טעות קטנה

"מה... מה קרה!" הארי פקח את עיניו במהירות והזדקף במיטתו, הוא היה במרפאה.
הוא רק דמיין או שהקול שלו היה קצת שונה?
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת ולכן לא היה איתו איש.
הארי הביט סביבו.
על שידת הלילה שלו היו מונחים המון ממתקים ופתקים, כנראה של החלמה מהירה.
גם משקפיו היו מונחים שם אבל בצורה מוזרה ביותר הוא לא חש בהם כל צורך, הכול היה ניראה חד וברור גם בחשכה.
"משו מאוד מוזר קורה כאן..." הוא מלמל לעצמו ואז השתנק בבהלה- הקול שלו כן היה שונה!
הארי נגע בצאוורו, מעשה אותו בעדינות כאילו בכך יפתור את הטון המוזר.
הוא הרים פתק משידת הלילה שלו בתקווה פרועה שהדברים שכתובים בו יסבירו את הסיבה שבגללה התעורר כאן, במרפאה.
מוזר, אבל הוא לא זיהה את כתב היד, זה בוודאות לא היה חבר קרוב אליו שכתב את הפתק.
הארי קרא את המכתב ליד מנורת הלילה.

-הארי, החלמה מהירה! אחרי מה שקרה באולם הגדול פשוט לא יכולתי שלא לשים לב למראה המסחרר שלך, אז הרגשתי צורך להגיד לך, שתדעי. אני לא רוצה לפספס את ההזדמנות! הריסים השחורים והגדולים שמעטרים את עינייך והשיער השחור והמדהים שלך פשוט מהפנטים, אני כל כך מחכה שתפקחי את עייניך. והחזה הגדול והמרשים שלך, ממש בא לי ל-

הארי סגר את המכתב במהירות, מתנשף בבהלה.
הוא התחיל לעבור על שאר המכתבים אבל כולם נכתבו בסגנון דומה.
מה לעזאזל קורה פה?! מה זה המכתבים הבוטים האלה?! למה אנשים מתנסחים בצורה כזאת נוראית, למה בכלל שיחשבו שיש לו חזה גדול? למה שירצו לשכב איתו? למה רוב המכתבים הם מבנים?! מה קורה כאן לעזאזל?! מליון שאלות וחרדה הציפו את ליבו.
הארי העביר יד בשיערו וכמעט איבד את הכרתו בשנית.
השיער שלו באמת היה כמו התיאורים בפתקים! הוא היה ארוך ונעים למגע.
הארי בלע את רוקו בפחד, הוא מישש את גופו.
"אוי אלוהים..." הוא מלמל כשידיו עברו על חזהו, אבל כשידיו ירדו נמוך יותר...
"אההההההההההההההההההההה!!!!!"
וכל החיים בהוגוורטס התעוררו משנתם.
***
"הארי, הכול יהיה בסדר," אמר רון, הם היו בדרך לשולחן גריפינדור.
הארי לא הקשיב לו, הוא רק מלמל את מה שמלמל מאז שהשתחרר מהמרפאה, "אני בחורה וכולם מסתכלים עליי, אני בחורה וכולם מסתכלים עליי-" רון נאנח בתגובה.
הם התיישבו בכבדות בשולחן, הארי בוהה בצלחתו.
"אקחם," הרמיוני כחכחה בגרונה וסימנה להארי.
הוא הרים אליה עיניים ירוקות מהממות והמומות.
"הארי," לחשה הרמיוני, "אממ... איך לנסח?" היא המשיכה ללחוש, מסמיקה מעט "אני חושבת שאתה צריך חזייה..."
הארי פלט קריאה מבוהלת ונס על נפשו מהאולם הגדול, המילים שאמר ממשיכות להדהד ברחבי החדר- "זה יותר מידי בשבילי!!!"
הרמיוני הסתכלה בהתנצלות על רון וייצאה לחפש את הארי כדי לעזור לו, משתדלת להתעלם מהמבטים המסוקרנים על פניהם של שאר התלמידים.
***
"הארי אתה חייב ללמוד לחיות עם זה עד שההשפעה תחלוף." אמרה הרמיוני, מחבקת את הארי שישב במיטתו.
"את צודקת, אני יכול. ברור שאני יכול! עשיתי דברים מורכבים יותר, נלחמתי באדון האופל בכבודו ובעצמו!" לרגע היה נדמה שהארי באמת יכול להתגבר על הכל ואז- "אבל הבושה..." הוא החל להתייפח בקול, קובר את פניו בכפות ידיו.
"היי, אני יודעת שאתה חזק מזה." אמרה הרמיוני, "שטויות! אתה עוד תגרום לכולם לרצות להיות בדיוק כמוך. זה קטן עלייך הארי, עם קצת בטחון עצמי הבושה פשוט תתפוגג." היא עטפה את כפות ידיו העדינות עכשיו של הארי וגרמה לו להסתכל עלייה, מחייכת אליו ברכות. היא בעצמה הייתה ממש חזקה כשסלית'רינים צחקו עלייה שהיא יוצאת עם רון, אנשים תמיד יחפשו על מה להסתכל שהוא לא הם עצמם, אז כבר עדיף לתת להם הופעה טובה!
"קדימה" הרמיוני אמרה לפתע כשרעיון חדש הבזיק במוחה, מושכת את הארי לעמידה ומתחילה לתמרן אותו למגורי הבנות.
"כל מה שאתה צריך זה להרגיש קצת יותר טוב ען עצמך אפילו במצב הקיים, אז אני הולכת לעשות לך מייקאובר!"

***

הפרק הקודם		הפרק הבא