לילי וסנייפ קוראים הארי פוטר ואבן החכמים

"סו! זה אתה?" לילי עמדה בפתח הספרייה ושאלה

"כן, אני בא!" הוא אמר והתיישב לידה

"אתה מקריא?"

"כן בואי נתחיל"

הדרסלים הצטמררו מלחשוב מה יגידו השכנים אם יום אחד הפּוטרים יבואו לבקר ברחוב שלהם.

"מה כבר יקרה" לילי לא הבינה

"בטח הפוטרים מציקים לדרסלים המסכנים"

הדַרסלים ידעו שגם לפּוטרים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו.

"זה די ברור, הרי הם שונאים את הפוטרים" סוורוס אמר

הילד היה סיבה טובה נוספת להתרחק מהפּוטרים – הם לא רצו שדאדלי יתחבר עם ילד כזה.

"הם יותר מידי אוהבים את הילד הזה" סוורוס אמר

"אני אומרת לך שהדאדלי הזה יהיה ביריון מרושע"

כשדרסלי ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמים המעוננים לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי המדינה.

"דברים מוזרים?" סוורוס שאל

"מעניין מה" לילי הצתרפה לשאלתו

מר דרסלי פיזם לעצמו בשעה שבחר עניבה משעממת במיוחד לענוב לעבודה,

"הוא מה זה משעמם" אמרה לילי

וגברת דרסלי ריכלה בעליצות

"אישה מעצבנת" לילי אמרה

וניסתה להכריח את דאדלי המצווח להיכנס לְכיסא התינוקות שלו.

"תינוק מעצבן" סוורוס אמר

שניהם לא הבחינו בינשוף הזהוב הגדול שחלף ביעף על פני חלונם.

"למה שהם ישימו לב" סוורוס לא הבין "הם עסוקים אם התינוק המגעיל שלהם"

בשעה שמונה וחצי נטל מר דרסלי את התיק שלו, הדביק נשיקה חפוזה על לחייה של גברת דרסלי וניסה לנשק לפרידה גם את דאדלי, אבל לא הצליח, מפני שדאדלי היה עסוק בלצרוח ולהעיף את ארוחת הבוקר שלו לכל הכיוונים.

"אני שונאת את הדאדלי הזה" לילי אמרה

"איזה מתוק," התמוגג מר דרסלי ויצא מהבית.

"מתוק?" סוורוס התחלחל

הוא נכנס למכונית ויצא מהחניה של מספר ארבע. רק בקרן הרחוב הוא הבחין בסימן הראשון למשהו מוזר – חתולה מעיינת במפה.

"זה לא כל כך מוזר, אוליי היא אנימאגוסית" סוורוס אמר

"כן כמו פרופסור מקונגל" לילי אמרה

"גם פרופסור מקונגל יכולה להפוך לחתול!"

"אוליי זאת פרופסור מקונגל!" לילי נדהמה

"וואו" סוורוס לא האמין

לרגע אחד מר דרסלי לא עיכל את מה שראו עיניו – אך מייד הוא הסב את ראשו להביט שנית. בפינת דרך פְריווט אכן עמדה חתולה מנומרת, אבל שום זכר למפה לא נראה.

"מתוחכמת, פרופסור מגונגל"

מה עלה על דעתו? זו בטח היתה מין טעות אופטית. דרסלי מיצמץ ובהה בחתולה. החתולה בהתה חזרה.

"פרופסור את לא מבינה איזה איש נורא!" סוורוס ענה

"אם הייתי מכירה אותו..." לילי שקעה במחשבות

ביציאה מהרחוב לכיוון העבודה דרסלי המשיך לעקוב אחרי החתולה בראי מכוניתו. הוא ראה איך החתולה קוראת בשלט שעליו כתוב דרך פרִיווט. לא, לא קוראת בו, כי אם מסתכלת עליו – הרי חתולים אינם מסוגלים לקרוא, לא שלטים ולא מפות.

"הוא מכחיש" לילי אמרה

מר דרסלי התנער קלות וחדל לחשוב על החתולה. בדרכו העירה הוא לא חשב על דבר מלבד על משלוח גדול של מקדחות שקיווה לקבל מאוחר יותר באותו יום.

"מ-ש-ע-מ-ם" הפעם היה זה סוורוס שאמר

אבל בכניסה לעיר המקדחות פרחו ממוחו. בזמן שעמד בפקקים של הבוקר, הוא לא היה יכול שלא להבחין במספרם הגדול של האנשים הלבושים באופן מוזר ביותר. אנשים עטויי גלימות.

"זה בכלל לא מוזר" אמר סוורוס

"הוא פשוט מוגל אז זה מוזר בשבילו" לילי אמרה

מר דרסלי לא סבל אנשים שהתלבשו בבגדים מוזרים – האופנות המטורפות של הצעירים! הוא שיער שזו איזו אופנה טיפשית חדשה.

"רואים שהוא לא מבין כלום!" סוורוס אמר

אצבעותיו תופפו בעצבנות על ההגה, ומבטו נפל על קבוצה של קוקואים כאלה שעמדו ממש בקִרבת מקום.

"לא יפה לקרוא לקוסמים קוקואים!"

הם התלחששו ביניהם בהתרגשות. מר דרסלי נזעם לגלות שלפחות שניים מהם לא היו כלל צעירים – מה, האיש ההוא שם נראה מבוגר אפילו יותר ממנו, והוא עוטה גלימה בצבע ירוק-איזמרגד! איזו חוצפה!

"זה בכלל לא חוצפה!" לילי אמרה

"חצןף אתה בעצמך!" אמר סוורוס

אבל אז עלה על דעתו של דרסלי שמדובר כנראה באיזו הצגה מטופשת.

"זה לא הצגה וזה לא מטופש" לילי אמרה

ברור שהאנשים האלה מנסים לגייס כספים לאיזושהי מטרה – כן, זה ההסבר.

"לגייס כספים?" לילי שאלה

"מה הקשר?" סוורוס שאל

הפקק התקדם, ותוך דקות אחדות מר דרסלי הגיע לחניון של גראנינגס. מחשבותיו נתונות שוב למקדחות.

"למקדחות?" לילי לא הבינה

"הוא בן אדם מוזר מאוד" סוורוס אמר

"טוב, נמשיך בפעם אחרת" לילי נפרדה מסוורוס

"בייי"

"להתראות"

הפרק הקודם		הפרק הבא