שובו_של_אוכל_המוות

קבלו עצה חינם: אל תלכו לבד במסדרונות בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות אחרי השעה תשע בלילה. באופן כללי, אל תלכו במסדרונות בהוגוורטס לבד בלילה. או בכלל בלילה. פשוט תשארו במיטה.
אמרתי את זה כבר נכון? וגם אז זואי לא הקשיבה לי... חסרת תקנה.... ועכשיו היא עוד גררה אחריה את אחיה! ואת לונה וויזלי! הולך להיות מעניין......

קריאות ינשוף מהדהדות בין כותלי הטירה ומעבירים גל צמרמורות בגבם של השלישיה הדרוכה. בליפות השריון המאובקות חורקות בציל צורם ומתמשך. האם זה צחוק?
בלילה, בית הספר הוגוורטס נראה כמו טירה רדופת רוחות מימי הביניים. למעשה, היא באמת טירה מימי הביניים, וכל רגע יכלה רוח רפאים לעבור דרך אחד מקירות המסדרון ולהבחין בשלישיה המשונה.
"מה יש לנו כאן?" מתוך אחד הקירות צף לו, שוכב על גבו ושם רגל על רגל, מי אם לא פיבס, המפחידן של בית הספר הוגוורטס.
זואי עוצרת את נשימתה, אם פיבס יקים מהומה, משימתה עליה עבדה כל כך קשה תרד לטימיון.
שלא יסתובב שלא יסתובב שלא יסתובב ממלמלת זואי בליבה. ואז פיבס מסתובב.
מבטו של המפחידן עובר על פני תומס, זואי ולונה וממשיך הלאה כאילו הם לא קיימים כלל. מה קרה כאן?
"מוזר," אומר פיבס לעצמו בקול שקט, "הייתי בטוח ששמעתי תלמידים." ובמילים אלה הוא צף מבעד לקיר ונעלם.
"איך הוא לא ראה אותנו?" זואי תוהה בקול. ואז היא מבחינה בלונה השמוטה על הריצפה בפנים חיוורות.
"מה קרה?!" היא שואלת בחרדה.
"לחש ההנגזה." עונה לה תומס. "בגלל זה פיבס לא ראה אותנו. אבל זה לחש קשה, ני מופתע שלונה מכירה אותו בכלל. מלמדים אותו רק בשנה השביעית. בכל אופן, אני לא מופתע שהוא גבה ממנה כוח כל כך גדול. היא לא תוכל להמשיך במשימה."
"אבל מה נעשה? לא נוכל לוותר על המשימה ולא נוכל לגרור את לונה איתנו כל הזמן!" אומרת זואי ורוקעת ברגליה בתיסכול.
"תלכו לבד." מחרחרת לונה באפיסת כוחות. "אני אתאושש ואחכה לכם כאן. לכו, קדימה, למה אתם מחכים?" היא מאיצה בהם.
"לא נשאיר אותך כאן לבד." אומרת זואי, ואז צווחה קורעת את דממת המסדרון.
"הבהלת אותי בהוגן, פיבס" אין ספק שזהו קולו של מרקו. זואי ותומס מחליפים מבטים ורצים לעבר הקולות, משאירים מאחוריהם את לונה ברגשות מעורבים.
"חה, עכשיו מצאתי אותך סוף סוף. אני בטוח שגברת מאדן סגנית המנהלת לא תשמח לשמוע שאתה משוטט פה לבד בלילה." צוהל פיבס וקולו מהדהד בין הקירות ונישא אל האחים.
"אתה תצטער על זה פיבס, אני בדרך לחולל מהומה שאני בטוח שתאהב." אומר מרקו, זואי ותומס מגיעים בינתיים אל מקור הקולות, ורואים את פיבס ומרקו עומדים, או במקרה של פיבס, מרחפים זה מול זה בכעס.
"כן?!" שואל פיבס, "אני לא מאמין לך. איזו מין מהומה אתה כבר יכול לעולל?" הוא מטיח בו האשמות בפסקנות.
"אה, בוא נתחיל בכך שאני הולך ליער האסור, ליד עץ התאנה הגדול. מכיר את המקום הזה?" שואל מרקו.
"כן, כן בהחלט. שכנעת אותי. ועכשיו-" את סוף המשפט לא שמעו זואי ותומס שפתחו מייד בריצה מטורפת. הם חלפו במסדרונות, הפילו חליפות שריון, כמעט תלשו שטיחי קיר ממקומם וניתקו דתות מציריהם המחוזקים בקסם. הכול כדי הגיע לעץ התאנה הגדול לפני מרקו.
השניים חולפים על פני המדשאות ונכנסים אל היער.
בפנים, הכול נראה הרבה יותר שליו. ערפל אפרפר ירד מין העצים וזואי ותומס מאטים לקצב הליכה.
"מה אתה חושב שנגלה שם?" שואלת זואי את תומס.
"אני לא יודע כבר למה לצפות, אני חושב שנצטרך לחכות עד שנראה עץ תאנה גדול." אומר תומס, ובאותו הרגע מגיחה מן הערפל צורה של עץ שגזעו עבה ונמוך. , תאנה.
"בוא תומס, זה כאן." לוחשת זואי ואחים מתחילים בריצה שפופה אל העץ העתיק. תנים מייללים במרחק וצליל יללותיהם המצמררות מהדהד בין העצים.
זואי ותומס מגיעים אל גזע העץ והולכים לרוחבו לאיטם, נזהרים שלא להשמיע ולו רחש קל.
"לא יתכן שזה-" נדהם תומס ממה שנגלה לעיניהם. בתוך קרחת יער, על ערמות של עלים שרופים, ריחף מלבן סגול שמדי פעם עברו בו אדוות, כאילו היה מלא בנוזל. ליחשושים ואוושות בקעו מתוך המלבן והעבירו גל של צמרמורות בגבה של זואי.
"מה זה?" היא שואלת ביראת קודש.
"זה," אומר תומס, "פורטל, שער קסום שמוביל בין שני מקומות. אבל איך זה אפשרי? הלחש לפתיחת פורטל נעלם לפני שנים..."ממלמל תומס.
"אם כך, הם הרבה יותר חזקים משחשבנו," פוסקת זואי, עניינית כתמיד. "עלינו לגלות מיהו האדון שלהם במהרה. אבל כל דבר בעיתו, כעת נגלה לאן השער הזה מוביל."
זואי ניגשת לשער ומושיטה את ידה קדימה, צקצות אצבעותיה במרחק נגיעה מהשער.
"זואי, אל תעשי את זה. יכול להיות שזה שער יונק, שאם תגעי בו את תמותי." לוחש תומס באימה.
"אני לא יכולה." לוחשת זואי בקול רועד, "אני פשוט לא יכולה!" ונוגעת בשער.
בום!!! טראח!!!!!
סדרת הבזקים ופיצוצים מזעזעת את היער, זואי עפה אחורנית וקורסת על גבה לרגלי תומס. פני השער הופכיפם לחלקים ואז רועדים, ומשקפים תמונה של אי בלב ים. ועל האי בנויה מצודה, כנראה כלא. ולא סתם כלא.
"אזקבאן." נחרד תומס.
"רוץ!!!" צורחת זואי בדיוק כשהסוהרסן הראשון מגיח מן השער.

הפרק הקודם		הפרק הבא