שלישיה תאומים שונה אך גם דומה

לרגע השתרר שקט מוחלט.

"אנחנו... עוברים?" שאל אלכס בקול חנוק.
"מה עם החדר שלי? ונוכל לקחת את בוני איתנו?" לין נשמעה כמעט על סף בכי.
רוזה, לעומתם, קפצה על רגליה בהתלהבות.

"אני תמיד רציתי לגור בצרפת! אולי אפילו אפגוש נסיך צרפתי!"

"נצתרך לתת את בוני לסבתא נינה?" שאלה לין בעצב.
רוזה פלטה גיחוך. "זה רק ארנב! ותאמיני לי, עדיף להחזיר אותו לסבתא נינה."
"ויהיה לנו בית חדש? הוא יהיה גדול?" שאל אלכס. "ואבא," הוא עצר בחשש, "הוא... יחזור?"

רייזי החווירה אבל התעשתה מהר, היא הרימה את ידיה.

"שקט כולם. תקשיבו רגע. זו הזדמנות אדירה בשבילכם - בית הספר הזה הוא מהטובים בעולם, ובובאטון קיבלו רק ילדים מוכשרים במיוחד. אתם נבחרתם."

"ומה אם לא נרצה ללכת?" שאל אלכס בכעס.
רייזי לקחה נשימה עמוקה. "זה לא חובה... אבל תחשבו על זה. יש לכם מתנה. קסם. וזה מקום שילמד אתכם לשלוט בו כמו שצריך."

לין נגעה בעדינות במכתב. "ואם אני אנסה ולא ארצה לחזור אחרי השנה הראשונה?"
"נראה מה יהיה," אמרה רייזי, ואז חייכה. "אבל קודם כל תצטרכו לארוז."

"לארוז?" אלכס קם. "מתי יוצאים?"
"בעוד שלושה ימים."

"שלושה ימים?!" לין צעקה, אבל מיד השתתקה היא לה נהגה לצעוק. "אני לא אספיק להיפרד מהספרייה, מהמיטה שלי, מהכלב של השכנים..."
"את לא אוהבת את הכלב של השכנים," רוזה הזכירה לה.
"נכון, אבל זה לא אומר שלא צריך להפרד ממנו."

באותו ערב, כשכל אחד מהם שכב במיטה שלו, בחדר שלו, מחשבות רצו בראשם כמו מטאטאים מעופפים, הם לא הצליחו להירדם.

בובאטון. צרפת. קסם. עתיד חדש.

אלכס נע במיטטו באי שקט. הוא חשב על אחוזות צרפתיות מפחידות ועל בובאטון, שבטח יהיה חשוך ומפחיד, ממש לא כמו הוגוורטס.
רוזה חייכה לעצמה, מדמיינת את עצמה צועדת במסדרונות הרחבים והמפוארים עטופה בגלימה נוצצת ומסביבה המון חברות מפטפטות ומצחקקות.
ורק לין בהתה בתקרה, שקטה כתמיד.

הפרק הקודם