הוראס סלגהורן יותר סלית'ריני

סלגהורן ישב בביתו, מנסה להירגע (לא באמת ביתו, אבל סלגהורן היה מסוג האנשים שכל עוד הוא לא גרם לנזק, הוא לא הרגיש רגשות אשמה), בעוד הוא מתלבט אם להכנס שוב למקלחת או לא, נשמעה דפיקה בהולה בדלת.
"הו, לא!" קרא הוראס ביגון ופתח את הדלת, דמבלדור לא היה שם, זה היה הארי.
"הוראס, שכחתי בקבוקון דיו על הספה שלך, אפשר לקחת אותו?"
בוודאי, בוודאי, אעזור לך" אמר סלגהורן בחופזה
הם הגיעו לספה, הבקבוקון לא היה שם.
"אולי נפל מתחת. אני אתכופף" הוסיף הארי שראה את הוראס מתחיל לכרוע
"בטח, ברור" מילמל הוראס והחליט שברגע שהארי יוצא, הוא נכנס לאמבטיה בחזרה.
"מצאתי!" קרא הארי, בעודו מניף את הבקבוקון. "אבל מצאתי גם את זה, אבדת את זה?" אמר כשהוא מחזיק ביד השניה קופסא גדולה מאוד של אננס מסוכר.
לאחר רגע לא נעים אחד כשמר סלגהורן צווח "כן" כמו ילד. הוא הרצין. "מצטער הארי, התכוונתי שכן, זה שלי.
"מעניין" אמר הארי, והרים את הקופסא והראה לו שכתוב מתחת 'שייך להוגוורטס'
עכשיו הוראס האדים לגמרי, "טוב, בסדר זה לא שלי, רציתי את זה בלי רשות, טוב לך?"
עכשיו זה היה הקטע של דמבלדור. ואכן, הוא לא איכזב, הוא נכנס בדלת בהפתעה.  "הוראס, לי טוב. ולך היה עוד יותר טוב אם תחזור להוגוורטס. הקופסא הזאת ועוד הרבה קופסאות אחרות בכל חודש תקבל, אם תחזור למשרה שלך, בבקשה."
הבעה מרדנית הופיעה על סלגהורן "שכח מזה" הוא הודיע.
"בבקשה בבקשה?" ביקש דמבלדור
-"לא, וזה סופי"
דמבלדור הקיש באצבעותיו, מטען שלם של אננס מסוכר הופיע בבית
הוראס בהה בארגזים הענקיים, "זה בשבילי?"
-"כן"
הוראס חשב כמה שניות, "תראה אלבוס, אני לא יכול, אני אסביר לך למה, למרות שתחשוב שאני טיפש, בוודאות."
-"למה שאני אחשוב דבר כזה?"
-"זה כי אפילו לך, מנהל שכמוך, יש בורות בנושאים מסויימים"

הפרק הקודם		הפרק הבא