לילי וג׳יימס לנצח, שתי נשיקות במצח!

לילי עלתה במדרגות אל הצריח בו למדה גילוי עתידות., חולפת על פני ציורו של סר קדוגן, שסבר כרגיל כי היא מפלצת ים. היא פתחה את הדלת , נכנסה לחדר והתיישבה ליד אליס. היא סרקה את הכיתה. רק שלושה אנשים היו חסרים- פרנק לונגבוטום, שהיה חולה, ג׳יימס פוטר, וסיריוס בלק. לפתע נראה הבזק אור סגלגל, ועשן מתקתק חדר לחדר. הכניסה המרשימה הרגילה של פרופסור טרלוני. ״ או, תלמידי היקירים, שלומות. אני שמחה לראות כי כולכם שבתם בשלום, אם כי כמובן ידעתי שכך יהיה.״ את נאומה המרשים קטעו פוטר ובחלק, שהתפרצו לחדר. סיריוס התיישב בשולחן מלא בנות מצחקקות, ואילו ג׳יימס החליט להתיישב ליד לילי. היא הופתעה לגלות שלא היה לה כל כך אכפת. הוא חייך אליה והיא נאלצה להיאבק כדי לא להחזיר חיוך. "יקירתי!״ פנתה אליה פרופסור טרלוני. ״ בעודי יושבת בסלון ביתי, נמלאתי דחף עז להציץ בכדור הבדולח, וכך עשיתי. ומה לדעתך נגלה אליי? אייל. הוא פתח את פיו ואמר לי כי אל לך להחפז בעודך נותנת תשובה לשאלות גורליות. ספרי לי, יקירתי, האם גמרת לשתות?״ היא החוותה בידה לעבר כוס התה הריקה של לילי. לילי הנהנה בראשה. הפרופסור הרימה את הכוס והביטה לתוכה בדרמטיות. ״ הו! יקירתי! גורלך שזור בגורלו של שחור שיער כהה עיניים!״ לילי התנשפה. ׳למה כולם מניחים שאני מתאימה לג׳יימס?׳ היא תהתה.בסוף השיעור לילי הלכה לחדר המועדון של גריפינדור. מושלם. הוא היה ריק. היא שלפה את מחברת השרבוטים שלה. בכל פעם שהרגישה שראשה מתמלא במחשבות עד אפס מקום, היא ציירה את מה שעל בראשה, בלי להסתכל על הדף אפילו פעם אחת. בעודה מהרהרת בכל שחורי השיער כהי העיניים שהכירה, היא שמעה קול צעדים. ״ היי, אוונס״ אמר פוטר. היא הסתכלה עליו. שיערו היה כהה, וגם עיניו. ״ היי, ג׳יימס.״ היא ענתה. גבותיו התרוממו. גם היא הופתעה. ממתי היא קוראת לו ג׳יימס? ״ מה את מציירת, אוונס?״ היא הורידה את מבטה אל מחברת הציור שלה, והופתעה לגלות את ראשו של ג׳יימס ניבט אליה.״ שום דבר.״ היא רטנה. היא הציצה אליו. השיער שלו באמת שחור. וגם די מהמם. היא הרשתה לעצמה לשלוח אליו חיוך קטנטן לפני שקמה ממקומה ויצאה לשיעור שיקויים, חיוך שלא כולם היו רואים. אבל הוא חייך חזרה, אז כנראה שהוא ראה.
😌😌😌😌😌😊😌😌😌😌😌😊😌😌😌😌😌😊😌😌😌😌😌😊😌😌😌😌😌😊😚😚

הפרק הקודם