לומניורקס

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

עברה כבר שעה מאז שגריינג'ר בישרה לי על כך שכל עול הבנייה מוטל עליי.

כמובן שכל מי שמכיר אותי לא יהיה מופתע אם אני אגיד לו שלקח לי רק 2 דקות להתאושש ושבמשך השעה הזאת כבר התחלתי לתכנן את בית הספר ולחשוב מאיפה אשיג חומרים.

''אז סיכמנו,'' אמרה גריינג'ר, ''את תזמני לפה לבנים מהמאגר הארצי ונבנה את בית הספר בעזרת לחש ריחוף''.

זו הייתה התוכנית שלנו- כל שאר התוכניות, עד כמה שהן היו יצירתיות ויפות, בוטלו מסיבות שונות.

''כן, כן. זה מה שנעשה'' הכרזתי בביטחון מהול בעצב ''זו לפחות התוכנית הכי בטוחה וקלה.'' נאנחתי.

אני שונאת תוכניות משעממות.

''אין מה לעשות'' אמרה גריינג'ר ''הספקתי להכיר אותך בשעה האחרונה מספיק טוב כדי לדעת שזה בכלל לא סגנון הבנייה שלך, אבל כמו שאמרת- זה הכי בטוח וקל, וביטחון קודם להכל. זה לא שהתכוונת לבנות עכשיו בית ספר מעץ בגלל שזה יפה, נכון?''.

''עכשיו כשאת אומרת את זה, דווקא כן!'' אמרתי לפתע וחיוך התפרש על פני.

''מה?!'' שאלה גריינג'ר ''לא סיכמנו הרגע על תוכנית?'' ראו על פניה שהיא נלחצה מההכרזה שלי.

''תרגעי, את זאת שהבאת את הרעיון!'' אמרתי. ''את יודעת מה זה עץ סקויה, נכון?'' שאלתי אותה.

''כן...'' היא ענתה בחשש, מנסה להבין לאן אני חותרת.

''את יודעת לבצע לחשי זימון והגדלה, נכון?'' הוספתי. ''כן...'' היא ענתה שוב, עדיין בהבעת שאלה.

"נו, אז הנה התכנית שלנו! עץ הסקויה הוא העץ הגדול ביותר בעולם, אז אם רק נגדיל אותי קצת, נבנה בתוכו את בית הספר ונזמן את כל החפצים הדרושים, יהיה לנו בית ספר, יפה, יצירתי ובנוסף גם גדול ויציב!" התחלתי להתלהב.

"אני לא בטוחה שזה רעיון טוב כל כך..." היא אמרה בחשש, אך כשראתה את מבטי המתחנן היא הוסיפה "אבל אנחנו ננסה".

"יש יש יש יש יש יש יש ישששששששש!!!" צעקתי, אך כשראיתי ששרת הקסמים מביטה בי מוזר חדלתי ממעשי הילדותיים והתחלתי לשרטט את מבנה בית הספר.

"אוקי. מוכנה?" שאלתי את גריינג'ר, שנראתה לי קצת מבוהלת.

"כן!" היא התעשתה וכיוונה את שרביטה.

"אציו סקויה!!!!!" קראנו בעוצמה. לאחר כמה דקות של עמידה בציפייה הבחנו בצל  ענק מכיוון דרום מערב.

עץ הסקויה נחת בעוצמה בדיוק במקום המתאים, וכשהתייצב שרת הקסמים התנשפה בהקלה והחלה לבחון את העץ העצום.

מלמלתי במהירות כמה לחשים שייצבו אותו באדמה והגדילו אותו בכמה מימדים, מה שהפך אותו לענק ברמה בלתי יתוארת.

"הצלחנו!" אמרתי בהתרגשות, "באמת הצלחנו!" חיבקתי את גריינג'ר בחוזקה, אך כשנזכרתי מי היא הרפיתי במבוכה וניגשתי גם אני לבחון את העץ מקרוב.

הפרק הקודם