הסיכוי האחרון

בינתיים, רון ,פיטר ולופין הצליחו אכשהוא לעבור בפתח הצר.

סיריוס זחל במהירות עד שהגיע לקצה המנהרה. אחריו יצאו הארי והילדה.

הם הגיעו בדיוק בזמן כדי לראות אותם יוצאים.

סיריוס זז הצידה כדי לתת להארי ולילדה (שנדמה לו ששמה היה הרמיוני) לצאת לפניו.

כעת, הוא נשאר לבדו בכניסה אל הצריף.

הוא כבר הרגיש את משב הרוח הקריר על פניו,

ובכל זאת הביט אל החושך ששרר בתוך המעבר ולא האמין שהוא עוד רגע יוצא!

סיריוס היה במצב רוח מרוגש מידי עד כדי כך שאפילו העובדה שהיה צריך לסחוב את סנייפ, לא הפריעה לו.

הוא כיוון אותו לעבר היציאה, ולבסוף כולם עמדו במדשאות בחוץ.

הם צעדו לעבר הטירה, עוד רגע והם ממש קרובים.

לרגע,סיריוס הביט על שמי הלילה האפלים, אורות הטירה בצבצו מרחוק,העננים הסתירו אותה

וגם הירח המלא.

רק רגע, הירח המלא?!

'אוי לא!' חשב סיריוס ונעצר בפתאומיות כשסנייפ התנגש בשאר.

אומנם הוא כבר איבד את תחושת הזמן, אבל את הסימן הזה הוא לא שכח.

זה אומר רק דבר אחד- השינוי של חברו יתחיל ממש בעוד כמה דקות.

"רוצו!" הוא לחש להם "רוצו עכשיו!"

אבל הארי לא זז, הוא רצה לוודא שגם רון בסדר.

"תשאיר את זה לי!" הוא אמר לו בדחיפות והרחיק אותו מהזירה

סיריוס החליף צורה בדיוק בזמן. כי ממש עכשיו, עמד לפניו אדם זאב בגודל מלא .

הוא משך אותו הרחק מכולם,והם עמדו זה מול זה.

הוא הרגיש את ציפורניו ננעצות בו,אבל הוא התעלם מהכאב, והרחיק אותו עוד קצת

'אני באמת מצטער חבר' הוא חשב, הם אף פעם לא נלחמו ככה.

הם התגלגלו על הדשא עד שהתנתקו אחד מהשני ונפרדו ביער האסור.

מרחוק הוא ראה הבזק ירוק וחזר אל הארי מותש ופצוע.

הוא ראה את רון מוטל על הרצפה ללא נע, ופיטר איננו!

"הוא ברח הוא שינה צורה!" צעק הארי

המשך יבוא..

הפרק הקודם		הפרק הבא