הפגיון

שימו לב, הפרק מכיל ספויילרים לעונה שתיים.

בפרקים הקודמים של הפגיון

מליסה התחילה לחשוב. אם היא לא תמצא כלום היא תזכיר את בלפייר, אבל חייב להיות משהו יותר טוב. משהו עם יותר סיכויי הישרדות גבוהים יותר. אוי, אם רק היה לה את הפגיון.

מוזר שדווקא ברגעי לחץ היא מוצאת את הפתרונות הכי לא אידיאלים.

בטח, הפגיון. אולי את רוצה גם קצת קוויאר עם זה?

ובאותו רגע היא הרגישה משהו עם משקל שהופיע בכיס שלה.

מליסה לא הורידה את עיניה מראמפל.

אם זה קוויאר, היא חשבה לעצמה, אני הולכת להרוג את הסופר.

היא הכניסה את ידה לכיס מכנסיה.

בהחלט היתה שם קת של משהו.

ראמפל צחקק צחקוק מטורף וראמפלי מלווה במחיאת כפיים ראמפלית. (אני לא צריכה לשפר את אוצר המילים שלי! אתם צריכים לשפר את אוצר המילים שלי! אמ, כלומר-) "הזמן נגמר, יקירתי." (מלל בעברית!)

מליסה לפתה את הידית של מה שהיה בכיס שלה. 

"זה בגלל בלפייר," היא שיקרה.

חיוכו נמחק מפניו והוא התקרב אליה צעד אחד עם הבעה מסוכנת על פניו. (קצת כמו זו שיש למר גולד כשהוא מרביץ לאנשים עם מקל ההליכה שלו. [אנשים שלא ראו את הסדרה, תנחומיי. אתם לא תבינו חצי מהתיאורים שאני שמה פה.]

"איפה שמעת את השם הזה?" הוא לא נראה מאוד יציב נפשית. (בניגוד מוחלט לאיך שהוא נראה קודם)

"היינו חברים," היא אמרה ללא היסוס. "בארץ לעולם לא."

הוא בחן אותה לרגע. "זה לא נכון," הוא אמר במעין לחישה כזאת ש... אמ... אוף! איך אני אמורה לתאר דברים בלי להראות לכם קטעים נבחרים מהסדרה? זה הרי לא משהו שבני אדם עושים ביום יום אז אין לתנועה הזו שם, ואני רוצה לעשות את הסיפור זורם וקריא. לא להתחיל עכשיו תיאורים מפורטים מה הוא עושה. פשוט תנו לדמיון שלכם להחליט באיזו תנוחה ראמפל עושה את זה. בהצלחה.

הוא לקח צעד אחורה. הצעד לא לווה בתנועה ראמפלית.

"אני חושב שאהרוג אותך עכשיו." הוא אמר, חיוך ראמפלי מקובע על פניו. הוא לא צחקק.

ראמפל הרים את ידו הימנית בתנוחת החניקה המשותפת לקוסמי אופל ואנשי לגו.

מליסה הרגישה את האוויר חומק מראותיה.

היא החלה לרחף והיא לא הצליחה לנשום. הראייה שלה היטשטשה. בשארית כוחותיה, היא הוציאה את הדבר שהיה בכיס שלה.

נכון, הסיכוי שהפגיון של האפל יופיע אצלה בכיס שואף למינוס שלוש, אבל הסיכוי שמשהו אחר יופיע לה בכיס בדיוק בתזמון הזה סביר באותה מידה אם לא פחות, בהתחשב בצורת הפעולה של העולם הזה.

היא ראתה תזוזה מטושטשת מהכתם שהיה ראמפל. זה לא אמר כלום בהכרח. אולי נרדמה לו הרגל. (לדארקוואנס לא נרדמת הרגל, מליסה. איך יכולת להתבלבל בדבר בסיסי שכזה?)

היא פתחה את פיה, אבל שום קול לא יצא ממנו.

קדימה, מליסה, זה עכשיו או לעולם לא. אם תמותי בנסיון לשלוט בדארק וואן עם בננה תוכלי להתנחם בעובדה שניסית.

היא ניסתה שוב. לחישה צרודה בקעה מפיה. "תפסיק"

מליסה נפלה על הרצפה, שואפת אוויר בלגימות גדולות שהכאיבו לה בגרון.

ראמפל התקרב אליה בשקט. היא מיצמצה כמה פעמים וראייתה התבהרה.

היא מיהרה לשלוח את ידה אל הפגיון, שנפל במרחק עשרים סנטימטרים ממנה. והיה עכשיו גם במרחק של מטר מידו של ראמפל.

"עצור" היא אמרה, ברגע שהניחה ידה על הפגיון.

הוא עצר.

היא התרוממה על רגליה.

ראמפל הביט בה באותו מבט שבו מר גולד מסתכל על אנשים שהם לא בל שנכנסו לחנות שלו.

נקודת המבט שלנו עוברת, כאילו הצלם עושה סיבוב סביב ראמפל (מהחלק האחורי שלו). אבל במקום מליסה מעבר לחליפה שלו, אנחנו עוברים לסצנה אחרת, שמתרחשת ביער.

"אני אומר שנהרוג אותה." אומר קול. הפוקוס של המצלמה מתמקד. זה גראמפי. (רגזני. לירוי.)

הוא ושאר הגמדים נמצאים ביער עם סנואו וצ'ארמינג (שלגיה והנסיך מקסים)

סנואו מסתכלת עליו כאילו הוא אמר את הדבר הכי לא בסדר ביקום. "לא." היא אומרת בהדגשה.

צ'ארמינג מניח יד על כתפה. "סנואו..." הוא אומר בקול של אדם שאשתו לא מוכנה להרוג את המלכה הרעה שניסתה להרוג אותה עשרות פעמים רק כי פעם כשהיא היתה נערה היא הצילה אותה.

"אנחנו לא  הורגים אותה." חזרה סנואו על דבריה. "חייבת להיות דרך אחרת," היא אומרת בעיקשות.

הפיה הכחולה (בלו. אם המנזר.) מתגשמת מתוך האוויר בעננת נצנצים. "אני חוששת שזו הדרך היחידה." היא אומרת, צער בקולה. "נתנו למלכה הזדמנות שניה. כמה פעמים." 

"עדיין יש בה טוב," התעקשה סנואו. "אני יודעת את זה. אין שום דרך אחרת?"

הפיה הכחולה היססה. "אכן יש דרך אחרת. חפץ קסום מסויים. אבל הוא לא ברשותי. הוא אצל..."

"עוץ לי גוץ לי," השלים אותה צ'ארמינג.

בלו הינהנה. 

"מהו אותו חפץ קסום?" שאלה סנואו.

"זו פרסה של חד קרן אפל." 

המצלמה עוברת לפרסת סוס שחורה שנמצאת בארון עם דלת שקופה בטירה של ראמפל. זום אאוט, ורואים את ראמפל ומליסה בטירה.

מוזיקה דרמטית של סוף פרק

סוף פרק!

ניסיתי לחקות פרק של וואנס אפון אה טיים. מן הסתם לא עבד.

הפרק הקודם