי אפשר היה לראות מי הוא קפץ על קראב ולפת את צווארו, קראב הצליח להשתחרר והפיל את הילד. שני הגופות צנחו למטה לאט, הצרחה נשמעה למרחוק: "אימפדימנטה!"

הפרק הקודם		הפרק הבא