ה''מערכת''

ה''מערכת'', פרק 2 - ה"שרביט"

ה־1 באוגוסט הגיע, ואיתו אדם לבוש שחורים. זה היה יום שישי, ההורים שלי הלכו לקניות, והייתי לבד בבית.

"היי".

"היי, מי אתה?" עניתי לו מבעד לעינית.

"אני ססיל אופנהיימר, מורה לשיקויים בהוגוורטס. והגעתי כדי לעזור לך לקנות את חומרי הלימוד. תוכל לפתוח לי בבקשה?"

"כן, בוודאי." פתחתי לו את הדלת והוא נכנס, החלטתי לשאול את כל מה שהיה לי בראש.

"אבל אין לי שום דרכמות או משהו כזה, ההורים שלי לא קוסמים, איך ייתכן שאני קוסם? איך מצאתם אותי? למה קיבלתם אותי לבית ספר? זה לא היה אמור להיות בגיל 11?"

הוא התיישב על הכורסה והתחיל לענות לי:

"אוקיי, לאט לאט, הכול יהיה מובן. מעניין שאתה יודע על דרכמות, אבל זה לא הסיפור. אני לא יודע בנוגע להורים שלך. אך אוכל לספר לך איך התקבלת להוגוורטס — במילה אחת: מזל. יש בעולם הקסם מערכת קבלת תלמידים יתומים, וכאלו שאין להם אפוטרופוסים שיוכלו לרשום אותם. תלמידים כאלו מקבלים בית ספר שיוכלו ללכת אליו בחינם, ובמידה והם לא מרוצים, אין להם אפשרות להחליף. כחלק מהעניין כל חומרי הלימוד על חשבון מועצת הקסמים. גילינו שיש כאן קוסם, הנחתי שזה אתה לפי חתימת הקסם. וכיוון שהשם שלך בין האותיות A ל־J העבירו אותך להוגוורטס. לפני בערך 4 שנים שינו את גיל הכניסה להוגוורטס בגלל שגילו שילדים התעסקו עם הזמן בזמן בית ספר. הגעתי רק להעביר לך את כל מה שצריך, ולוודא שאתה יודע מתי להיות ואיפה."

הוא הושיט לי שק.

"זה הכול?"

"זה אומנם נראה קטן, אבל זה שק מורחב — יש בו מקום כמעט כמו שיש בכל החדר שלך. יש בו את כל הספרים שלך וכל מה שצריך. עוד משהו?"

"כן, איפה בדיוק זה רציף תשע ושלושה רבעים? יש רבעים לרציף?" את זה שאלתי למרות שידעתי מה התשובה, רק כדי לוודא שזה לא ישתנה מאז.

"ובכן, יש קיר בין רציף 9 ל־10, פשוט תרוץ אליו כשאתה אוחז בדברים שלך, ואז אתה כבר תדע מה לעשות. כעת עליי ללכת, אחד השיקויים שלי בקרוב יסיים את זמנו — ואנחנו לא רוצים שהוא יתבשל יותר מדי."

"שיקויים?"

"אתה כבר תלמד מה זה בהוגוורטס. להת', אני אבוא שבוע הבא לקחת אותך לבחור שרביט." הוא אמר, יצא מהדלת, הטיל על עצמו לחש, עלה על מטאטא, והמריא.

שמחתי שהוא עזב — בכל זאת, אופנהיימר היה אבי פצצת האטום.

שבוע לאחר מכן, הוא הגיע שוב.

"אתה מוכן?"

"לא."

"זה בסדר, אף אחד לא באמת מוכן בפעם הראשונה."

"אהההההההההה!" השתגרנו לחנות השרביטים אוליבנדרס.

"בעעע." הקאתי. בואו לא נחשוב על זה.

"אוי שלום, ומי כבודו?" אמר איש קשיש עם פנים חמימות.

"טוב, זה אוליבנדר." אמר המחבל. "הוא יעזור לך למצוא שרביט."

"יתום חדש, אה? ובכן, תנסה את זה." הוא הביא לי מקל מוזר, כלום לא קרה.

"לא? ובכן, את זה." הוא הביא לי מקל אחר, טיפה יותר ארוך, וזה גרם לפיצוץ.

"בהחלט לא זה."

ואז התחיל מסע מפרך של משהו כמו עשר–עשרים שרביטים שלא עשו כלום או שעשו מלא בלאגן.

"ובכן, מעניין... מעניין מאוד... מקרה קשה ללא ספק. בוא תיכנס — ננסה למצוא לך משהו."

הוא הטיל איזה לחש ועקבתי אחריו. בסופו של דבר הגענו לסוף החנות, ואז שמענו קול של נפילה.

הסתכלתי סביבי ולא ראיתי כלום בהתחלה. לאחר מכן, כשניסיתי להבחין מעט יותר טוב, ראיתי דלת.

"מעניין מאוד." אוליבנדר אמר, ופתח את הדלת.

לפנינו התגלה חדר — לא גדול מדי, לא קטן מדי. החדר היה מבולגן, והיו בו מלא מכשירים מוזרים.

בצד החדר היה מכשיר מוזר עם מלא מקלות מסביב למקום מסוים, אך נראה שאותו מקום נפל.

הוא הרים אחת מהקופסאות שהיו על הרצפה — זה היה ממוקם ליד אותו צד.

והוא הביא לי אותה.

"מעניין, זה היה סתם ניסוי טיפשי שניסיתי — לא חשבתי שזה בכלל שרביט."

ברגע שנגעתי בשרביט, הרגשתי אור, הרגשתי קשר. ואז הופיע מולי מסך עצום שבו היה כתוב "קשר קוסמי נוצר."

"ובכן, זה היה ניסוי מטופש שלי לאחד בין כל מיני סוגי עצים כדי ליצור שרביט שיקבל כמה ליבות. זה לא היה נראה שזה עבד. מעניין שהוא יצר איתך קשר — בגלל שגם ככה חשבתי שזה הולך לזבל. אני אתן לך אותו בהנחה."

"תודה!?" אמרתי. זה לא שאני משלם על זה גם ככה. אם כבר, הרגשתי די חסר מזל, כאילו הקסם שלי לקוי.

לא שזה משהו רע — עצם זה שיש לי קסם זה כבר חידוש.

"ובכן, הגיע הזמן לחזור." אמר צאצא פצצת האטום.

"להתראות, אוליבנדר."

"להתראות, תבוא לבקר, תעדכן איך הלך איתך. תמיד ילדים יתומים עניינו אותי."

"בסדר." אמרתי מתוך נימוס, ואז ססיל שיגר אותנו חזרה.

"בעעע." אנחנו לא מדברים על זה, אמרנו.

"וואו, להקיא פעמיים — אתה ממש שונא את זה, אה?"

"פעם הבאה לפחות תעדכן אותי שעושים את זה."

"בסדר, בסדר. נתראה בבית ספר."

"ביי, ססיל."

"ביי, ילדון."

ובכן, כעת אני יכול רק לחכות עד ה־1 בספטמבר, שהביה"ס סוף־סוף יתחיל.

ניסיתי להוציא דברים מהשק, ולא ממש הבנתי איך הוא עובד, אז החלטתי לחכות עם זה לביה"ס.

גם עכשיו שום לחש שניסיתי לא עבד לי.

ניסיתי ליצור אינטראקציה עם אותו לוח שנפתח לי אז כשנִקשרתי לשרביט.

מסתבר שה'מערכת' שחשבתי עליה לפני משהו כמו שנה — טיפה פחות — קיימת.

אבל זה עדיין לא הראה לי כלום. כשניסיתי לתקשר עם זה, הופיע לי מסך של "המערכת נעולה כעת."

והיה נראה שחושבים שאני משוגע כשדיברתי על זה, כי אף אחד לא ראה את זה.

וחוץ מזה, לא עשיתי יותר מדי. קצת מלון, קצת בריכה וים.

לא משהו מיוחד — חיכיתי לבית ספר.

הכול היה רגיל לחלוטין, עד שהתאריך הגיע...

הפרק הקודם