סיפורה של נערה

"תמיד את משיגה את כל מה שכל אחד רוצה,"אמרה לי ג'יני בבדיחות דעת.
ישבנו מול האח בחדר המועדון,ראשי על רגליו של הארי-שנירדם-ואני מכורבלת.
המון בנים ובנות כעסו מאוד כשאני והארי הודענו שאנחנו חברים.בעיקר טום אנדרסון,תלמיד שנה שישית ברייבנקלו,ורומילדה ויין.
טום אנרסון מחזר אחרי כבר שלוש שנים.מהיום שנתתי לו מחק,הוא עוקב אחרי.התרגלתי.את רומילדה ויין היקרה אתם מכירים.פרופסור סלגהורן נראה מאוד נלהב שהגיע אליו ההודעה שאני והארי יוצאים.הוא אמר שזה שידוך מצוין."אין זוג יפה מכם,"אמר בלבביות מוגזמת.
אני די הופתעתי אבל לא נדהמתי כשהארי הציע לי חברות,אתמול,בחדר השינה של הבנים אחרי המשחק.עניתי כן ופשוט המשכנו לדבר בדרך הלא מילולית הידועה בשם נשיקה צרפתית.
"כן,אהה?"אמרתי לג'יני וקמתי.התמתחתי."בואי נלך לישון..."הבטתי בשעוני."כבר אחת עשרה וחצי...אני סחו-טה,"פיהקתי.ג'יני פיהקה גם.
"הארי,הארי..."ניערתי אותו.הוא קפץ,"מהקורהפה?..."
"לא קורה פה כלום.לך לישון ולילה טוב."אמרתי והוא קם,נישק אותי בלחי ורץ במעלה המדרגות.אני וג'יני עלינו לחדר השינה והלכנו לישון.

בחינות הבגרות שלי התקרבו,והיציאות שלי ושל הארי בוטלו לעיתים קרובות מאוד.הרמיוני עזרה לי ולג'יני לשנן בעל פה,והארי עזר לנו בהתגוננות מפני כוחות האופל.אפילו להוגסמיד לא יצאתי.רק פעם אחת יצאתי,עם הארי,אבל אפילו שם שיננתי בעל פה בכל מקום שהיינו.גם הטסטים של ההתעתקות של הארי מנעו מאיתנו להיפגש.זה הרגיז."מתי ניפגש?"רטנתי יום אחד כשהייתי עם ג'יני בספרייה,משננות בעל פה כל ספר אפשרי."לא יודעת,"היא אמרה והפכה דף בספר הכשפים הבסיסי רמה ה'."אני במקומך הייתי נפגשת איתו באמצע הלילה,ותתנשקו ותתמזמזו בלי שאף אחד ייראה בחדר המוע-"
"פינס,"הזהרתי.מדאם פינס התקרבה ובעינייה מבט עוין.אני וג'יני מיד חזרנו להיעלם מאחוריי ערמות הספרים ולקרוא.
ואז ראיתי מחאורי סדק צר בין ערמה של ספרים לבין ערמה אחרת,את לונה.
"לונה!!!"לחשתי.לונה שמעה את הלחישה ורצה אלינו.
"מי זה רץ מספרייה?!?אני אגיד למנהל!!!"שמענו את מדאם פינס צורחת על האוויר.לונה מיד הפסיקה לרוץ והלכה לאט לאט לכיווננו.
"לונה!יש לי רעיון...בואו ניקח את כל הספרים שצריך ונשנן הכל מתחת לעץ העשור.אני לא רוצה להיות עם המפלצת הזאת באותו מקום,"אמרתי והצבעתי לכיוון של מדאם פינס,שעדיין חיפשה את האדם שהעיז לרוץ בספרייה הישנה שלה.
ג'יני ולונה הנהנו וכל אחת לקחה כמה שיותר ספרים.גם אני לקחתי,ודחפתי בכל מקום אפשרי כל ספר שעלה לי על הדעת,וחמקנו מהספרייה.

כעבור שלושה שבועות,פחות או יותר...

בכיתי כמה ימים שלמים על זה,למרות שידעתי שזה יקרה.עכשיו אני נמצאת במחילה,כאובה על מותו של דמבלדור,ועל הפרידה שלי ושל הארי,שזמן החברות שלנו היה כל כך קטן,ואפילו להיפגש לא הספקנו.ג'יני לא בכתה,אבל בהלוויה של דמבלדור נשרו כמה דמעות מעינייה החומות.כשהארי אמר לי את הבשורה המרה-שהיה אמור להגיד לג'יני-ראיתי כמה הוא סבל כשאמר את זה.נישקתי אותו בפעם האחרונה בחיי ועזבתי את אהוב לבי הראשון.
מולי עוזרת בלי כל תקנה.היא מכינה לי אוכל,למרות שאמרתי לה שאני אמורה לנסוע חזרה לארץ כדי להיות עם ההורים שלי,אבל היא אמרה שזה יראה חשוד לחזור מוקדם,ועד שאני אסביר להם את כל מה שקרה תתחיל כבר השנה הבאה.
"חוץ מזה,ברוש,אסור להם לדעת על מה שקורה בעולם הקוסמים כלום,"אמרה לי בזמן שהצביעה על הכיור עם שרביטה והכלים השתפשפו בכוחות עצמם.נאנחתי ופניתי לשבת ליד השולחן.

בסך הכל אפשר לומר שהשנה הבאה לא הייתה פינוק.האחים קארו היו ממש מרגיזים ושיעורי הבית היו מזעזעים.סנייפ היה כמו מחלה שמנהלת את בית הספר,ואני מוכנה להתערב שאפילו המורים הוותיקים רצו להפעיל קללות שאין-עליהם-מחילה על האחים קארו וסנייפ.הארי,רון והרמיוני כמובן לא היו במשך השנה,ו מה שהרגיז כהוגן את האחים קארו וסנייפ היה שהארי לא היה שם.אפילו הטסט בהתעתקות לא היה משהו,כי המורה ש"לימד" אותנו להתעתק היה אוכל מוות,וזה לא היה משהו מיוחד.
נוויל,אני,ג'יני ולונה ריססנו בלילות על הקירות:צבע דמבלדור נמשך וצבע דמבלדור תמיד ינצח!!!
סנייפ כמעט קיבל שבץ שראה זאת בפעם הראשונה.הוא נראה ממש מטורף.הוא כמובן לא ידע מי עשה את זה,ואני,ג'יני,לונה ונוויל הסתכלנו מהצד והתפקענו מצחוק.
והיה משהו שגרם לי להלם,כי שכחתי מזה.
לונה נחטפה.
שכחתי מזה,לגמרי.קיבלתי שוק כששמעתי את פרופסור מקגנגל אומרת את זה לפרופסור פיליטיק,ראש הבית של לונה.ג'יני לא דיברה כל השיעור ואני הזלתי דמעות.כל פעם מלמלתי את הלחש המייבש כשהלחיים שלי היו רטובות מדי מדמעות.
אני הרגשתי שאני חיה בגיהנום.

תגובות!!!!!!!
אני יודעת שעשיתי הרבה מאוד הפסקות,אין סיבה.
תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא