יומנה של מכשפה

90\9\14
היום היה השיעור תעופה הראשון... למרות שידעתי שהוא הולך להגיע!
יש לי פחד גבהים, אז אני לא אכחיש שפחדתי. מאוד.
כל היום כולם דיברו רק על זה!
אפילו שמעו מהחדר של הבנות את הצעקות מהחדר של הבנים כאשר רון ודין התווכחו על כדורגל!
מסתבר שתעופה זה לא מקצוע שאפשר להתכונן אליו באל פה...
זה לא שלא ניסיתי, בארוחת בוקר סיפרתי לכולם את מה שקראתי בספר קווידיץ' בראי הדורות, והאמת שנראה לי שעזרתי לנוויל.
אבל נקטעתי באמצע בגלל הדואר.
נוויל קיבל חבילה קטנה מסבתו, הוא פתח אותה בגאווה והוציא משם כדור מלא עשן.
הוא הסביר ש"זה כדור זיכרון ועם אתה שוכח משהו ואתה מחזיק את זה ככה אז העשן הופך להיות אד... אוי"
באמצע המשפט העשן הפך אדום.
"אוי, הבעיה היא שאני לא זוכר מה שכחתי!"
לפתע מאלפוי חטף את הכדור מהיד שלו.
הארי ורון נעמדו מיד. הם כמעט קיוו להילחם בו, אבל פרופסור מקגונגל הגיעה למקום חיש מהר.
"מה קורה כאן?"
"מאלפוי לקח לי את כדור הזיכרון שלי, פרופסור."
בפרצוף כועס מאלפוי החזיר לו את הכדור.
"סתם הסתכלתי" הוא אמר והלך.
בשעה שלוש ושלושים, ירדנו כל התלמידים בגריפינדור שבשנה הראשונה למדשאות. לשיעור תעופה.
התקדמנו לעבר מדשאה שטוחה בקצה המרוחק מהיער האסור.
תלמידי סלית'רין כבר היו שם ולידם מטאטאים ששכבו בשורות סדורות על הקרקע.
מכל מקום היו תלונות על כמה שהמטאטאים בהוגוורטס לא טובים...
המורה שלנו, מדאם הוץ', הגיעה למקום.
"נו, למה אתם מחכים?! כולם לעמוד ליד מטאטא. קדימה, להזדרז" היא אמרה
המטאטא שלי היה ישן, אבל לא הכי ישן שהיה
"שימו יד שמאל שלכם מעל למטאטא" קרא מדאם הוץ' "ואמרו אפ"
"אפ" צעקו כולם,לכמה ילדים המטאטא קפץ ליד (דיניהם הארי ומאלפוי)
המטאטא שלי פשוט התגלגל על הרצפה
"אפ" קראתי שוב. אחרי כמה ניסיונות המטאטא שלי עלה
אחר כך מדאם הוץ' הראתה איך לשבת נכון על המטאטא.
"ועכשיו, כשאשמיע שריקה במשרוקית שלי, אני רוצה שכולכם תבעטו חזק באדמה, תשמרו על יציבות המטאטא ותחזרו מיד לקרקע על ידי הישענות קלה קדימה. להמתין לשריקה - שלוש - ארבע - "
נוויל כבר היה באוויר... נוויל המסכן... כשהוא סוף סוף הצליח לרדת הוא שבר את היד....
מדאם הוץ' אסרה עלינו לזוז עד שהיא תחזור.
מאלפוי התחיל לצחוק על נוויל, ואז הוא מצא את הכדור זיכרון של נוויל.
הוא התגרה בהארי ואז הם רבו ועפו ו... בנים...
לבסוף פרופסור מקגונגל לקחה את הארי.
מאלפוי נשכב על הרצפה רועד מרוב צחוק...
בארוחת ערב שמעתי במקרה את הארי רון ומאלפוי מדברים.
מאלפוי הזמין את הארי לדו קרב קוסמים. בחצות.
"סלחו לי" אמרתי "במקרה שמעתי תהשיחה שלך עם מאלפוי ואסור לך לשוטט בבית הספר באמצע הלילה, תחשוב על כל הנקודותשיורידו לגריפינדור אם יתפסו אותך, ובטוח יתפסו אותך. זה מאוד לא מתחשב מצדך"
"וזה מאוד לא עיניינך" אמר הארי, ממש חוצפה!
חיכיתי בחדר המועדון וכאשר הארי ורון הגיעו אמרתי להם:
"אני לא מאמינה שאתה עושה את זה הארי"
"את" אמר רון בכעס."תחזרי לישון!"
"כמעט אמרתי לאחיך, פרסי - הוא מדריך, הוא היה עוצר אותך." אמרתי
"בוא כבר" הארי אמר לרון, שוב הפעם בחוצפה. הוא ממש חוצפן!
עקבתי אחריהם ואמרתי, מרוגזת: "לא אכפת לכם בכלל מגריפינדור, אכפת לכם רק מעצמכם, אני לא רוצה שסלית'רין יזכו בגביע הבתים, ואתם תאבדו את כל הנקודות שקיבלתי מפרופסור מקגונגל על זה שהכרתי לחשים של שיניי-צורה."
"לכי מפה"
"בסדר, אבל הזהרתי אתכם, תזכרו את זה מחר כשתהיו על הרכבת חזרה הביתה, אתם כל כך..."
לא סיימתי את המשפט
האישה השמנה נעלמה!
"ומה אני אמורה לעשות עכשיו?" שאלתי
"בעיה שלך" ענה רון "אנחנו חייבים ללכת אחרת נאחר"
"אני באה איתכם" אמרתי
"לא, את לא"
"חשבתם שאני אעמוד כאן ואחכה שפילץ' יבוא לתפוס אותי? אם הוא ימצא כאן את שלושתנו, אני אספר לו את האמת - שאני ניסיתי לעצור אתכם - ואתם תוכלו לאמת את זה."
"יש לך חוצפה ממש -" רון התחיל להגיד, כאילו אני החצופה כאן!
"סתמו שניכם!" סינן הארי "שמעתי משהו."
נשמע מין חירחור לרגע
"גברת נוריס?" שאל רון בלחש.
זה היה נוויל.
"תודה לאל שמצאתם אותי! אני כאן כבר שעות, לא הצלחתי לזכור את הסיסמה החדשה כדי לחזור למיטה."
"תדבר בשקט נוויל. הסיסמה היא 'חוטם חזיר', אבל זה לא יעזור לך - האשה השמנה הלכה לאיזה מקום"
"איך היד שלך?" שאל הארי.
כשסיימנו את השיחה התגנבנו דרך המסדרונות והלכנו על קצות האצבעות עד לחדר המדליות.
המקום היה ריק.
לפתע נשמע קול, לא קולו של דרקו אלא קולו של פילץ'.
כמובן, חשבתי, דרקו שיקר! ואני הזהרתי אותם.. חבל שהם לא הקשיבו לי!
רצנו ורצנו עד שהגענו לדלת נעולה.
פתחתי אותה, בקלות, בעזרת קסם.
בתוך החדר היה (ואני לא משקרת) כלב בעל 3 ראשים!
רצנו חזרה למועדון.
חוץ ממני אף אחד לא שם לב שהוא עמד על דלת!
"אם לא אכפת לכם אני הולכת לישון, לפני שתחשבו על עוד רעיון גרוע שיוכל להרוג אותנו,או גרוע יותר, לגרום לסילוקנו"
והלכתי. מתעלמת מההערות העוקצניות של רון
השעה לפנות בוקר ואני עייפה נורא....
אכתוב עוד מחר...

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________

סליחה שרק עכשיו הוספתי את הפרק... עבדתי עליו מהבוקר (יכול להיות שזה לכך זמן כי באמצע ראיתי את הארי פוטר ואוצרות המוות חלק ב', אבל אי אפשר להגיד לא להארי פוטר אז הייתי חייבת...) ורק עכשיו סיימתי (פחות או יותר...)

מקווה שתאהבו....

ותודה לכל מי שכותב תגובות... תגידו לי אם אהבתם את הפרק הזה

הפרק הקודם		הפרק הבא