כשהכל מתפרק

לפני שאתם מתחילים לקרוא, הנה פרט חשוב על הסיפור:

הסיפור מתרחש בספר השמיני, ממש לפני הקרב בלומנור. תדמיינו שיש חור ענק של כמה חודשים בספר השמיני, ממש לפני הקרב בלומנור, ושם הסיפור התרחש. 

הסיפור לא כולל את המורשת של קיף והתוכניות של ג׳יזלה, אבל הוא כולל כל דבר אחר שסופי גילתה בספר השמיני. אז שימו לב שיש ספויילרים לכל הספרים עד השמיני בפאנפיק הזה!!

קריאה מהנה :) 

״איזה שיעור יש לך עכשיו?״ דקס שאל את סופי. הם שניהם עמדו ליד הלוקרים והוציאו את הדברים שלהם לשיעור הבא. עבר זמן מאז שפוקספייר היה פתוח ושיעורים הועברו כרגיל, וזה הרגיש מוזר ללמוד ולהתנהג כרגיל בזמן שהנסתרים עדיין חופשיים, מתכננים מי-יודע-מה. אבל… עברו חודשים מאז הקרב האחרון עם הנסתרים, והנסתרים לא עשו אפילו מהלך אחד מאז, לפחות לא אחד גלוי. או שזה היה השקט שלפני הסערה…

״סופי? הכל בסדר?״ דקס שאל, קוטע את מחשבותיה.

״כן, סליחה״ סופי הוציאה את המערכת שעות שלה מהלוקר. 

״יש לי ׳היקום׳, עם סיר אסטין. אולי אוכל לשאול אותו עם הוא שמע משהו לגבי הנסתרים״

״אני בספק שהוא שמע משהו חדש״ דקס אמר בעוד הוא סוגר את דלת הלוקר שלו. ״הוא בטח כבר היה אומר לך אם ידע״.

״כנראה״ סופי הסכימה. ״אבל לא יכאב לשאול״.

״זה נכון״ דקס הסכים. ״טוב, אני צריך להתחיל ללכת לשיעור היסטוריה אלפית או שאקבל ריתוק״.

״אני מניחה שגם אני אתחיל ללכת״ סופי מלמלה והוציאה את הציוד לשיעור ׳היקום׳. כשהיא סגרה את דלת הלוקר, דקס כבר הלך.

*****

סופי עמדה להיכנס לכיתה כשהיא שמעה את סיר אסטין- או יותר נכון, מר פורקל, כי זה היה הקול שלו- מדבר עם מישהו. היא לא רצתה להיכנס ולהפריע, אבל היא גם לא רצתה לפספס שום דבר אם זה קשור לנסתרים. אז היא נצמדה לדלת והקשיבה.

״…שלב הבא יותר מוקדם משציפינו. היא רחוקה מלהיות מאומנת כמו שהיא אמורה בשלב הזה, במיוחד היכולות והמיומנויות שלה״

מישהו ענה, אבל סופי לא הצליחה לשמוע מה הוא אמר. זה נשמע כאילו הקול השני הגיע ממקשר, וסופי הסיקה מזה שמר פורקל היה היחיד שבחדר, והוא דיבר עם מישהו דרך מקשר. 

לפתע הם הפסיקו לדבר, וסופי חששה שהם הבחינו שהיא שם. היא לא רצתה להיתפס מצותת, אז היא פתחה את הדלת ונכנסה כאילו היא רק עכשיו הגיעה. מר פורקל- בתחפושת הסיר אסטין שלו- נעץ בה מבט. סופי הסתכלה מסביב, ולא היה כל זכר למקשר.

״אני מצטערת, איחרתי?״ סופי שאלה, מנסה להסיח אותו מלחשוב שהיא צותתה. הרצאה ממש לא הייתה נחוצה לה כרגע, וחוץ מזה, היא הייתה צריכה לשאול אותו לגביי הנסתרים.

הוא הניד בראשו. ״על פי המבט על פנייך, אני מניח שאת רוצה לדעת אם יש לי מידע חדש לגביי הנסתרים?״ 

סופי הנהנה, מקווה שהתשובה חיובית.

״למרבה הצער, אין שום דבר חדש״

סופי נאנחה.

״אני מבטיח לך שאנחנו מסתכלים בכל מקום. אם הנסתרים היו עושים משהו, היינו יודעים. וזה גם לא נראה כאילו הם מתכננים משהו. אתם הילדים צריכים לנצל את הזמן הזה ולהיות ילדים״.

״אתם אוהבים להגיד את זה, ואני עדיין זאת שמתמודדת עם הנסתרים רוב הזמן. והם תקפו אותי כשלא הייתי מוכנה מספר פעמים. האם אי פעם ראיתם את המתקפות האלה מגיעות?״

״אני מודע לכך, מיס פוסטר, ואני מבטיח לך שאנחנו עושים הכל כדי לוודא שאתם הילדים מוגנים. ויש לך גם את שומרי הראש שלך. אז אם אין לך עוד שאלות לגביי הנושא הזה, אני מאמין שהגיע הזמן שנתחיל בשיעור״.

*****

כשסופי זינקה להייבנפילד, הבית היה ריק. עכשיו שהיא חשבה על זה, היא לא ראתה את סנדור כל היום- הוא אפילו לא בא איתה לפוקספייר- אבל היא הניחה שהוא עבד על משהו שקשור לאבטחה, או עושה פטרולים. 

סופי חיפשה את כל הבית, אבל היא לא מצאה את הוריה ואת סנדור בשום מקום. היא גם לא מצאה אף פתק או מכתב.

״גריידי? אדליין?״ היא ניסתה, אבל אף אחד לא ענה.

ואז היא התחילה להיכנס לפאניקה. ״אמא? אבא?״ היא קראה שוב, חזק יותר הפעם. עדיין לא הייתה שום תשובה. 

היא התחילה לחפש מחוץ לבית, ולא היו בכלל סימנים לחטיפה או למאבק- הכל היה במקומו והחיות היו רגועות ובכלובים שלהן. 

אבל העובדה הזו לא הרגיעה אותה- להיפך, היא גרמה לה לפחד אפילו יותר.

ואז היא החליטה לחפש במערות. בהתחלה, היא לא ראתה כלום. אבל אז היא שמעה רעש מוזר. וכשהיא הסתובבה, היא ראתה שלוש דמויות לבושות בשחור, ועם סמל העין המצמרר והמוכר מדי על השרוולים שלהם. 

הפרק הקודם		הפרק הבא