כיסיתי את פניי בשתי ידי , "לא זה לא קורה לי" מלמלתי, הרגשתי פנים נעצו בי מבטים, כול כך לא רציתי לשמוע דבר, אבל התחרפנתי,בכי ללא דמעות פרץ מתוכי והתכווצתי לכדור מחזיקה את ברכי ומצמידה אותן חזק אל תוך חיקי דוחסת את פניי ברווח הצר שנוצר שם,הרמתי את מבטי להציץ, האם זה חלום? והאם הדמויות עדיין נועצות את מבטיהם החשדני בי 'בי' המילה הזו הידהדה באוזניי, רציתי למות אך כנראה דבר זה כבר קרה,בערך.
עצמתי את עניי בניסיון להיזכר מה קרה שם, והבזק זיכרון התנוסס מול עניי, היער, הזאב הענקי,הקולות...הכול חזר אליי שוב
הרמתי את מבטי שמונה זוגות עניים בהו בי,התעלמתי,סקרתי את החדר מול עניי , פסנתר,מראה,שולחן,ספה... הכול מוכר כול כך אך שונה כול כך במידה מסוימת פצתי את פי ,אך בניסיון עלוב מילים לא יצאו...
גבר כבן עשרים התקדם צעד בטוח ושאל "מהו שמך?" חיכיתי מעט והשבתי בחוסר ביטחון "א...א...אריאל" הוא המשיך לדבר כאילו לא הרגיש בחוסר הביטחון שבפי "שמי הוא קראלייל" אמר והתבונן על כול אחד בנפרד כשהציג את שמותיהם אדוארד אמט רוזלי אליס ג'ספר אסמה ובלה, הוא הסביר לי על ה'דיאטה' שלהם והנהנתי בהסכמה, לא רציתי לקחת חיים של אף אחד אחר
|