אני כבר שלוש שנים בהוגוורטס. אני מרגיש שזהו ביתי האמיתי, אם כי לא מזמן בכלל גילו שאני באמת טהור דם והורי הם הורי המאמצים... הורי האמיתיים נהרגו. נהרגו בתאונת מטאטאים מחרידה. "נו, תן לעבור!" קטע אותי באמצע טום רידל והדף אותי קלות.
"הי!" התכוונתי להגיב בחוצפה אבל אז נזכרתי שזהו אינו סתם טום, אלא טום ואנדרולו רידל, היפיוף המפחיד מהשנה הרביעית. "סליחה!" הפטרתי בפחד והתחמקתי לי אל בית רייבנקלו- הבית שלי. הו, כמה קינאתי בחבורה שטום נתן לה להתגודד סביבו, טום המוערץ והמוכשר... אבל מה שראיתי לאחר מכן השכיח את זה ממני לגמרי. מלפני עמדה ילדה מסורקת בקפדנות, שיערה הרך והקטיפתי השחור פזור מאחוריה, ועיניה הנוצצות בהקו אלי.
הייתי מאוהב בה לגמרי. ואיני היחיד- עוד עשרה תלמידים מהמחזור שלי ושלה היו דלוקים עליה... לפתע צצה לי הזדמנות מיוחדת להוכיח את עצמי- הן לקרפינה- אהובתי, והן לטום רידל- בשביל שאוכל להיות בחבורה שלו, להיות מיוחס ומבוקש ע"י החברה: תלמיד מגריפינדור מזמין אותי לדו קרב, הלילה בחצות, ליד הבקתה של שומר הקרקעות...
אני מבטיח שאני לא אפספס את זה...
|