חיי כערפד

איפה אני?, ראיתי שלושה גופים שחורים מתלחששים לפני. הסתכלתי על סביבותיי. נמצאתי במסדרון ארוך ורחב של המנהרה. על מצע אבן חצוב, אליו נקשרתי בחבלים חזקים. היו לי פצעים רבים בכל גופי, ולא היה לי דבר פרט לבגדים שעל עורי. הייתי חסר אונים ונתון לחלוטין לחסדיהם של חוטפיי. התחלתי לחשוב על דרכי פעולה. דרך לברוח, להציל את חיי. ניסיתי להרים את ראשי, אך מיד נתקפתי סחרחורת איומה וחזרתי לשכב. נאנחתי, לפתע נותק חוט מחשבותיי על ידי אחד מחוטפיי שצרח בקול חד, לא!. הצרחה עוררה בי עניין והחלתי להקשיב רוב קשב לשיחתם של חוטפיי. אחד אמר -אתה לא מבין דרקמד הוא חלוש ביותר! אין לגעת לרעה בגופו, לפחות לעת עתה. ואילו השני ענה –אני מצאתי אותו, הוא שלי וזכותי בלעדית לעשות בו כרצוני! –האם תרצה במותו של איש זה? הנח לו, מצאת לך עבד נפלא! אני בטוח שישרת אותך נאמנה. תוך כדי קריאת מחשבותיו הבנתי שיעשה הכל על מנת לזכות בחיי הנצח!, הוא רוצה להינשך על ידי ערפד! הוא יעבוד אותך עד זקנתו על מנת לזכות לבסוף בנשיכתך!

כאן הפסקתי, הם היו ערפדים! מושיעיי, אלא שיעניקו לי את חיי הנצח! נטשתי כל תוכנית בריחה, להיפך! שמחתי כל כך עד שנמלטה מפי קריאת שמחה! "חיי הנצח שלי!" חוטפיי פנו להסתכל בי, ו"מעסיקי" פנה אל ידידו –נו דרקאיי, עד כמה שאני רואה הוא בריא לחלוטין! אוכל להשביע בו את רעבוני כבר עכשיו ולא לחכות את כל 70 השנים הארורות! אך ידידו פנה אלי ודיבר אלי לאט –איך אתה מרגיש? מתי התעוררת? שתה! הוא נתן לי כוס מלאה בחומר מוזר, שאותו לא הצלחתי לזהות, אך פעל עלי כקסם. כוחותיי נתחדשו, וניטע בי הצורך לדבר, אם כי לא יכולתי לשקר. אמרתי שראשי מעט כואב ואני נתקף סחרחורות כשאני מנסה לקום. הוא פנה אל חברו, אמר משהו שלא הבנתי ואמר לי, עכשיו האדון דרקמד ילווה אותך למעונו, שם יעניק לך חדר על מנת, שתוכל להתאושש ולהתחיל בשירות. בעוד 70 שנה תצטרף אלינו וגם אתה תזכה בחיי הנצח.        

הפרק הקודם		הפרק הבא