למחרת, כשהתעורר, שם לב למשהו שונה בחדר. הוא לא יכל לשים על זה בדיוק את האצבע. הוא ניגש אל אחיו התאום והעיר אותו בנדנודים.כמובן שלא יכל להעיר אותו אותו בקריאות,מכיוון שהיה חירש וכתוצאה מכך גם אילם. אחיו התעורר והסתכל על החלון שנשאר פתוח. הוא חשב קצת, משחזר במוחו את האירועים שקרו אתמול לפני שנרדם, ואז נזכר בילדה,הוא הסתכל על הפינה וראה אותה,עדיין ישנה כמתה. אחיו התאום (שהיה חירש) הסתכל גם הוא על פינת החדר, כשראה את הילדה שישנה שם נבהל ושאל את אחיו בשפת הסימנים, השפה היחידה שיכל לדבר בה:"מה זה? מי זאת? היא מתה?!" אחיו הסביר לו בסימנים רגועים,שלווים וקצת איטיים מה קרה,ולאחר מכן הוסיף :"וסקראש,אל תגיד את זה לאף אחד" "בסדר,יויו" סימן בחזרה סקראש לאחיו. הילדה התעוררה,כשקמה,ראה יויו שיש לה צלקת קטנה שקצת הגלידה בסוף המצח, בכיוון שפונה לשיער. יויו קצת נפחד כשהבין שמה שקרה לילה קודם היה מציאות ולא פרי דמיונו. הילדה הסתכלה עליו, כעת היא נראתה פחות קשוחה משהייתה אתמול,ועל פניה היה מבט שביקש הבנה ורחמים. יויו לא ידע מה לעשות, אך הוא החליט להיות נחמד.אולי פעם אחת בחיים יהיו לו חברים חוץ מסקראש ובובת הדרקון שלו שאהב, אך הסתיר מפני כולם, גם מפני סקראש לפעמים. והרי זה רכוש פרטי שלו,לא כך? לבסוף הוא שאל אותה אם היא רעבה. בתגובה היא ענתה לו ש:"קצת..." הוא החליט להביא מעט מהלבן שמביאים להם.המוסד היה יותר מדי קמצן מכדי לספק להם בתפריט היומי משהו אחר מלבן, לחם וקורנפלקס מגעיל במיוחד. הוא רק קיווה שתום יביא גם היום שוקולד או משהו טעים אחר מהמשרד של שושנית, כמו שעשה לפני כמה ימים כאשר נתפס. משום מה, בשניה שראה את מבטה של הילדה, החליט שפעם אחת בחיים יעשה את המעשה הנכון, ויעזור לה. באמת שהוא לא הבין מה נכנס בו... והוא אפילו לא הבין למה... הוא פשוט הרגיש,נצלני עד כמה שזה יהיה,שהעובדה שילדה בגילו תיהיה חייבת לו טובה תעזור לו בעתיד. הוא החליט שיביא לה גם את ארוחת הבוקר שלו, הקורנפלקס והחלב המפוסטר, ובמקום זה יאכל את כדור השוקולד הקטן ההוא ש...לקח מחדרו של תום (ושני שותפיו לחדר, אילן ו"בייגל"). רגע זה היה הרגע הראשון בחייו של יויו שבו הפגין את הערמומיות שירש בגנים מאבותיו. מעתה והלאה גן זה ידריך אותו במהלך חייו, בכל החלטה שיעשה. כמובן שהוא מעולם לא יידע זאת...
|