אפלה

 חששות 

לילי 

החששות ניקרו במוחה של לילי. היו לה סיבות טובות, טובות מדי, לחשוש. העלייה בפופולריות של וולדמורט, התרבות אוכלי המוות, דמבלדור שחושב שצריך להטיל פידליוס על ביתם, ג׳יימס שעובד כהילאי, הארי, משפחתה, רצח המוגלגים למטרות שעשוע, כל אלו הטרידו אותה.                                                                                                                                                                                                                                                                                  היא הייתה מוטרדת, מפוחדת, חוששת ועצובה.                                                                                                                                                                                 
 היא הייתה קמה לבקרים של פחד, שהתארכו לימים ולחודשים. לילי הזכירה לעצמה שהיא הייתה בגריפינדור, בית האמיצים, ושהיא צריכה להיות אמיצה. זה נתן לה מנוח, גם אם קצר, מהטרדות והחששות. היא נאלצה לחזור על כך כמה פעמים ביום, כדי להיות רגועה.                                                                                                                                                                                                                                                              ג׳יימס הרגיע אותה, כשלחש לה שהיא צריכה להיות חזקה בשביל עצמה ובשביל הארי. דבריו נתנו לה תחושה של אחריות, שהשכיחה ממנה את הפחד.  

 לילי הפסיקה לפחד, עם הרבה עזרה מג׳יימס ומדמבלדור.                                                                                                                                                                                                                   הימים התארכו לחודשים, חודשים בהם הבטן שלה גדלה, ביחד עם תחושת האחריות שהכניעה את הפחד.

 זה היה בוקר אביבי נעים. מבעד לחלון לילי ראתה ילדים צוחקים, דשא ירוק, פרחים פורחים, דברים קטנים ששימחו את לילי.

דברים שהפכו את ההרגשה הנוראית של לילי להרגשה יותר שמחה, יותר מאושרת.                                                            

  לילי העבירה את השהות הממושכת בבית בקריאה. היא קראה ספרים של סופרים מוגלגים, של סופרים קוסמים, ספרי היסטוריה , מדע בדיוני, כל ספר שמצאה. אמנם היא הפכה לתולעת ספרים, אבל העיסוק גרם לה להיות שמחה.                             היא שמחה לעשות משהו, כל משהו.  היא שמחה לעשות דברים שימנעו ממנה להרגיש משועממת וחסרת תועלת.  השעות חלפו על לילי בקריאה של הספר ״אליס בארץ הפלאות״ . כשהיא הייתה ילדה היא קראה את הספר, ובהיותה מבוגרת, היא מצאה משמעויות אחרות לדברים אותם פירשה כך או אחרת בהיותה ילדה. הספר היה מתאים, לדעתה, למבוגרים וילדים כאחד. היא הגיעה לפרק החמישי כשג׳יימס הגיע.״לילי !״ קרא לה מהכניסה.״ היי, ג׳יימס. ״ השיבה לו, לא מתיקה את עיניה מהספר.   ״ נהיית תולעת ספרים, ואת לא מתייחסת אליי יותר !״ ג׳יימס היה נשמע לה כמו ילד קטן. היא ציינה את זאת בפניו. הוא צחק  כשאמרה לו את זה.    הם פטפטו עוד כמה דקות, מחליפים חוויות, כשג׳יימס אמר:״ יש לי משהו לספר לך.״ פניו הרצינו.לילי העבירה את כל הדברים הרעים שיכל היה לספר לה בראשה כמו סרט נע. אני צריך לצאת למשימה מסוכנת, לא בטוח אם אני אחזור חי ממנה, אוכלי המוות רצחו את ההורים שלך,אני גוסס, דמבלדור עומד להטיל מחר את הפידליוס- ״ הארי יתמודד נגד וולדמורט.״ ג׳יימס קטע את האסונות שציפתה להם לילי באסון גדול יותר.                                                                                                                                                                                        ״ הארי, בוולדמורט?״ ״ כן, לילי. ״ לילי לא ידעה מה להגיד. היא רק ידעה, שאם התינוק שלה יצטרך להתמודד נגד הרוע המהלך, היא תהיה איתו. 

בלטריקס

תנשמת זהובה נקשה במקורה על חלון החדר בו שהתה בלטריקס. בלטריקס שיחררה  את המכתב וקראה אותו, מלטפת בהיסח הדעת את כנפיה של התנשמת. 

לכבוד: הגבירה בלטריקס לסטריינג׳ 

בנושא: הזמנה לארוחת צהריים בחברת גברת בלק והגבירה נרקיסה מאלפוי. 

הנך מוזמנת לארוחת צהריים במשכנה של גברת בלק. נא לאשר הגעה,לא לבוא לפני השעה 14:00 בצהריים.

בברכה, גברת בלק 

בלטריקס סיימה לקרוא את המכתב. כמה מתאים לאימה לכתוב מכתב כל כך קצר ותמציתי. לתוך שבע שורות היא הצליחה לדחוף חמש פעמים תארי כבוד.

בלטריקס לקחה גליון קלף נקי משולחן שהיה בקרבת מקום.

היא שירבטה מכתב אישור הגעה קצר, בלי שום תואר כבוד בתוכו. לא היתה הסבלנות להיות מנומסת באותו הרגע. לפני שהמכתב מאימה הגיע, בלטריקס הייתה עסוקה בתכנון תוכניות. יש כאלו שהיו קוראים להם מזימות, אבל היא קראה להן תוכניות. הן עסקו בדברים רבים.

קבלת האות האפל, סילוקה של גברת לסטריינג׳ הנודניקית מהאחוזה, הבאת ילדים לעולם והרשמת אדון האופל. התוכניות לא היה קשורות זו לזו, אבל בלטריקס רצתה לבצע את כולן. במיוחד סילוקה של גברת לסטריינג׳ מהאחוזה, כי בזמן האחרון היא החלה להיות חטטנית יותר משהייתה אי- פעם. 

בלטריקס עמלה במשך חודשים על בניית תוכניותיה . היה לה רעיון להרעיל את גברת לסטריינג׳ הזקנה, אבל היא נזכרה שהגברת אוכלת רק ביס אחד מכל מנה לפני שהיא משליכה את המנה, אז בלטריקס  פסלה את הרעיון כשהבינה שהיא לא יכולה להיות בטוחה שגברת לסטריינג׳ תורעל.

 רבסטן נכנס לחדר. הוא חייך חיוך רחב, שכן הוא ובלטריקס נהגו להשתעשע יחד, כשהשעמום היה בלתי נסבל.

״ מה את עושה?״ שאל. 

״ שולחת מכתב לאימא שלי.״ בלטריקס הראתה לו את המען לפני ששלחה את התנשמת הזהובה לאחוזת בלק. 

 הוא תחב את ידיו בכיסי גלימתו. ״ אומרים בסלית׳רין שאת טובה בשיקויים. תעזרי  לי בבקשה להכין את שיעורי הבית לפסחא, סלגהורן האידיוט נתן לנו המון שיעורי -בית. ״

 בלטריקס חייכה חיוך רחב אל הנער. עיניה האפורות הכהות, שנדמו כמעט שחורות, נצצו בשעשוע. 

״ ככה אומרים בסלית׳רין?״ 

רבסטן העלה על פניו הבעה של קוצר-רוח. ״ את יכולה, או לא?״ שאל.

 ״ יכולה. תביא את הציוד. נעשה את זה בחדר הלימוד שלך, כדי שאימא שלך לא תשתגע.״ 

היא באמת הייתה טובה בהכנת שיקויים. סלגהורן השמן אמר לה את זה הרבה פעמים במהלך לימודיה בהוגוורטס.  

היא עזרה לרבסטן להכין שיקוי פולימיצי, ובלי שהוא שם לב מילאה בקבוק מלא בשיקוי. 

הפרק הקודם