שרת הוגוורטס

ארגוס לא נשאר הרבה זמן בבית המחסה. אחרי יומיים הוא קם, התלבש בזריזות בכמה בגדים מטונפים שמצא במזבלה הקרובה, אסף מעט כסף שקיבץ ברחובות, ויצא לדרך. הוא הלך רק כמה צעדים כשפתאום קול קרא לו- ״אח׳שלי! בוא׳נא!״

ארגוס גלגל עיניים והסתובב. מולו עמד סטפן, הומלס שיכור ומעצבן.

״אז לאן ׳נחנו הולכים אח׳שלי?״ צהל סטפן.

״לשום מקום״ רטן הילד, ״אתה נשאר כאן. אני הולך.״

״אולך, אולך!״ הסכים סטפן. ״בל׳ ׳ני בא׳תך״

ארגוס תהה מה כדאי לו לעשות עכשיו. לתת לו אגרוף בפרצוף ולרסק לו את השיניים הצהובות, השבורות והעקומות שלו, או לברוח. 

״הי, סטפן!״ הוא ניסה ״בטח! אתה בא איתי! רק אולי קודם תרצה לשתות קצת יין? אם נדמה לי, שוכב שם בקבוק יין נה-״

״אח׳שלי, חכי לי ׳בקשה!״ סטפן צעק בזמן שרץ לכיוון המקום שאליו ארגוס הצביע.

הילד צחק בהקלה ומיהר לרוץ לאורך הרחובות הסוערים.

אחרי שעתיים, ארגוס התחיל להיות רעב. הוא נשען מתנשף על גזע עץ מחוספס והסדיר את נשימתו.

ארגוס צווח כשמשהו התחכך ברגלו. ״מה זה?״ הוא התנשם.

מולו עמד יצור מסריח ומטונף שבמבט בוחן יותר התברר כחתולה. היא הייתה נטושה ומוזנחת, פרוותה, המלוכלכת באדמה ודם, גדלה פרא והסתבכה. עיניה החיוורות כפנסים, דומות לעיניו של ארגוס עצמו, בחנו אותו.

ארגוס הרגיש כלפיה משהו מיוחד. ״את גם הומלסית.״ הוא מלמל בהבנה ורכן ללטף אותה.

אצבעותיו הקפואות החליקו לאורך פרוותה, מתירות את הקשרים. ״את צריכה שם״

הוא הביט בה. ״הלנה? ממש לא. אליס? לא. מיצי? לא כל כך. סברינה? נשמע כמו שם של גמל. פודי? לאאא, זה לזכר. ג׳ינג׳ית? קצת מוזר בהתחשב בזה שאת לא ג׳ינג׳ית. אה, כן! סלע. מה, את לא רוצה? לא? טוב, אז לא. אני יודע! דוריס! טוב, אבללל לא מושלם. אולי נוריס? כן! נוריס! גברת נוריס! כן!״

החתולה גרגרה והתכרבלה בחיכו. ״שלום, גברת נוריס!״ הוא קם ופנה ללכת.

לפתע הרגיש משיכה במכנסיו. הייתה זו גברת נוריס, שהחליטה ללכת איתו. 

״יש!״ קרא הילד בשמחה. 

הוא הרגיש שגברת נוריס תהיה לו חברה, ומלווה, בכל מסעותיו הקשים שיעבור- וגם אחר כך!

״קח!״ מטבע נזרק לרגליו וקטע את הרהוריו. היה זה נער בן חמש עשרה בערך. שיער בלונדיני וחיוך מושלם.

״אממ… תודה״ ארגוס הנהן לעברו.

״אתה נראה ממש לא טוב. אתה זקוק למקלחת חמה, אוכל, ושינה טובה״ הנער רכן לעברו בדאגה קלה. עיניו הכחולות ננעצו בו בהבנה.

״תודה רבה!״ ארגוס כמעט חיבק אותו.

״בוא איתי, הבית שלי קרוב!״ חייך הנער. ״אגב, אני אייברי״

ארגוס מלמל מילות תודה. ״והחתולה?״

״תזכה לאוכל טוב, שינה נעימה, אמבטיה, וטיפול טוב.״ אייברי הנהן.

״כמה זמן אני יכול להשאר?״

״כמה זמן שאתה רוצה. קח את הזמן. מבחינתי חודש.״

״תודה רבה!״ אמר שוב.

הם נכנסו לתוך הבית.

הפרק הקודם		הפרק הבא