ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 20 – מתנות

את היום למחרת הרמיוני בילתה בשיחות עידוד עם הארי, עזרה לסיריוס בקישוט הבית לקראת ערב החג ובניסיון לא להירדם באמצע היום.
היא הצליחה להרגיע את הארי ולהצליח להוציא אותו מחדרו עד ארוחת הערב. ג'יני עזרה כשהתערבה והסבירה לו איך מרגישים כשהלורד וולדמורט משתלט לך על הגוף.
הארי הסכים שכנראה זו לא הסיטואציה במקרה שלו.
הרמיוני החליטה להשאיר את שניהם להמשיך ולשוחח ומשכה את רון החוצה מן החדר.
"אתה עדיין כועס?" שאלה.
"לא. אני מצטער שכעסתי, הרמיוני. אני יודע שפרד ידאג לך כמו שצריך," רון השפיל את מבטו, נראה מדוכדך.
"לא עולה בדעתך שאני היא זו שתדאג לפרד כמו שצריך?" הרמיוני קינטרה בחיוך. "אני שמחה שחזרנו להיות חברים, רון."
רון חייך חיוך קטן, "את מצליחה לישון, הרמיוני? את נראית מאוד עייפה..." שאל בעודם יורדים במדרגות לקומת הכניסה.
הרמיוני הסיטה את מבטה הצידה, מקווה שהוא לא יספיק לראות את האדום שטיפס בלחייה.
"הייתי מוטרדת בגלל הארי והמצב של אביך," היא שיקרה, תחושה לא נעימה התיישבה בבטנה.
"הוא צריך להשתחרר מבית החולים בימים הקרובים," רון אמר, לא נראה כי הבחין בהרמיוני הסמוקה.
-
בלילה שבה על עצמה החלפת החדרים. זה עבד טוב. אולי טוב מדי, חלפה המחשבה המטרידה בראשה.
הרמיוני לבשה הפעם פיג'מה מתאימה יותר – גופיה שחורה ומכנס טרנינג משובץ באדום-כחול.
היא ניגשה לפרד, מוכנה לחזור ולהתמזמז איתו כמו בערב הקודם כשהוא עצר אותה והושיב אותה על המיטה.
היא נעלבה מעט, מסתכלת עליו בתהיה. "הלילה אנחנו רק מתחבקים. אני לא מוכן לתת לך להישאר ערה עוד לילה, הרמיוני ג'ין גריינג'ר."
"זו לא אשמתך," הרמיוני נאנחה. "קשה לי להירדם כשאני מתרגשת או מוטרדת."
"אני מתכוון לדאוג שתרגישי בנוח. הכנתי כמה דברים." הוא קם מהמיטה בעודו מדבר, פותח את ארון הבגדים ומחפש בתוכו. בסוף נראה כי מצא את שחיפש והוציא שקית בד שחורה ואטומה.
"אני וג'ורג' עבדנו על כמה פיתוחים מעניינים לאחרונה – " הוא הסביר בעוד ידו מחפשת בתוך השקית. הוא הוציא ממנה מה שנראה כתיבת נגינה קטנה מעץ, מהאלו שיש ידית קטנה שמסובבים אותה כדי שהמוזיקה תתנגן.
"היא לא בדיוק כמו הגרסה המוגלגית," פרד חייך כשהושיט לה אותה. "כל סיבוב בידית נותן לנו רבע שעה קסומה של מוזיקה והחלק הכי טוב – שאפשר לתכנן רשימת – השמעה מראש. כל מה שצריך זה ללחוץ על הכפתור הקטן שליד הידית ולומר את שמות השירים שברצוננו לשמוע."
הרמיוני לטשה מבט נפעם בתיבה. זה מדהים.
"אתם גאונים, פרד."
"משתדלים להמציא המצאות לטובת הציבור בלבד," הוא חייך ומשך בכתפיו. "הרווחנו דיי טוב בחודשים האחרונים, אז הרשתי לעצמי לרכוש משהו נוסף ביום שנסענו לבקר את אבא בבית החולים." הוא הושיט לה את השקית השחורה.
היא הכניסה את ידה לפתח השקית והוציאה שני ספרונים קטנים. על אחד היה כתוב בכתב מסולסל: "טריוויה: עולם הקסם – בחנו את עצמכם האם אתם מכירים את עולם הקוסמים?" ועל השני בפונט שחור ומרובע: "חידות היגיון בחרוזים – מאגר שלם של חידות שספינקסים חדו – ואנשים הצליחו להישאר בחיים ולפתור!"
הרמיוני הרגישה משקל רב על ליבה. "פרד – זה נהדר, תודה לך. אני לא יודעת מה לומר."
היא מצאה את עצמה מתרגשת ומאדימה מולו.
"אני חושב שאת תשני מצוין עם שירים של "קווין" ואחרי תחרות הגונה של חידות טריוויה," ידו נכרכה סביב מותניה כשדיבר וחיוך עלה על שפתיו.
"אתה מכיר את "קווין"?" היא שאלה, מופתעת מהידע שהפגין לפתע במוזיקת מוגלגים.
חיוכו גדל. "אני לא מכיר את המוזיקה, אבל הבחנתי בך לובשת את החולצה שלהם מספר פעמים במהלך חופשת הקיץ."
"הוו," הרמיוני השתאתה. "אתה תאהב אותם!"
"זה בסדר שאביא לך את המתנה שלך רק מחר?" היא הוסיפה כששניהם נשכבו במיטה, מכוסים היטב בשמיכה עבה ומעלעלים בספר החידות של הספינקס.
"בטח," הוא נישק אותה בלחיה ופתח את הספר בעמוד הראשון.
-
בבוקר הרמיוני התעוררה כשראשה על חזהו החשוף של פרד. ידיו היו כרוכות סביבה והצמידו אותה אליו.
הרמיוני ניסתה להיזכר מתי נרדמה ואיך זה קרה ללא הצלחה. בדיוק כששקלה לצאת מתוך סבך ידיו של פרד ולהתיישב במיטה, היא הרגישה אותו זז ופוקח את עיניו.
"ישנת טוב, 'מיוני?" המהם.
"מדהים," היא מלמלה. "מתי נרדמתי?"
"בערך אחרי שניצחת אותי בחידה הראשונה." פרד ליטף אותה – יד אחת בשיערה וידו השנייה מלטפת את בטנה התחתונה.
דפיקות רמות נשמעו על הדלת לפתע. "פרד!" קולו של ג'ורג' נשמע מחוץ לחדר.
"כדאי שאפתח לו לפני שהוא יסגיר אותנו בפני אמא שלי וכל המסדר," פרד גלגל את עיניו וקם מהמיטה.
-
הרמיוני התארגנה בזריזות ושלפה את מתנתה לפרד מתוך המזוודה. היא קיוותה בכל ליבה שיאהב אותה כמו שהיא אהבה את מה שנתן לה אתמול.
היא שמחה לקבל מהוריה מכתב שבו כתבו שהם שמחים לשמוע על הזוגיות שלה ומצפים לפגוש את פרד בהזדמנות. הם צירפו לה כמתנה סימניה ממתכת כסופה, שטוחה ומבריקה, מעוצבת בצורת טירה.
מגברת ויזלי היא קיבלה סוודר עם האות H ולהפתעתה לונה שלחה לה פנקס קטן עם ציורים של חיות קסומות ועליו כיתובים כמו "את נהדרת!", "את נפלאה!" שהופיעו ונעלמו לסירוגין בכל העמודים.
לפני שתיתן לפרד את המתנה, היא החליטה לעבור בחדר של הארי ורון ולבדוק את תגובתם למתנות שרכשה להם. היא קנתה לשניהם יומן שיעורי בית שמזכיר לך לעשות את המטלות שלך בכל פעם שאתה פותח אותו.
הרמיוני נכנסה לחדר ושניהם הודו לה על המתנה. היא קיוותה שיעריכו אותה, הם באמת צריכים לזכור להכין את שיעורי הבית שלהם.
הארי בחן ציור שקיבל, דיוקן דיי מחריד של עצמו, שנראה דובי צייר בעצמו. הוא הפך את הציור על ראשו כדי לנסות לברר האם כך יראה טוב יותר כשקול התעתקות רם נשמע בחדר. פרד וג'ורג' הופיעו יחדיו.
"חג מולד שמח," אמר ג'ורג'. "אל תרדו למטה בנתיים."
"למה לא?" שאל רון.
"אמא שוב בוכה," אמר פרד בכבדות. "פרסי החזירה את הסוודר שהיא סרגה לו."
"בלי פתק ובלי כלום," הוסיף ג'ורג'. "הוא אפילו לא שאל מה שלום אבא."
"ניסינו לנחם אותה," אמר פרד והקיף את המיטה כדי להביט בדיוקן של הארי. "אמרנו לה שפרסי הוא בסך הכל ערימה של גללי עכברושים-"
"- אבל זה לא עזר," אמר ג'ורג' והתכבד בצפרדע שוקולד. "אז התחלפנו עם לופין."
"תגידו, מה זה צריך להיות?" שאל פרד וצמצם את עיניו לכיוון התמונה שצייר דובי. "זה נראה כמו בבון עם פנסים בשתי העיניים."
"זה הארי!" אמר ג'ורג' והצביע על גב התמונה. "כתוב מאחור!"
"דומה לך," אמר פרד בחיוך. הארי השליך עליו את יומן-שיעורי-הבית החדש שלו. היומן פגע בקיר ממול ונפל על הרצפה, ואז נפתח ואמר בקול עליז, "אם גמרת לבדוק כל תו ותו, מותר לבלות עכשיו!"
הרמיוני נאנחה. כנראה שהיומן שלה לא הוערך כפי שציפתה.
-
אחרי הכישלון במתנה שרכשה להארי ורון, הרמיוני קיוותה שלפחות פרד ישמח לקבל את המתנה שקנתה לו.
היא חיכתה לרגע שבו יישארו לבדם, וזה קרה רק אחרי ארוחת הצהריים, כשגברת ויזלי דרשה מפרד וג'ורג' לשטוף את כל הכלים שנשארו בכיור ללא-קסם, אחרי שגילתה ששניהם נתנו לרון מלאי חדש של פצצות סירחון שנראות כמו סבוני אמבטיה ורודים.
היא השתהתה עם סיום הארוחה, וכששלושתם נשארו לבדם במטבח היא נעמדה, מתחילה להילחץ.
"הבאתי לשניכם לפה את המתנות שלכם," הכריזה בקול מתוח.
"הרמיוני, יקירתי, אני לא חושב שנוכל לפתוח עטיפות עם הידיים המלוכלכות  והרטובות שלנו בזמן הקרוב," העיר ג'ורג', ידיו משפשפות סיר גדול עם סקוץ'. "אנחנו מודים לך מאוד. האם תוכלי לפתוח את המתנות עבורנו?"
הרמיוני הבחינה כי פרד מחייך מעבר לכתפיו.
"לא עטפתי את המתנות, זה תמיד נראה לי כנייר מיותר," הודתה והוציאה משקית הבד השחורה שפרד נתן לה שתי מחברות עבות כרס – אחת אדומה לפרד ואחת זהובה לג'ורג'. היא עיטרה את הכריכה של היומנים עם שמותיהם עליהם, שם על כל יומן. על כל אחד מהיומנים היא הדביקה תמונה של צ"ד.
"אלו יומני פגישות," מלמלה. "חשבתי שזה יהיה שימושי עבורכם כשתפתחו את החנות. יש ברכה אישית בפנים לכל אחד. ברכה שונה, כמובן," היא הרגישה נבוכה מרגע לרגע. היא לא הצליחה להבין את הבעות הפנים של התאומים שנעו בין צחוק לשמחה.
"פרד, לך יש משהו נוסף," המהמה כשהשתיקה נשארה עומדת ביניהם. "מצלמת פולארויד מוגלגית. אני חושבת שזה נחמד לפעמים כשהאנשים בתמונות פשוט נשארים במקומם."
"הרמיוני, זה ממש המון. תודה לך," אמר פרד וניגב את ידיו הרטובות במטלית. הוא נפנה אליה והכניס אותה בין זרועותיו לחיבוק עז. ג'ורג' הצטרף לחיבוק קבוצתי.

"אני גם רוצה מצלמה בפעם הבאה!" הוא אמר.

הפרק הקודם		הפרק הבא