מלחמה בלב ים (פרסארס)

*אזהרה חמורה- הפרק מכיל קטעים מיניים מפורטים לאחריות הקורא בלבד*

פרסי חשב שאם הוא יטביע את עצמו באימונים קשים ומגוונים מידי ערב הוא יצליח להסיח את דעתו מההתלחשויות שהקיפו אותו לאחרונה מכל עבר במחנה.
הוא חשב שאם יפגין יותר קשיחות מול החניכים, שאם יעסוק יותר בעבודת המחנה, בניקיון, בתרגילים ובעוד כל מיני דרישות אז הוא יצליח להפיג מחשבות מדכאות ותסכולים שונים שלא הפסיקו לפקוד אותו לאחרונה.
הוא האמין וחשב את כל זה בכל ליבו ולכן פעל בדיוק כך, אולם מאמציו כולם ירדו לטמיון באותו ערב ארור שבו נכנס לביתן שלוש אחרי אימון חרב קשה במיוחד.
 
פרסי פתח את דלת הביתן וצעד פנימה, מותח את כתפיו לאחור בכדי להקל על השרירים שהתאמצו כל כך. הוא התכוון לחטוף מקלחת קרה לפני השינה כשלפתע נחו עיניו על חבילה ארוכה עטופה בנייר אדום כהה אשר הייתה מונחת בשלווה על המיטה שלו.
פרסי הצר את עיניו לעבר החבילה.
הו לא. אין מצב בעולם.
אין שום סיכוי שאחרי כל כך הרבה זמן האל הארור הזה ישלח לו חבילה ממוצעת  עטופה בנייר מכוער ויצפה ממנו לקבל אותה בזרועות פתוחות. אין סיכוי! אתה שומע?!
ברקיעות רגליים עצבניות במיוחד שחור השיער ניגש אל המיטה והרים את החבילה האדומה רק בכדי לגלות שצדק. על פתק קטן שהיה דבוק לדופן החבילה לא היה כתוב דבר מלבד מילה אחת בדיו שחור.
"מארס".
"חתיכת-!!" בשאגת זעם פרסי השליך את החבילה לצידו השני של החדר, שם היא פגעה בקיר הכחלחל והשמיעה צליל עמום כשנפלה לרצפה. צבעה האדום בלט על רקע האורות הבהירים והתכולים שאפפו את ביתן שלוש.
פרסי נהם בכעס שהחל להצטבר בו. הוא רצה לקרוע את הסדינים על המיטה ואז לקרוע את המזרון עצמו, אך לבסוף בחר דווקא לבעוט בעוצמה בכיסא העץ שעמד על יד מיטתו. הכיסא השתגר לכיוון הדלת ושם התפרק לחתיכות ברעש גדול.
איך הוא מעז?! איך הוא מעז לעשות לו דבר כזה? פרסי כל כך כעס עד שכבר הרגיש ממש איך זעמו מתפשט בעורקיו ועומד להתפוצץ מחדש כשלפתע דלת הביתן נפתחה בבת אחת ואנבת' נכנסה בסערה אל תוך החדר, שיערה הבהיר מתנופף לכל עבר.
"מה- הבעיות- שלך?!" היא קראה, עוקפת את שברי כיסא העץ ודוחפת אצבע ארוכה לחזהו של פרסי.
"מה הבעיות שלך?! ממתי את מתפרצת ככה מבלי לדפוק?!" פרסי לא הצליח לרסן את עצמו ותקע מבט עצבני וירוק אל תוך עיניה האפורות של חברתו הטובה.
"הייתי דופקת אם הייתי חושבת שאתה שפוי מספיק בשביל לפתוח לי את הדלת כמו בן אדם! אבל הרגע פוצצת את כל האסלות בשירותים של הבנות! מה עובר עלייך?!"
"אני-!" פרסי הסמיק לפתע במבוכה וקולו כאילו נתקע בגרונו. זמן רב עבר מאז הפעם האחרונה שבה כעס עד כדי שאיבד שליטה מוחלטת על כוחותיו.
"אני..." הוא ניסה שוב.
"אני אגיד לך מה אתה," אנבת' לקחה שאיפה עמוקה ושמטה את ידיה לצידי גופה.
"אתה כבר חודש מסתובב כאן כמו רוח רפאים עצבנית במיוחד, אי אפשר לפנות אלייך, זה נס אם אתה בכלל שומע כשמישהו פונה אלייך. החניכים לא מפסיקים לדבר ביניהם על כמה קשוח וקר נהיית, אתה כל היום עסוק בלאמן אותם עד שיוצאת להם הנשמה וכל הלילה אתה עסוק בלהתאמן בעצמך עד שיוצאת לך הנשמה, מה העניין?! זה פשוט לא מתאים לך!" היא זקפה את גבה בכדי לשדר חזות כועסת כשהטיחה בו את דבריה אבל פרסי זיהה מהכירות של שנים את הזיק המודאג בעיניה האפורות כסערה.
"אני מצטער..." הוא אמר בשקט. סוף כל סוף מרגיש שהדם בעורקיו מאט את זרימתו. הוא באמת לא הצליח לחשוב על שום דבר אחר להגיד, כל טענה אחרת תהיה מביכה כל כך לדיון.
אך פרסי לא היה היחיד הכלול במערכת היחסים ארוכת השנים בינו לבין אנבת' וגם היא, כמותו, ידעה לזהות מתי החבר הכי טוב שלה מאבד את זה לגמרי.
"הוא לא יצר קשר אפילו לא פעם אחת?" היא שאלה בעדינות אחרי שתיקה קצרה.
פרסי הביט בה במבט נוקב אך לבסוף הסיט את מבטו בכניעה, "אפילו לא הודעה פשוטה." השיב, "ביום שחזרנו מתארקיה הוא רק אמר כמה משפטים דביקים על כמה שהוא שמח ושהוא כבר מחכה לראות אותי שוב ואז נעלם. כמה זמן כבר עבר מאז? חודש וחצי? חודשיים? מה נסגר איתו?" שחור השיער קרס על מיטתו במצב רוח סגרירי ואז עיניו נפלו על החבילה האדומה בצידו השני של החדר.
"ועכשיו זה-" הוא החווה בידו לעבר החבילה ונעץ בה מבט חודר, כאילו אם יתמיד בכך היא תתפוצץ מתוקף מבטו.
"נו!" אנבת' רצתה בכל כוחה לעודד אותו, היא כבר לא יכלה לסבול את מצב הרוח המזופת שלו והפטפוטים הרעים של החניכים עליו, וגם ממש לא התחשק לה עוד אסלות מפוצצות במחנה, "אולי יש בפנים מכתב שיסביר את ההעלמות שלו, תן לו הזדמנות להסביר!" היא נגשה אל החבילה בחיוך מעודד.
"אל תרימי את זה!" פרסי זינק בחזרה על רגליו בכעס וגרם לאנבת' לקפוא במקומה כשאצבעותיה סנטימטרים ספורים מהחבילה האדומה.
"אני לא פותח את זה! זה לא מעניין אותי, שמעת? אם הוא מסוגל להעלם לכל כך הרבה זמן מבלי להגיד מילה אז הוא גם מסוגל להופיע פשוט ככה פתאום ולהסביר את עצמו. שתלך לעזאזל החבילה המכוערת שלו. אני מאסתי בלקבל מתנות במטרה שישתיקו אותי." ובצורה קטנונית עד כדי גיחוך, החצוי המחוטב והגברי שילב את ידיו על חזהו בתרעומת וכמעט גרם לאנבת' לפרוץ בצחוק בלתי נשלט.
"בסדר, בסדר, תרגע כבר למען אתנה. אתה נשמע כמו הבחורות מביתן אפרודיטה. אלים, זה עושה לי צמרמורת."
פרסי החמיץ לעברה את מבטו אבל ידע שהיא צודקת. אוף לעזאזל, הוא באמת חייב להתעשת על עצמו. איך הוא בכלל אפשר לאל המגוחך ועז המצח הזה לחדור עמוק כל כך אל תוך ליבו ומוחו עד שגרם לו לאבד שליטה בצורה כזאת אלימה.
"הינה נרגעתי," פרסי נאנח בהשלמה עם מצבו המתסכל, "מרוצה?".
אנבת' סוף סוף אפשרה לחיוך קטן לעלות על שפתיה.
"כן פרסי, אני מרוצה. אני לא עושה את זה בשבילי אתה יודע, אני פשוט דואגת לך."
"אני יודע..."
"אז כדאי שתתחיל לאסוף את עצמך אם אתה יודע את זה, אני שונאת להשתין בשירותים של הבניין המרכזי. זה תמיד מרגיש כאילו בכל רגע האורקל תכנס להתנבא לי באמצע."
המשפט האחרון הצליח להעלות חיוך לשפתיו של שחור השיער וזה סיפק את אנבת' לעת עתה.
"סליחה בת', אני אדבר עם החניכים מביתן הפייסטוס שיתקנו את השירותים שלכן כמה שיותר מהר." פרסי הניח יד מתנצלת על כתפה של חברתו.
"זה בסדר, אני אעשה את זה. תעדכן אותי אם תהיה התפתחות חדשה." אנבת' סמנה בראשה לעבר החבילה האדומה, פרסי נד לחיוב בראשו ואנבת' יצאה מהביתן.
רק דקות אחרי שהדלת כבר נסגרה מאחוריי גבה של חברתו פרסי הרשה לעצמו לשחרר את גניחת התסכול שהצטברה בחזהו.
הוא גרר רגליים לעבר החבילה האדומה וכאילו גופו בוגד בו הוא הרים אותה מהרצפה.
החבילה הייתה רחבה יחסית ומעט כבדה, כמה דברים רשרשו כשפגעו זה בזה. הצלע שפגעה בקיר נמעכה קלות ולרגע קצר משהו בליבו של החצוי נמחץ כשהמחשבה אולי שבר את מה שיש בפנים חלפה בראשו, אבל הוא הכריח את עצמו לחשוב שבכלל לא אכפת לו מהחבילה המטופשת או מהאל ששלח אותה.
הוא סתם סקרן.
כן, בדיוק, זה מה שהוא! פשוט סקרן, זה הכל.
פרסי קילף את הנייר האדום מהחבילה, משתדל להתעלם מדפיקות ליבו המתרגש ולבסוף חשף קופסא חומה ובתוכה-
"אני לא מאמין... ארס אתה פשוט חתיכת-"
"אני לא בטוח שאתה רוצה לסיים את המשפט הזה אפס."
פרסי סב בחדות לאחור, ליבו הולם בפראות בחזהו.
"ארס!" הוא פלט בקול חנוק, כמעט מיד מטיח את אגרופו בליבו כדי להסדיר את נשימתו. הוא הרגיש כל כך מגוחך על תגובתו הבלתי נשלטת.
זווית פיו של האל התעקלה בחיוך משועשע, "התגעגעת אליי פרסי?" הוא שאל בטון נמוך, כמעט בנהמה.
פרסי הסתכל על האל בשתיקה. התסכול, הגעגוע, הכעס, הכאב, האכזבה, ההפתעה ועוד תחושות ורגשות אינספור התערבבו בראשו ובליבו ולבסוף אחרי רגע מביך של שתיקה בה חיוכו של ארס התפוגג פרסי שאל בקול קפוא "זה מצחיק אותך ארס?".
"פרס-" ארס הרגיש בצינה המתפשטת בחדר.
"שאלתי אם זה מצחיק אותך ארס," קולו של פרסי אפילו לא טיפס אבל הטון הרגוע הזה היה יותר נוראי בעיני ארס מאם פשוט היה צועק עליו.
"זה מצחיק אותך? שחיכיתי והשתגעתי בגללך במשך כמעט חודשיים? מה זה בשבילך חודשיים, נכון? כמו יום אחד בחייו של אל."
"פרסי זה לא ככה-"
"זה מצחיק אותך כל כך עד שאתה שולח לי תחפושת של, מה זה? חתול? מה חשבת לעצמך? שאחכה לך ברצועות האלה על המיטה ואקבל אותך ברגליים פסוקות אחרי שנעלמת ככה?!" פרסי זרק את החבילה על הרצפה, הפעם לא מרגיש קמצוץ של אשמה. הוא כל כך כעס! איך ארס מסוגל להתנהג ככה?! לתת לו את התחושה הנוראית הזאת שפרסי הוא לא יותר מהצעצוע של האל אחרי כל מה שהם עברו יחד.
אבל פרסי עוד לא הספיק לפתוח את פיו בשביל לכעוס עוד קצת כשארס, שאיבד לגמרי את סבלנותו, התנגש בחצוי בחוזקה והפיל את שניהם בכוח על רצפת הביתן.
"רד ממני! אידיוט מגושם-" פרסי התחיל להתנגד למשקלו של האל כשהאחרון הדביק את ידיו של החצוי לשני צידי ראשו.
"אתה מוכן לתת לי לדבר או שאתה רוצה להמשיך להתעצבן עליי?" אל המלחמה שאל בנחת.
"להמשיך להתעצבן." פרסי ידע שהוא נשמע ילדותי אבל שהאלים יעזרו לו כמה שהוא רצה לריב עם ארס מכות עכשיו ולפרוק את כל התסכול מהחודשיים האחרונים אל תוך האגרופים שלו.
"תירגע, הנוכחות שלי מסעירה אותך." ארס התכוון לעובדה שהוא אל המלחמה ובאופן טבעי הנוכחות שלו גורמת לבני אנוש ויצורים שונים להתמלא ברוח קרב אבל פרסי פירש את זה כאילו האל משוויץ בעובדה שהוא יודע שהחצוי שחור השיער התגעגע אליו נואשות.
"אתה כל כך מלא בעצמך!" הדם רתח בוורידיו של פרסי ולפני שהוא חשב על זה שנית רגלו כבר קפצה בבעיטה היישר אל מפשעתו של האל שנרתע לאחור בשאגת כאב.
"השתגעת?!" ארס חפן את האזור הרגיש והביט בפרסי במבט שמרגע לרגע נהיה יותר ויותר מפחיד.
אולי זו הייתה העובדה שארס היה אל המלחמה השחצן ועכשיו הוא מחזיק באיברו בכאב, אבל פרסי סוף סוף הרגיש שרוח הקרב שבו מתחילה לדעוך.
הוא התרומם מהקרקע ואמר בטון יבש, "עכשיו אתה יכול לדבר."
ארס צמצם את עיניו בכעס, מזדקף גם הוא.
הוא התגעגע לפרסי בטירוף, זו האמת. וזו גם הסיבה שבגללה הוא לא שרף את החצוי לאפר על שבעט בו בצורה משפילה כל כך.
"לא ככה דמיינתי את פגישתנו." האל אמר בכנות ומשהו בליבו של פרסי נחמץ.
"למה נעלמת לכל כך הרבה זמן בלי להגיד דבר?" הוא שאל בשקט את השאלה שרדפה אותו ימים ולילות כבר חודשיים שלמים.
"כי הייתי חייב. אני לא יודע אם תאמין לי אבל הייתי חייב. הקשר שלנו לא אהוד, אני יודע שאביך נתן לנו את ברכתו כבר מזמן אבל הוא כבר הספיק לחזור בו בהפכפכות כמה פעמים. האלים האחרים החליטו לראות בסכסוך הקל ביננו כהזדמנות והחיים על האולימפוס נהיו מאתגרים אפילו בשבילי. הייתי חייב להוכיח להם שאני רציני, שאני חזק, הייתי חייב להקדיש את עצמי גם אם זה אומר לדחות את הפעם הבאה שאראה אותך בעוד יום ועוד יום... אבל עכשיו אני כאן, וגם אם בעתיד אעלם לתקופות כאלה ואחרות בבקשה תסמוך עליי שאחזור." ארס סיים את נאומו כשכפות ידיו הגדולות כבר חופנות את לחיו של פרסי.
הם הביטו זה בעיניו של זה לרגע אחד, בלעו זה את מראהו של השני בגעגוע ואז פרסי דיבר.
"אני לא אהיה מוכן להמשיך ככה אז." הוא אמר בשקט.
"אני מבין שיש לך את המחויבויות שלך בתור אל, ואני לא יודע כמה ממקומי להתערב בהם, אבל לפחות תכתוב. תעדכן אותי מה קורה איתך ואל תעלם לפרקי זמן ארוכים כל כך במחשבה שאני תמיד אאמין שתחזור. יום אחד אני פשוט אפסיק להאמין." למשפט האחרון שלו פרסי באמת לא האמין. לא משנה כמה ניסה לדמיין את זה הוא לא הצליח לחשוב בכלל על האפשרות הזאת, שהוא יוכל לשכוח מהאל לא משנה כמה זמן יחכה לו ופשוט להמשיך הלאה.
וארס ידע את זה.
הוא ידע וזה העלה חיוך ממזרי על שפתיו כשהדביק נשיקה מרפרפת לשפתיו של החצוי.
"עשינו עסק." הוא אמר בקולו הנמוך, תשוקתו וגעגועיו אל החצוי הפרטי שלו החלו ממלאים אותו מחדש. אבל רגע לפני שפרסי וויתר על חודשיים שלמים של תסכול יוקד, עלה במוחו רעיון.
"לא עשינו עסק, עוד לא בכל אופן." הוא אמר.
ארס, שידיו החלו להחליק על גבו של פרסי קפא במקומו וקישת את גבתו בשאלה, מישיר אל הצעיר ממנו מבט חשדני.
"מה עוד אני צריך לעשות כדי לפייס אותך נער ים? האם בעיטה במפשעתי, השתפכות כנה והבטחה לעדכן אותך בכל דבר לא מספיקים לך? אתה נעשה חמדן."
"ואני חושב שזה מגיע לי! למעט אולי הבעיטה, אבל זה הגיע לך. אני אסלח לך הפעם ארס, באמת, מעומק ליבי. אבל בתנאי אחד אחרון-" פרסי לקח נשימה קצרה.
"תדבר כבר אני חסר סבלנות." ארס הידק את אחיזתו בחצוי, מצמיד אותו אליו.
פרסי חייך בכל ליבו מזה זמן רב, "בתנאי שאתה נותן לי את המשאלה האחרונה שלך."
***
"פרסי... תתעורר."
החצוי שחור השיער התהפך לצידו השני, קובר את פניו בחזהו הרחב של האל ששכב על ידו.
"עוד כמה דקות..." הוא גנח בשקט.
ארס חייך, ידו נשלחה לשחק בשיערו הפרוע של אהובו.
"כמה דקות!" פרסי קרא בחצי ציחקוק כשהאל החל לזרוע נשיקות קטנות על פניו, צווארו, חזהו.
עיניו של החצוי נפקחו בקושי וידיו תפסו בראשו של ארס שכבר הספיק לתפס מעליו.
"דיי. אני קם." הוא אמר בחצי חיוך.
הלילה שהעבירו היה מושלם.
אחרי שהשלימו במחנה, ארס לקח את פרסי לפנטהאוז ענק באחד הבניינים הגבוהים ביותר בניו יורק שהיה בבעלותו.
אחרי ארוחת ערב מאוחרת ומפנקת  שכללה יין, נקטר ובשרים והוגשה להם במיוחד ארס לקח את פרסי כששניהם קצת שיכורים אל המיטה הענקית שהייתה עמוסת כריות נוצות רכות ומוצעת בסדינים לבנים קרירים שעטפו את השניים ברכות כשנשכבו בה.
להתעורר באותו הבוקר אחרי חודשיים של דאגות היה קשה יותר מאימון ארוך בחרב, וארס לא עשה את זה קל יותר עם מטר הנשיקות שהוא הנחית על החצוי.
פרסי משך את האל אליו, נותן לו לעטוף אותו בחיבוק חמים מכל הכיוונים.
שניהם היו ערומים וגופו המחוטב והכבד של ארס דבק אל פרסי בכל חלק מגופו.
פרסי נתן למשקלו של האל להכביד עליו והריץ את ידיו על גבו.
"התגעגעתי אלייך אפס." ארס נהם אל תוך צווארו של פרסי, מנשק את העור העדין בחיבה.
"גם אני אלייך, אל מפגר."
ארס התעלם מהעקיצה ובמקום זה משך את פרסי בכתפיו והפך את שניהם ככה שהפעם פרסי היה זה ששכב מעליו.
פרסי הרים את ראשו בהפתעה מחזהו של האל ולמראהו הסמוק ארס הרגיש איך בבת אחת כל הדם שלו זורם היישר אל חלציו.
הוא פשוט לא היה יכול לעמוד בזה.
פרסי שכב מעליו, ערום, שיערו השחור סטור על פניו משינה ולחייו סמוקות. עיניו הירוקות בהקו באור הבוקר שהסתנן מבעד לווילונות שהחליקו מעל חלונות הזכוכית הענקיים אשר הגיעו מהתקרה ועד הרצפה, הסדינים הלבנים מדגישים את עורו הבהיר על רקע שיערו הכהה.
"אתה נראה כל כך טעים." ארס נהם.
פרסי הסמיק, "אתה לא שבע אף פעם?!" הוא משך את עצמו מהמיטה לפניי שארס הספיק לתפוס אותו, מתעלם מזקפתו של האל ומסתובב אל עבר חדר האמבטיה.
ארס נעץ את מבטו בישבנו העגול והחצוף של פרסי שהתרחק עד שנעלם בתוך חדר השירותים.
"אני לא מסוגל אפילו לדמיין את עצמי שבע!" הוא קרא אל החצוי, מניח את ידיו מאחורי ראשו ובועט את השמיכה מהמיטה. נהיה לו חם רק מלהסתכל על שחור השיער המטופש.
"חבל מאוד!" פרסי השיב מחדר האמבטיה, ארס שמע את זרם המים שהופעל ורק אחרי דקות ארוכות פרסי יצא מהמקלחת, עדיין ערום, ומגבת לבנה בידו. מספיג את שיערו הרטוב.  
ארס זינק מהמיטה כמו חיה המשחרת לטרף ונדבק אל פרסי בנשיקה עמוקה.
"תפסיק להיות כזה מהמם." הוא גער בחצוי, תופס במגבת שבידו של פרסי ומושך אותה אליו.
"המצב רוח שלך טוב." פרסי ציין בחיוך כשארס החל להספיג בעצמו את שיערו השחור של החצוי.
ארס השיב לפרסי בחיוך משלו  "כל כך טוב שאני שוקל ללקק ממך כל טיפה של מים שעוד לא התייבשה מהגוף שלך במקום לנגב אותך." הוא משך את המגבת מעל עיניו של פרסי.
החצוי הסמיק ללא שליטה, איכשהו האל החצוף הזה תמיד מצליח להשאיר אותו ללא מילים.
הוא משך מפניו את המגבת והיא החליקה לרצפה, במקומה נחתה על שפתיו של פרסי נשיקתו של ארס.
האל עטף את גופו הערום והלח ממקלחת של החצוי ונישק אותו עמוקות, נדחף עם לשונו מבעד לשפתיו של פרסי, מאפשר לצעיר יותר לשחק איתה בפיו.
הנשיקה של ארס הייתה עמוקה ואיטית, ידיו ליטפו את גופו של פרסי בעדינות והמסו את ליבו.
הוא כל כך שמח שהתקופה הבודדה הזאת נגמרה, שארס מנשק ומחבק אותו עכשיו.
לבסוף פרסי ניתק את שפתיו בקושי רב מהאל.
הוא התכוון להגיד משהו רומנטי אבל הכול השתנה בבת אחת כשפרסי קלט בזווית עיניו משהו חום מבצבץ מצד המיטה.
הדם החל שוב גועש בוורידיו של החצוי. הוא לא האמין שארס הרחיק לכת בשחצנותו והביא את זה עד לכאן! איך הוא מעז בכלל לחשוב שפרסי ישתמש במשהו כזה אחרי כל מה שקרה?!
"פרסי? אתה בסדר?" ארס תפס בכתפיו של החצוי וניסה להבין על מה הוא מסתכל אלא שפרסי התנער מכעסו במהירות ולפתע, בצורה מעוררת חשד, חיוך ערמומי עלה על שפתיו הרכות.
"אז..." הוא המה בקול נמוך ומפתה, לוקח צעד אחד צמוד יותר אל ארס ובכך גורם לאל המבולבל לקחת צעד אחד לאחור בעצמו.
"קנית כמה צעצועים וחשבת באמת ובתמים שאחכה לך לבוש בהם, מה?" פרסי הריץ את אצבעותיו בעדינות על חזהו של ארס ואז דחף אותו לאחור.
ארס, שחצי שיתף פעולה עם המזג המוזר שהשתלט על פרסי, אפשר לדחיפתו של החצוי להדוף אותו עד שהתיישב על קצה המיטה.
פרסי טיפס אחרי ארס והתיישב על ירכיו, מקיף ברגליו את מותניו של האל.
שניהם היו עדיין ערומים ואיבריהם התחככו זה בזה. פרסי התאפק לא לפלוט גניחה ובזה להרוס את התוכנית שעלתה בראשו רק מספר רגעים קודם לכן.
"אני מבין שראית שהבאתי את החבילה איתי?" שאל ארס. הוא מאוד אהב את הרוח המתגרה הזו שנכנסה בחצוי שלו והוא ממש לא חשד בכלום. במקום זאת, ידיו של האל החליקו במורד גבו של פרסי וכשהגיעו ליעדם הן חפנו את פלחי עכוזו, מפרידות ביניהם. אצבע אחת החליקה באגביות על כניסתו של הצעיר יותר וצמרמורת בלתי נשלטת זרקה בגופו של החצוי.
הוא חייב לקחת את המושכות בחזרה.
פרסי תפס את ידיו של ארס לפני שהאחרון יחליט לקחת את המשחק בישבנו צעד אחד רחוק יותר, ובמקום זה משך אותם מגופו ודחף את האל קדימה.
עכשיו ארס שכב על קצה המיטה כשרגליו עוד נוגעות ברצפת החדר ופרסי מעליו, ידיו של החצוי מצמידות את ידי האל אל המזרן הרך.
איבריהם היו זקורים מריגוש, ארס בגלל שפרסי ניסה לשלוט בו וזה הדליק אותו מאוד, בזמן שפרסי לעומת זאת התקשח מעצם המחשבה שהוא מתכוון באמת לנסות לשלוט באל.  
"מה בדיוק יש בחבילה הזאת ארס? וכדאי שתפרט לי." הוא אמר בטון פלרטטני.
ארס ליקק את שפתיו.
"חשבתי שאתה תראה ממש טוב עם אוזניים של חתול, הגוף שלך גם ככה גמיש וחזק כמו של פנתר. אתה תמיד מזכיר לי אחד כשאני מסתכל עלייך." אפילו שהמילים בפיו של ארס לא היו ארוטיות, עיניו המשולהבות שהחליקו לאורך גופו של פרסי השאירו את החצוי בוער מהתרגשות. ובכל זאת פרסי בלע את רוקו, הידק את אחיזתו בפרקי ידיו של אל המלחמה והמשיך לתחקר אותו.
"וחוץ מהאוזניים...?" הוא מלמל בשאלה, מפחד שאם יגיד עוד מילים אז הגניחות שהוא מתאמץ כל כך להבליע מהחיכוך העדין באזור חלציו יפלטו החוצה ויכניעו אותו.
"למה שלא פשוט תביא את החבילה ותרוקן אותה על המיטה? צריך לראות ולנסות כדי להבין." ארס השיב בערמומיות, הוא משך יד אחת בהפתעה מאחיזתו של פרסי ותפס בכוח את איברו הזקור של החצוי.
"אהה!!" הפעם פרסי לא הצליח להתאפק, ראשו נזרק לאחור מעצם המגע הישיר ואז הוא מיד הרכין אותו מעל חזהו של האל כדי שהאחרון לא יראה את הבעת פניו הסמוקה.
"מה אתה אומר...? פרסאוס שלי" ארס המה אל תוך אוזנו של פרסי, מתחיל להזיז את אצבעותיו בעדינות על איברו של הצעיר יותר.
פרסי לקח נשימה עמוקה, זה עכשיו או לעולם לא.
"אני אומר-" הוא הבליע עוד גניחה.
"אני אומר שאתה תלבש את זה, את מה שבקופסא". החצוי הישיר את מבטו הירוק עד אל עיני הלהבה של האל.
"מה אמרת?" ידו של ארס פסקה בבת אחת ממלאכתה ופרסי סוף סוף העלה על שפתיו חיוך ניצחון זדוני במיוחד.
"אתה תלבש את מה שקנית, זאת המשאלה השלישית."
 ***

פרסי הסתכל על ארס בלחיים סמוקים בגוון אדום עז.
עיניו הירוקות נצצו בתשוקה ובריגוש, איברו היה זקור במלואו וידיו שיחקו בשוט השחור שהחזיק בידיו, רועדות מהתרגשות.
ארס שכב על המיטה כשידיו אזוקות באזיקי פרווה שחורים אל המסעד מעל ראשו.
חזהו הרחב והשרירי אשר היה כבול ברצועות עור עלה וירד בקצב נשימותיו החדות, הוא בהחלט לא היה נראה מרוצה.
צווארו היה נתון בקולר שחור שממנו השתלשלה שרשרת ברזל שהייתה מוטלת על המיטה על ידו, למותניו הייתה קשורה רתמה ובה טבעת סיליקון אשר ענד איברו העבה ועל ראשו הקשת עם אוזניי החתול.
"אם תעז לספר על זה למישהו..." ארס נהם בשקט אבל פרסי היה להוט מידי בכדי להקשיב לו.
החצוי טיפס על המיטה והתנשא מעל האל ואז החל מריץ את השוט השחור שבקצהו רצועות עור לאורך ידיו של ארס, מצייר את שריריו ומתענג על מעשיו.
ארס היה נראה כמו אריה קשור ברצועה, זה היה מראה עוצמתי וסקסי בבת אחת ופרסי לא היה מסוגל להתאפק מלהתגרות בו.
"אתה רוצה להצליף בי פרסי?" ארס חייך לפתע. ההתרגשות של פרסי הייתה כל כך מחרמנת בעיניו והוא לא הצליח להתעלם מהרעידות שעברו בגופו של החצוי שהיה בטוח שגבר על אל המלחמה.
"כ-כן." פרסי גנח. איך אפילו בסיטואציה הזאת הוא היה צריך את האישור של האל.
"אז תעשה זאת." ארס נהם.
פרסי בלע את רוקו, החליק את שוט העור לאורך רגלו של ארס ואז הצליף באל בעוצמה.
רצועות העור הכו בגופו של האל ושריריו התכווצו ברפלקס.
"חזק יותר." הוא ציווה, ופרסי עשה כמצוותו.
ליבו של פרסי השתולל מהתרגשות, הוא שמט את השוט, תפס בשרשרת הברזל ומשך בה בכוח, מכריח את ארס להרים את ראשו עד לאן שידיו הכבולות אפשרו לו.
ארס צחק למראה פרסי הצובר בטחון והחצוי המשולהב רכן קדימה מעל האל ונישק אותו בפראות.
"זה כל כך מדליק אותי לראות אותך ככה." הוא פלט מבלי לחשוב.
"כן?" חיוכו של ארס גדל ולחייו של פרסי האדימו אפילו יותר ממה שהן כבר היו סמוקות.
"אתה שכל הזמן צוחק עליי, מקניט אותי ומאיים עליי, תמיד כזה שחצן... עכשיו אני יכול לעשות בך מה שמתחשק לי." פרסי חפן את פניו של ארס בידיו ונישק אותו שוב, עמוקות.
לשונותיהם רקדו זו סביב זו, פרסי מצץ את לשונו של האל ברעבתנות וידיו החליקו סביב פטמותיו וצבטו אותם.
"תמשיך..." ארס התענג על היסח הדעת של פרסי, שעשע אותו לראות את החצוי טובע בתענוג של להיות בשליטה מלאה.
פרסי החליק עם נשיקותיו אל צווארו של האל ומשם הוא המשיך ונדד מטה עד שלשונו החליקה החוצה וקיטרה את איברו של ארס.
ארס נהם בצליל גרוני של תשוקה והטון הנמוך הזה הצית בפרסי כל כך הרבה רגשות, הוא פיסק את שפתיו והכניס באיטיות את מלוא זקפתו של אל המלחמה אל פיו.
רעש האזיקים המרשרשים מילא את אוזניו של החצוי כשארס ניסה לשלוח אליו יד ופרסי מצא את עצמו נוגע באיברו שלו בזמן שפיו עסוק באיברו של האל.
כל כך מינית ומשולחת רסן הייתה התנוחה שלהם והמצב בו היו וצליל גניחותיהם הגבריות מילא את החדר המהודר.
פרסי מצץ, ליקק ונשך בעדינות את איברו של האל, מותח את טבעת הסיליקון שהקיפה את האיבר ומתענג על הרגשות שסערו בו.
"אני רוצה... שתכנס אליי..." הוא לא היה מסוגל להתאפק יותר.
החצוי שחור השיער טיפס שוב מעל ארס והישיר את מבטו לשל האל.
עיניו של ארס היו להבות משתוללות, זיכרון פיו של פרסי המקיף אותו צרוב בתחושותיו.
פרסי הכניס שתי אצבעות לפיו והרטיב אותן היטב, בידו השנייה הוא שיחק בפטמתו ועיניו לא משו מפניו של האל.
באיטיות מייסרת הוא הוציא את אצבעותיו מפיו ואז החליק את ידו אל ישבנו, ובעוד ארס מסתכל עליו ברעב פרסי דחף את עצמו פנימה כי להכין את עצמו לאיברו של האל.
"אוי פרסי..." האזיקים רשרשו שוב כשפרסי גנח בקול בזמן שנגע בעצמו.
"אני חושב שיש לך עוד הרבה מה ללמוד לפני שתוכל באמת לשלוט בי."
ובמילים אלה ארס שבר את האזיקים, הפך את פרסי על המיטה וחדר אליו בכוח בזמן שהחצוי צועק בהפתעה ובסיפוק מתחתיו.
אוזניי החתול נתלשו, ארס קרע גם את טבעת הסיליקון מבסיס איברו ואת החגורה שלמותניו וכל שנותר עליו היו רצועות העור והקולר.
"א-ר-ס!" פרסי גנח בקול בין חדירה לחדירה. הוא היה סמוק ומופתע והוא גמר כמעט מיד. הריגוש היה גדול מידי.
"מי שולט בך עכשיו פרסי?" ארס הקיש באצבעו וקולר העור שהיה לצווארו נעלם והופיע מחדש סביב צווארו של פרסי. ארס תפס בשרשרת כמעט מיד ומשך את החצוי אליו, ממשיך לצאת ולהכנס ממנו.
"א-אתה ארס!" פרסי גנח, ראשו נזק לאחור וידיו תפסו גם הן בשרשרת שמשכה אותו.
"למי אתה שייך?" עוד נקישה, רצועות העור על חזהו של האל נעלמו ובמקומן הופיעו זוג מצבטים על פטמותיו של החצוי.
"לך! לך! לעזאזל!" פרסי כבר לא הצליח להכיל את העונג הצרוף שגאה בו.
הוא גמר בשנית אך איברו נותר זקוף.
"אתה רוצה שאפסיק?" ארס המשיך לשאול בבוטות.
"בבקשה אל תפסיק!" פרסי לא רצה שהאהבה היוקדת הזאת תפסק לעולם.
הוא לא רצה לדמיין אפילו שהוא יצטרך להפסיק להתנות את הרגשות האלה עם האל הזה שהפך ביסודיות את ליבו וריסק אותו.
"אני אוהב אותך פרסי." ארס משך בשרשרת ורכן אל שפתיו של החצוי, טובע בנשיקה וסוחף איתו את הצעיר ממנו.
"גם אני, הו אלים אדירים, גם אני." פרסי כרך את ידיו סביב האל והעמיק את הנשיקה.
***
 
שבוע לאחר מכן לאחר אימון חרב קשה במיוחד במחנה אנבת' נגשה אל פרסי.
"המצב רוח שלך מרומם במיוחד, אני מניחה שאתה וארס חזרתם לדבר?"
"חזרנו." פרסי השיב קצרות, חיוכו השובבי לא מש משפתיו.
אומנם בשבוע החולף ארס היה עסוק במשהו שקשור באולימפוס אבל הוא כל ערב השאיר לפרסי על המיטה במחנה ורד אדום כדם.
פרסי לא רצה לספר על זה לאנבת' כי הוא חשב שזה רך מידי מצדו של ארס, אבל בסתר ליבו הוא התרגש מהוורדים כמו החצויים מביתן אפרודיטה, הם השאירו אותו רגוע.
"העיקר שהסדרתם בינכם את העניינים ולא יהיו יותר אסלות מתפוצצות במחנה הזה." אנבת' חייכה. היא שמחה לראות את החבר הכי טוב שלה במצב רוח מרומם שוב.
"לא מבטיח לך כלום." פרסי קרץ אליה בשעשוע ואז סב אל עבר ביתן שלוש.
כשפתח את דלת הביתן עיניו זינקו היישר אל המיטה באופן טבעי, אבל הפעם במקום ורד אדום חיכה לו שם משהו שגרם לפיו להתייבש.
"חשבתי שאהבת את הצעצועים משבוע שעבר, אז הבאתי עוד כמה שנוכל לנסות." ארס טרק את הדלת מאחורי החצוי ופרסי הסתובב אליו בחדות.
"מ-מתי נכנסת?" הוא גמגם.
רסן לפה, חרוזי סיליקון, רצועות עור, אזיקי פרווה, צעצועים רוטטים במגוון גדלים ומשהו שנראה בקצה אחד ארוך ועבה ובקצה השני דמוי זנב שחור שטפו את עיניו והוא בלע את רוקו בחשש.
"לא מזמן, מספיק בשביל להחליט ממה אני רוצה להתחיל." ארס חייך בזדוניות וידו כבר תפסה בחולצת המחנה של פרסי ומשכה אותו צמוד אליו.
לפתע פרסי פלט צחקוק בלתי נשלט.
"משהו מצחיק אותך אפס?" ארס שאל, שפתיו מחליקות אל השקע שבין צווארו לכתפו של החצוי הפרטי שלו.
"רק העובדה שאף פעם לא משעמם איתך, ושאני תמיד רוצה ממך עוד." ידיו של פרסי עטפו את גבו של האל והוא עצם את עיניו למגע נשיקותיו של ארס.
איך יתכן שדווקא עם האל השחצן הזה הוא מרגיש כל כך... שלם.
"פרסאוס ג'קסון שלי..." ארס נשך את צווארו בעדינות ואז הרים את ראשו והסתכל הישר אל תוך עיניו של פרסי,
"זה אני שלעולם לא אשבע מלאהוב אותך יותר בכל יום."
ופרסי הרגיש בדיוק כמוהו.
 
***

אני לא רוצה בכלל לבדוק כמה זמן אני כותבת את הפאנפיק הזה וסוף סוף אני יכולה להגיד- סיימתי!!
וואו! אתם פשוט מדהימים שהגעתם עד לכאן וסבלתם אותי כל כך הרבה זמן!
תודה שהקדשתם מזמנכם היקר לקרוא, להגיב, לשתף ולאהוב.
אני מעריכה אתכם בטירוף ומתרגשת אפילו יותר!
שלכם,
רייצ'ל. 

הפרק הקודם