רומאנס,מאנסקין ומוזיקה

נ"מ ויקטוריה

רבצתי לי בכיף על הספה,והרגשתי מישהו מתיישב על רגליי. "אההחחח, דמיאנו!"

קראתי, מנסה לבעוט בדמיאנו שהתיישב, חיוך זדוני על שפתיו. 

"מה קורה, ויק?" הוא שאל בנוחות שהתעלמה מהעובדה שהוא, טוב, ישב לי על הפאקינג רגל?! 

"מה שקורה זה שאתה שוקל כמו ממותה."

"אני אמור להיעלב?"

מהמטבח נשמעה התרסקות. "נפלה לי צנצנת," צעק תומאס. "זו הייתה הצנצנת האחרונה של חמאת בוטנים." אמר אית'ן בזעף.

"טוב, אתה היית שם," טען תומאס. "אז זה אוטומטית הופך אותך לאשם."

אית'ן נשף במורת רוח, בטון של 'וואי-כמה-פיגור-בבנאדם-אחד' . "אני חוזר לחדר. תעירו אותי כשמישהו מתנהג שפוי."

הוא יצא. שתיקה רגעית. "מה הקטע עם אית'ן?" שאל דמיאנו.

"הוא היחיד שלא פסיכי פה. זה קשה."

שתיקה נוספת.

"אז… חזרות?"

"רק אם תפסיק לשבת עלי."

"בלי הבטחות."

הפרק הקודם		הפרק הבא