הרוחות בהוגוורטס

טוב... היה לי קצת מחסום כתיבה בזמן שכתבתי את הפרק ויצא לי קצת קצר הפעם...
אז אני מקווה שתאהבו
קריאה מהנה :)

לבנדר ריחפה במקומה ובהתה בקיר חדר המועדון של גריפינדור. היא חשבה לעצמה על מה שקרה מלפני כמה דקות עם מירטל בשירותי הבנות.
למה באמת כל כך איכפת לה שמירטל וקולין ביחד? זה לא בגלל שהם נהיו זוג במהירות רבה מדיי. זה לא בגלל שיכול להיות שהם לא באמת אוהבים זה את זו. אבל זה כן בגלל שהיא התחילה לפתח רגשות נסתרים כלפי מיטרל.
אבל איך? מתי? ועוד דווקא מירטל? מכל הרוחות בהוגוורטס, דווקא מירטל?
״אוקי, אז אני אוהבת אותה״, לחשה לבנדר לעצמה בשביל לקבל את זה. ״אני אוהבת אותה, וזה בסדר. לא, היא נמצאת עם קולין, אז זה לא בסדר...״
״הכל טוב, לבנדר, יקירתי?״ ניק כמעט בלי ראש נכנס לחדר המועדון.
״לא, הכל לא טוב״, לבנדר אמרה בכנות. ״אני מאוהבת במיר-״ היא קטעה את עצמה באמצע. ״אני מאוהבת במישהו, אבל יש לו חברה״.
״אז תילחמי על המישהו הזה״, קרא ניק. ״את יודעת איך זה הולך אצל בנות... אתן תמיד משיגות את מה שאתן רוצות!״
״אתה צודק״, לבנדר מלמלה. ניצוץ של תקווה בעינייה. ״כוח הבנות!״ היא קראה.
״כוח הבנות!״ קרא איתה ניק באושר. ״בהצלחה לך״, אמר כשיצאה מחדר המועדון.
באותו הרגע סיריוס נכנס והביט בניק במבט משונה.
״מה?״ שאל ניק בבילבול.
״כוח הבנות?״ סיריוס הרים גבה.
ניק רטן לעצמו משהו והפנה את מבטו לאח.
סיריוס גיחך ויצא מהחדר, מה שגרם לאישה השמנה להתלונן על כך שאנשים כל הזמן נכנסים ויוצאים.

מירטל וקולין ריחפו ליד האגם ובהו בכוכבים (זה אמור להיות רומנטי, לא?).
קולין חייך בחולמניות והפנה את מבטו אל מירטל. ברגע ששמה לב שהוא מביט בה, מירטל התחילה לצחקק בביישנות.
״אני שמח שסלחת לי״, לחש קולין והתקרב אליה. ״אני שמח שאנחנו ביחד״, הוא חיבק אותה.
״תמיד אסלח לך״, מירטל השיבה לו חיבוק. ״אבל הייתי רוצה לעשות משהו שהוא קצת יותר מלהתחבק״.
״קצת יותר מלהתחבק?״ שאל קולין בהרמת גבה.
״נו, אתה יודע״, ניסתה מירטל להסביר. ״מה שזוגות עושים״.
״את מתכוונת ל... נשיקה ראשונה, נכון?״ שאל בהקלה כאשר הבין.
״ברור. למה חשבת שהתכוונתי?״
״סתם, נבהלתי לרגע״.
״אז אתה רוצה ש... נתנשק?״ שאלה מירטל בתקווה.
״נוכל לנסות״, השיב קולין בחשש.
מירטל התקרבה אליו בעדינות. קולין התרגש והתקרב גם הוא (וברור שמישהו, יותר נכון מישהי, תפריע להם באמצע, מוחעחע).
״היי!״ אמרה לבנדר בקול גבוה וגרמה לקולין ולמירטל להתרחק זה מזו במהירות.
״היי, לבנדר״, מילמלו קולין ומירטל באכזבה.
״הו, הפרעתי לכם?״ שאלה לבנדר. ״מצטערת... טוב, סתם בצחוק, אני לא מצטערת. אז מה שלומכם?״
״את מתנהגת מוזר״, ציין קולין. ״מה יש לך?״
לבנדר ריחפה אל קולין במהירות.
״השאלה היא 'מה אין לי' ולמה המשהו הזה שאין לי לא יכול להיות שלי!״
״ומה זה המשהו הזה?״, שאל קולין בבהלה.
״משהו שאתה לקחת לי!״
״טם טם טם״, חיקתה מירטל מוזיקה דרמטית. ״אוקי, סליחה״, היא מלמלה כאשר השניים האחרים הביטו בה בכעס.
״טוב, לא חשוב״, אמר קולין ופנה אל מירטל. ״בואי, נלך מכאן״.
מירטל הביטה בלבנדר במבט מתנצל ופנתה ללכת עם קולין.
זה לא נגמר, חשבה לבנדר. מירטל ואני עוד נהיה ביחד.

״אז הסכימו לך לגור כאן?״ פרד שאל את סדריק בתדהמה בזמן ששניהם ריחפו מעל הגג של בית משפחת וויזלי.
״ההורים שלך ממש נחמדים״, סדריק חייך. ״הם הסכימו בלי לחשוב פעמיים״.
פרד חייך באושר והתאפק שלא לצרוח מהתרגשות. טוב, למה שיהיה איכפת לו בעצם? הוא פרד! אם הוא רוצה לצרוח מהתרגשות זה בדיוק מה שהוא יעשה!
סדריק קפץ אחורנית בבהלה. הוא לא ידע שהצרחה הזאת הולכת להגיע...
״מצטער״, פרד גיחך. הוא עוד היה בהלם מזה שסדריק יגור איתו.
״זה בסדר״, מלמל סדריק וחזר לעצמו.
״אני פשוט... ממש מתרגש... אני שמח שאתה עובר לגור פה״, פרד הביט בעיניו של סדריק.
״אעשה הכל בשביל לשמח אותך״, סדריק התקרב אל פרד ונישק אותו ברכות.
אף על פי שהם רוחות רפאים, הם הרגישו חיים כל כך...
״זה הדבר הכי מוזר שראיתי״, נשמע קולו של ג'ורג' שעלה על הגג.
פרד רטן לעצמו וסדריק הרכין את ראשו במבוכה.
״אז איך זה מרגיש בעצם?״ ג'ורג' שאל ברצינות. ״להתנשק ככה... כשאתם לא באמת... חיים״.
״קשה לתאר את זה״, אמר פרד. הדבר היחיד שמנע ממנו לכעוס על ג'ורג' היה שג'ורג' הוא זה שבעצם שכנע את סדריק להשאר כאן איתו.
״אז להשאיר אתכם לבד?״ שאל ג'ורג' בגיחוך.
״יש לך מזל שהתגעגעתי אליך״, פרד חייך. ״אתה יכול להשאר, אבל תשתדל לא להפריע לי ולסד עוד פעם״.
״אבל זה כל כך כיף להפריע לזוגות...״
״ג'ורג', תיזהר...״ פרד נזף בו בצחוק.
״אוקי, מצטער״, צחק ג'ורג' ואז הביט בסדריק. ״אתה לא אוהב לדבר הרבה, נכון?״ במקום לתת לסדריק לענות, ג'ורג' המשיך לדבר. ״אתה יודע, פרד אמר פעם שאתה מטומטם שלא יכול לחבר שתי מילים, או משהו כזה, ובגלל זה אתה שותק רוב הזמן״.
פרד זע באי נוחות. למה ג'ורג' היה חייב להגיד את זה?!
״באמת אמרת את זה?״ שאל סדריק ברוגע והפנה אתה מבטו אל פרד. סדריק לא היה נראה כועס או פגוע.
״טוב, כן, אמרתי משהו כזה״, מלמל פרד בכנות. ״אבל אתה יודע שאני לא באמת חושב ככה, נכון?״
״אני יודע״, סדריק חייך אליו ברוך.
״תזכירו לי, כמה זמן אתם ביחד?״ ג'ורג' ניסה לעצבן אותם ולהציק להם בכך שהפריע לכל רגע רומנטי שלהם. זה עבד לו מעולה...
פרד וסדריק נאנחו במקהלה ורטנו לעצמם בשקט.

הפרק הקודם		הפרק הבא