נגד הכל

פרק 20, ווהו!!! הפרק הזה מוקדש לכל המנויים/מגיבים למניהם.

אשמח שתגיבו:)

אז בלי הרבה חפירות...

תהנו🌻

פרק 20 | שיעור תעופה | מרג'י

"מרג'י! קומי!"
"אין לי כוח..." מרג'י התהפכה לצד השני של המיטה וחזרה לישון.
"מרג'י יש עכשיו שיעור!" לרה משכה את השמיכה והקימה את מרג'י בכוח.
"לרה, עזבי אותי... הייתי ערה כל הלילה," גנחה מרג'י בעוד לרה סוחבת אותה לשירותים.
"אז לא היית צריכה!" לרה תקעה בידיה בגדים ויצאה מהשירותים. "תתלבשי, אני מחכה לך פה."
"למה כל כך משנה לך שאני אלך היום?" שאלה מרג'י אחרי שסיימה להתלבש, והחלה להיאבק בשערה. מאז שהיא התחברה עם קונור, היא פחות ופחות הגיעה לשיעורים. היא שמה לב שלרה דואגת לה בגלל זה, אבל היא נהנתה. היא לא הבינה מה אכפת ללרה אם טוב לה. אבל למרות שלרה דאגה, היא אף פעם לא הכריחה אותה לקום ולבוא לשיעור.
"תחשבי, מרג'י..." אמרה לרה בקוצר רוח.
"לרה, הרגע קמתי," מרג'י גנחה ועברה להיאבק בנעליים שלה.
"שיעור תעופה, מרג'י את ביקשת לפני כמה ימים שאני אעיר אותך לשיעור תעופה! ביקשת ממני גם למנוע ממך ללכת לקונור אחרי ארוחת ערב, אבל לא היית בארוחה בכלל." אמרה לרה בכעס בלתי צפוי, והחלה לדחוס ספרים לתיקה.
"את עדיין כועסת עלי בגלל קונור?" שאלה מרג'י בזהירות.
"אני דואגת לך..." לחשה לרה.
"דואגת ממה?" מרג'י סובבה את לרה בזהירות והביטה בעיניה הדומעות.
"מקונור. את לא מגיעה לשיעורים, כל היום נמצאת במקום כלשהו... אני דואגת לך, וגם..."
"וגם מה?"
"לא משנה..." לרה חייכה. היא נזכרה בשיחתה עם ג'ין. אני חושבת שזה משהו שיעבור... יהיה בסדר.
מרג'י משכה בכתפיה. היא הכניסה את הספרים לתיקה במהירות, ועמדה מול לרה. "אין בעיה," היא אמרה בחיוך. "היום אני מגיעה לכל השיעורים."
"באמת?" שאלה לרה, גם היא בחיוך.
הם יצאו מהחדר והלכו אל ארוחת הבוקר, ומרג'י המשיכה לדבר. "כן באמת! אני יודעת שלא הגעתי וזה לא בסדר, כי גם יש שיעורים מעניינים וגם זה חשוב לחיים ו..." היא נעצרה לרגע והביטה בלרה שהתאפקה לא לצחוק. "את צוחקת עלי!"
***
"ברוכים הבאים לשיעור התעופה הראשון שלכם! עכשיו, כולם ליד המטאטאים! אין לנו זמן לבזבז ולכם יש עוד הרבה ללמוד, למרות שחלקכם בטוחים שהם כבר יכולים להשתתף במשחק קווידיץ'." צעקה מדאם הוץ' ונעמדה בקצה בין שתי שורות המטאטאים.
"שמעתי שהדודה שלה הייתה הרבה יותר מפחידה..." לחשה מרג'י ללרה, בעודם מסתדרות ליד המטאטאים ביחד עם שאר התלמידים.
"דודה שלה?"
"לדודה שלה גם קראו מדאם הוץ'. אחרי שהיא פרשה, האחיינית שלה - מדאם הוץ' הזאת," היא הנידה בראשה בשקט אל עבר הפרופסור, "הגיעה ולקחה את התפקיד. לדודה שלה היה גם שיער לבן!"
לרה בחנה את הפרופסור במבטה. היא הייתה עם שיער קצר וקוצני, בצבע חום-שחור. היו לה עיניים צרות ותוקפניות, והיא עמדה ביציבות והביטה בתלמידים במבט מפחיד.
"היא באמת מפחידה," לחשה לרה למרג'י. היא הרגישה שהיא צריכה לעמוד דום כשהפרופסור הסתכלה עליה.
"יפה. עכשיו כדאי שתבינו, תעופה זה לא רק לעלות על מטאטא ולעוף. זה אומנות. זה יכולת. צריך לעבוד קשה כדי להצליח. ולא כל אחד יכול..." היא הביטה בהם בשקט למשך כמה שניות. "עכשיו, עמדו ליד המטאטאים ותגידו עלה!"
"עלה!" צעקה לרה, והרימה את ידה מעל המטאטא כפי שהפרופסור הסבירה להם. היא עברה ביניהם ותיקנה את היציבה שלהם. "עלה!" היא צעקה שוב. המטאטא לא זז.
ולא כל אחד יכול...
המילים של הפרופסור הדהדו בראשה שוב ושוב. ומה אם היא לא יכולה? היא העריצה את שחקני הקווידיץ', היא חלמה להיות כמוהם, ולא צריך שום קסם בשביל לעוף. היא חייבת להצליח!
היא התרכזה בכל כוחה וצעקה בחוזקה "עלה!" המטאטא עף ועלה אל מעל הראש שלה.
"העלמה רֵווַאנְס, יש לך יכולת גבוהה מאוד, אם את מתרכזת. את צריכה למתן אותה. אם תעבדי קשה, תגיעי רחוק מאוד..." הפרופסור הורידה את המטאטא עד שהוא ניצב ליד מותניה.
לרה חייכה וקפצה באוויר. היא הצליחה. יש לה יכולת! פרופסור הוץ' אמרה שהיא תצטרך להתרכז ולעבוד על זה קשה, אבל היא תצליח!
מרג'י המשיכה לצעוק לידה. אחרי עוד כמה פעמים קפץ המטאטא ומרג'י תפסה אותו בידה. היא חייכה חיוך קורן ללרה, וזו החזירה לה.
"עכשיו, עלו על המטאטאים." צעקה אליהם הפרופסור אחרי שהצליחה להשליט סדר. היא הראתה להם מה היציבה הנכונה שצריך לשבת על המטאטא, ועברה ביניהם כדי לתקן את היציבה של התלמידים.
"עכשיו, בספירה של שלוש, דחפו את הקרקע." לרה ומרג'י נשמו עמוק. "אחת, שתיים..." היא שרקה שריקה חזקה, והם התרוממו מהקרקע.
"כל הכבוד. היא עפה איתם באוויר ועברה שוב כדי לוודא שהם נשארו בתנוחה הנכונה. כמה תלמידים נפלו, אבל נראה שהיא שמה איזה קסם מאט לפני הקרקע, והם נחתו ברכות וניסו שוב.
"וואו! קסם מרשים." אמרה לרה. "הם ממש חושבים על הכל, נכון?"
"כן. שמו את זה אחרי שנה אחת, שמטאטא של מישהו השתגע והעיף אותו ממנו... הוא שבר את היד. יש תלמידים שאומרים שזה פרופסור לונגבוטום." אמרה מרג'י.
"וואו." לרה חייכה אליה. היא לא הרגישה טבעי על המטאטא, אבל היא קיוותה שזה עניין של זמן. פרופסור הוץ' הרי אמרה לה שהיא תצטרך לעבוד קשה, נכון? היא הקשיבה לה בזמן שדיברה, ועשתה כל מה שהיא אמרה.
בסוך השיעור היא הייתה מותשת ומתוסכלת. המטאטא לא הקשיב לה, והיא אפילו נפלה ממנו פעם אחת.
בסוף השיעור המורה עברה ואספה את המטאטאים. "אני יודעת שחלקכם מתוסכלים. אולי אפילו כועסים. כבר אמרתי, זו אומנות. זה לעבוד קשה." הפרופסור הסתובבה לעברם. "זה להתאמן. משוחררים."
"לרה הלכה עם מרג'י אל עבר החדר, להתקלח מהר לפני השיעור הבא. שתיהן היו בשקט, ולרה חשבה על מה שהמורה אמרה.
אם היא תעבוד קשה, היא תצליח. והיא תעבוד קשה. זה חשוב לה.
היא הסתובבה והביטה אל עבר חישוקי המגרש הגבוהים. היא תהיה שם פעם, ולא רק ביציע.

הפרק הקודם		הפרק הבא