הפרק האחרון

שלום.

חזרתי. ואני מאוד עצובה.

אני לא הולכת לומר למה, כי שוב אני יהפוך לממטרה אנושית (אני באמת יכולה לעשות את זה).

טוב, נו, תפסיק להתעקש, אני יאמר לך.

זה עין הזעם.

הוא מת, פשוט מת, הסתלק לו מן העולם הזה, הרפה את אחיזתו בחיים, הלך לעולמו, הגיע לגן עדן... בקיצור, מת. ועזב את כולנו.

אף אחד לא יודע איפה הגופה שלו. אני לא מפסיקה לבכות מאז.

מה שקרה זה, שהלכנו להארי כדי להחזיר אותו למחילה לפני הסרת הלחש שמגן עליו. ואוכלי המוות מצאו אותנו, הותקפנו, וכשכולם חזרו, ביל וויזלי סיפר שהוא ראה את עין הזעם נופל מהמטאטא, כמה קילומטרים טובים מעל הקרקע.

אני מאשימה את השפן הפחדני וחסר הרגישות כמו ישבן של פרה מנדנגוס, שהחליט להבריז. בסדר, אז מה אם וולדמורט עף אליו על ההתחלה? זאת סיבה לברוח? הרי כולנו ידענו למה אנחנו נכנסים, שלא תחשבו.

עין הזעם הזהיר אותנו שבועות לפני, והוא לא בדיוק ניסה לחסוך בפרטים.

לי היה בעיקר את הרושם שהוא משתדל להפחיד אותנו עם ההסברים שלו.

כל כך עצוב שלא לראות אותו, ולדעת שלעולם לא אראה אותו. 

הוא היה הבוס שלי בעבודה, עין הזעם, אתה יודע. מאוד חיבבתי אותו, ותמיד חשבתי שהוא צריך להוות דוגמה ומודל לחיקוי בשביל כל אחד.

כזה כשרוני, הוא היה. כזה חכם. רציני. עקשן. בטוח בעצמו.

הוא היה כזה... אמיתי.

אני חושבת שהוא גם חיבב אותי מאוד, בתור עובדת, כמובן.

כבר הרבה פעמים שאמר כמה היה גאה בי.

*מושכת באף*

בכל מקרה, זה ממש לא הזמן לנזול לשלולית של דמעות, או לקרוס. וולדמורט משתלט על המדינה! אנחנו המסדר נצטרך לעשות כל שביכולתנו על מנת למנוע את זה. אף שהסיכויים לא לטובתנו בכלל. עין הזעם הלך, וגם דמבלדור, וגם סיריוס, וגם הנחש הבוגדני, סוורוס סנייפ, שברגע האחרון החליט שהוא עובר צד. וג'ורג' וויזלי לא יכול להמשיך בפעילות אחרי הפציעה שלו, תודה לך, סנייפ.

אף פעם לא סבלתי אותו. גם רמוס בעלי לא.

גרררר... *נוהמת*

נהיה חייבים להחזיר לו מתישהו.

ובכן, זה היה שבוע מלא בריגושים, ומלא בדמעות, בשבילי בכל מקרה.

לא מזמן עשיתי אמבטיה, ובכיתי דליים תוך כדי, עד שמפלס המים עלה ואני כמעט טבעתי. די מביך (*מסמיקה*). אמא שלי שמעה את ההשתנקויות ופרצה למקלחת בסערה, ואני כמובן עוד הייתי שם. 

זה ממש לא הזמן המתאים לבהלה מיותרת.

היי, צ'מע - מה דעתך לשם חדש?

זה מאוד יקל על היחסים בינינו, אתה מבין.

אז מה דעתך על... סקוויק?

לא אוהב? טוב, אפשר להבין. חבל.

אבל לא אכפת לי, מוחהחהחהחה!!!! *צוחקת ברשעות*

אז, סקוויק, שיהיה לך המשך יום נעים.

ושתשרוד את המלחמה.

ושתהנה להיות תא הרגשות שלי.

בקיצור...

ביי.

טוב, אזזז... לא המשכתי את הפאנפיק הזה בערך שנתיים, 

ויש סיכוי שאני חוזרת להמשיך אותו! רק יש סיכוי, לא בטוח, יש לי פשוט עוד פאנפיקים להמשיך כרגע. 

הפרק הקודם