כל מי שנשאר במחילה חיכה שיגיעו חדשות כלשהם מלונדון. בינתיים הם העבירו את הזמן בכיף, אבל לא ידעו מה קורה עם הדרקונים. רק לקראת הערב הם קיבלו את פיסת המידע הראשונה. משרד הקוסמים נשרף. "איך הם הצליחו?! חבורה של מטומטים! כמה דרקוני פרא משגעים את כולם! מה הולך כאן?!" הרמיוני זרקה מידיה את המכתב שארתור ויזלי שלח להם והלכה בסערה לחדר שלה. רון לקח את הצריח שלו והזיז אותו שלוש צעדים קדימה. "אני לא הולך מפה עד שלא יקראו לי". " רון!" ג'יני שלחה לו מבט רושף. "ממש לא אכפת לך!" הוא הניד בכתפיו. הארי הסכים עם ג'יני - הוא היה על קוצים ורצה לצאת לעזור להלחם. דלת המחילה נפתחה ופרד וג'ורג' פרצו פנימה. "הצלחנו". הם חייכו. ג'יני ורון הרימו גבות. הארי חייך. הוא דיבר קודם עם פרד וג'ורג' על התוכנית. "מה?" שאלה ג'יני. "יאלה בואו החוצה", אמר פרד, "המכונית פועלת. איפה הרמיוני?" "אני פה". היא ירדה במדרגות לבושה גלימת מסע ועם ארנק פייאטים תלוי לצידה. " אני יוצאת ללונדון - מבחינתי לבד, כל מי שרוצה מוזמן לבוא". הארי פרד וג'ורג' צחקו. "איך תיכננת להגיע לשם? ומה תיכננת לעשות?" שאל פרד. "אירגנו את המכונית המעופפת של אבא שלנו. שמנו כבר מטטאים בבגאז'. תצטרפי אלינו ". לרון היה עדיין מבט חמוץ. הוא סגר את לוח השחמט. בתוך המכונית היה מרווח מאוד אף על פי שהם ישבו ארבעה במושב האחורי. "איי... מה זה?" הארי שלף מתחתיו מין קופסת ברזל קטנה עם נקודות כתומות. "אה, זה". ג'ורג' הביט בו מקדימה דרך המראה האחורית. "שכחנו ששמנו את זה שם. תשמור על זה, זאת המצאה ישנה שלנו, חשבנו שזה יכול לעזור גם נגד דרקונים". המכונית המריאה מעל המחילה ופנתה דרומה לעבר לונדון. " אוקיי", אמר רון ושילב את ידיו. "אתה לא חייב לבוא, אתה יודע", אמרה לו ג'יני. רון נשם עמוק. "בסדר, בסדר."
|