היומן של ג'יני/טום רידל

כשג'יני ירדה לארוחת הבוקר  ראשה היה מוצף מחשבות. הינה הרמוני הזמינה אותי לשבת איתם. אבל היא באמת מעוניינת שאני אשב איתם? או שבעצם היא אמרה את זה רק מתוך נימוס, כשנדמה לה שהיתי עצובה?  ומה עם רון והארי? רון, הוא אחי הגדול אני לא רוצה לבייש אותו בזה שאשב עם חבריו. ואיך אני אמורה להימצא ליד הארי פוטר בלי למות מבושה. אני אף פעם לא מצליחה להוציא מעצמי אפילו משפט לידו. הם בטח לא היו רוצים להמצא בחברתה של מישהי כמוני. לרוב הם מקובלים ואהובים, אלי אף אחד לא מתייחס. מהרהרת במחשבות נכנסה ג'יני לאולם הגדול. האולם היה הומה אדם היא פנתה אל השולחן של גינפינדור והחליטה בליבה שתלך ותתישב ליד הרמוני. בכל זאת היא הזמינה אותי לשבת ליידה. הרמוני היא לא אחת שהיתה אומרת דבר כזה כדי לצחוק עלי. כשהגיע למקומם של הרמוני הארי ורון כבר הרגישה שפניה מאדימות. אבל היא חייבת ללכת לשם ולהתיישב, הארי הבחין בה מתקרבת וחייך אליה. החיוך הזה, איך כל פעם מחדש החיוך שלו האיץ את פעימות ליבה. "בואי שבי, למה את עומדת שם?" אמר לה הארי. הרמוני החוותה בידיה על הכיסא שנח לידה ואמרה "בואי שבי כבר, לפני שרון יגמור לאכול את כל העוגה. רון הסמיק מעט בזמן שהוא מרוכז באכילת מנה רביעית של עוגת שוקוצפת גדולה. ג'יני התיישבה בכיסא ולקחה לעצמה מהעוגה. היא הסתכלה על כל היושבים באולם. כולם ישבו בקבוצות, דיברו וצחקו. חבריה כבר התחילו בשיחה פרטית משלהם והיא לא הרגישה מספיק שייכת אליהם כדי להצטרף. איך זה שרק אני לבד? אני יושבת בין כולם אבל בכל זאת לא מסוגלת לדבר עם אף אחד. מה לא בסדר איתי? ואז הידהדה מחשבה בראשה. טום, אני צריכה את טום הוא היחיד שיוכל לעזור לי.. וגם אם לא, לפחות הוא יקשיב למה שיש לי לומר. אני לא אוכל לדבר איתו עכשיו. כולם רואים אותי, אני אצטרך ללכת לשיעור הראשון, אבל אחר כך אחזור לחדר. החליטה בליבה.

....

כשנגמר השיעור הראשון בשינוי צורה ג'יני הצליחה להתחמק מכולם והתחילה להתקדם לכיוון בית גרינפינדור אבל אז היא נתקלה בגברת נוריס החתולה. כעבור פחות מדקה פילץ הגיח מעברו השני של המסדרון "וויזלי, מה את עושה פה בשעה כזאת?! באת לזרוק פה פצצות סירחון?!" צעק לעברה פילץ. "לא א.. א.. אני רק באתי כדי לחפס משהו ששחכתי בחדר שלי" גמגמה ג'יני והיה נדמה לה שגברת נוריס בוחנת אותה. "לכי מכאן, ואם רק תחשבי לעשות פה קונדסים אני אדאג לסלק אותך מבית הספר" נהם פילץ בתשובה. ג'יני התחילה לרוץ אל בית גרינפינדור. היא אמרה את הססמא לאישה השמנה, נכנסה, והסתכלה מסביבה. לא היה אף יצור חי בחדר המועדון חוץ מסקאברס העכבר של רון, שישב בפינה בנחת וקרא בעיתון הנביא היומי. רגע.. קורא עיתון? סקאברס!?! משהו באמת לא בסדר איתי להיום החליטה ג'יני ונכנסה במהירות למגורי הבנות. היא רצה למיטתה כיסתה את המיטה בכילות וחפרה בתיקה במהירות. רק כשהחזיקה את היומן בידה היא נרגעה והתיישבה על המיטה. בדיוק כהתכוונה לפתוח את היומן נשמע קול צעדים מתקרבים. ג'יני סגרה את היומן והחביאה אותו מתחת לכרית. היא ישבה על המיטה בדממה מבוהלת. "הייתי בטוחה ששמתי את זה כאן". נשמע קולה של אחת הבנות מכיתתה. "אולי השארת את זה באולם הכניסה". נשמע קול שני. "בואי נחפס פה, אולי זה נמצא על אחת המיטות." הפעם ג'יני זיהתה את הקולות. אלה היו ראף וסנדי. "את חושבת שמישהי גנבה לי את השרשרת הזאת?" שאלה ראף. "אני לא יודעת, למה שמישהו יגנוב לך אותה". "אולי.. מישהו שמעוניין בכסף" ליבה של ג'יני הלם בחוזקה. היא הוציאה את היומן ממתחת לכרית והסתירה אותו בכיס חולצתה. רק מחכה לרגע שתוכל לברוח מהחדר. סנדי התחילה להזיז את הכילות במיטות הסמוכות. "אני חייבת למצוא את השרשרת שלי!" אמרה ראף, כשקולה חנוק מדמעות. "זאת המזכרת היחידה שיש לי מ.." ג'יני לא שמעה את סוף המשפט כשסנדי הזיזה את הכילות של מיטתה. "זאת את" אמרה סנדי, ונימה מאשימה נשמעה בקולה. "מה אני?" השיבה ג'יני בשקט. כשידה בתוך כיסה מהודקת בחוזקה ליומן. "אל תעמידי פנים, את היחידה שהייתה פה כל הזמן הזה." ראף התקדמה לעברן והסתכלה גם היא על ג'יני כשדמעות בעניה. "את לקחת את זה?" שאלה אותה בשקט. "זאת לא אני" אמרה ג'יני "מבטיחה לך" סנדי הביטה בג'יני ושאלה: "את ראית את השרשרת של ראף היום?" "לא" אמרה ג'יני. "אני יכולה לעזור לכן לחפס". הציעה, כשידה עדיין מהודקת בחוזקה ליומן. ראף הנהנה בתודה ומשיכה להזיז דברים בבהילות. ג'יני הסתובבה בחדר בוחנת כל פינה ופתאום סנדי פנתה אליה. "ג'יני?" -"מה?" "מה יש לך ביד?"  -"אה.. זה כלום" סנדי הביטה בה בחשדנות. "את היחידה שהיתה פה מהבוקר. והשרשרת של ראף אבדה לה בידיוק הבוקר". ג'יני הסתכלה על הריצפה קצת מבוהלת. "את יודעת שאני לא היתי עושה לה את זה.." -"האמת שלא" אמרה סנדי. "מה יש לך בכיס שאת כל כך שומרת עליו?" - "אמרתי לך זה שום דבר" גמגמה ופניה התחילו להסמיק. "ג'יני יש משהו שאת רוצה לספר לנו?, אני לא אכעס אני יודעת שהמצב במשפחה שלך לא הכי טוב.." אמרה ראף. "זאת באמת לא אני." אמרה ג'יני בקול שבור "והמשפחה שלי ממש לא קשורה לזה" "אז תראי לי מה יש לך בכיסים" אמרה סנדי שנעשתה עצבנית. ג'יני עשתה צעד לאחור. "למה את כל כך מפחדת להראות לי מה יש לך בכיס?" אמרה ראף. ג'יני לא מצאה מילים. "נו אז תוציאי את זה אם אין לך מה להסתיר" אמרה סנדי. ג'יני הכניסה את ידיה לכיסים והוציאה את היומן. ואז מתוך היומן הציץ משהו לא מוכר. חוט כסוף של שרשרת. "אז זאת באמת את?!" ג'יני שלא הבינה מה קורה ניערה את היומן עד שנפלה לתוך ידה השרשרת. "אני לא יודעת איך היא הגיע לכאן" אמרה והושיטה את ידה הפתוחה אל ראף. ראף לקחה את השרשרת מידה של ג'יני במהירות ואמרה "לפחות יכולת לספר לי את האמת ולא לשקר. את יודעת כמה השרשרת הזאת חשובה לי!" ג'יני אדומה כולה ומבולבלת החזירה את היומן לכיסה. לא היה לה מה לומר. היא באמת לא הבינה איך השרשרת הגיע אל תוך היומן. "ניראה שבאמת אי אפשר לסמוך עכל אף אחת פה, עלייך לא היתי מאמינה ג'יני" אמרה סנדי. רק אחרי שסנדי וראף יצאו מהחדר ג'יני הרשתה לעצמה להרים את עיניה מהרצפה, ואז יצאה החוצה בריצה. היא חיפסה מקום להסתתר בו. העובדה שאנשים ראו אותה רק הקשתה עליה. במן שהלכה במסדרון הבחינה בשירותים של בנות שנראו די נטושים. היא פתחה את הדלת בזהירות והתכוונה להתחבא באחד התאים, כשפתאום שמעה קול בכי לא מוכר. היא נעצרה בלי יכולת לזוז כשפתאום הגיחה מתוך אחד התאים רוח רפאים בדמות של ילדה. "עוד אחת שהגיע לצחוק עלי?!" אמרה רוח הרפאים באומללות "לא באתי לצחוק עלייך, רק חיפסתי מקום שקט ליהיות בו" -"שקרנית, מה באת לעשות פה? גם את הגעת לצחוק על מירטל הבכיינית?" -"לא ידעתי שקוראים לך מירטל, ואני לא באתי לצחוק עלייך" אמרה ג'יני שהתחילה להרגיש לא בנוח. "לא מכירה אותי, אפילו לא יודעת איך קוראים לי.. כאילו שארני לא קיימת" אמרה מירטל ופרצה שוב בבכי. ג'יני החליטה שהשיחה הזאת לא תוכל להתקדם טוב כל כך התיישבה על ספסל צר שנמתח לאורך הקיר האחורי ופתחה את היומן.

הפרק הקודם