הבעיות של עולם הקוסמים

אני יודעת שזה לא כל כך הגיוני מה שקורה בפרק אבל בשביל זה יש ספרים/סרטים/הפאנפיק שאני כותבת. (וכן אני יודעת שהוא לא כל כך מובן...)

וגם עוד הערה אני יודעת שכתבתי בהתחלה שהבניין היה מאד גבוה ועכשיו אני כותבת שהוא בגובה של ארבע קומות (שזה גם גבוה אבל עד כדי כך...) בקיצור תתעלמו

"איך אתן חושבות שנכנס?!" אמר מייקל בכעס וסקר את הסביבה

"אני חושבת שיש לי רעיון..." אמרתי במסתוריות והסתכלתי על הרעף הרופף

"את פשוט גאון!" אמר מייקל ועל פניו ראו שאנו חושבים באותו הראש חייכתי והרמתי את הרעף הרופף איך נרד? חשבתי וכנראה שגם אמרתי בקול...  

"ככה, סלחנה  לי רגע..." אר מייקל וירד בערך לחלון השלישי (היו ארבעה קומות) ומשך חבל כביסה שהיה שם תליו באוויר (כנראה בעזרת קסם...) מעל לחנות שהיה לה שלט שכתוב בו "הגלימות של מאדם מלקין!" ובזריזות עלה בחזרה עלינו "כמו כל גנבים אמיתיים-אנחנו צריכים להתחפש" אמר ומשך חצאית ורודה מהחבל "יפה לי?" נאנחתי "טוב, לעינינו" הוא המשיך "יש לי רעיון איך נכנס! הוא לקח את הבגדים שהיו על החבל כביסה  וקשר אותם למין חבל (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת)

"מה אתה מתכנן?" אמרה שרה בפחד האמת שגם אני פחדתי

"תחזיקי!" אמר לי מייקל והושיט לי את החבל המאולתר בזמן שאני מחזיקה הוא החל לשלשל את "החבל" לתוך הפתח "לא נראה לי שנגיע עד הסוף אבל נראה..." הוא אמר כשרבע מפלג גופו כבר היה בפנים שמתי לב שקשריו של החבל מתחילים להתרופף "תזהר" מלמלתי כנראה שלא חזק מספיק כי אחרי זה שמעתי "בום" ויבבה קטנה הסתכלתי למטה "מסתבר שזה לא היה מספיק חזק..." אמר מייקל באומללות והחזיק ברגלו הסתכלתי מסביב כשפתאום ראיתי למטה ליד החנות של הגלימות נשען סולם בחוץ "מייקל-אתה טיפש..." מלמלתי וניסיתי לרדת כמו שעליתי (להזכירכם הייתי בלי נעליים) הצלחתי לרדת מצאתי את זוג הנעליים שלי למטה מלוכלכות אבל למי אכפת?! רצתי בזריזות לעבר הסולם וניסיתי לגרור אותו איתי אבל משום מה הוא לא הסכים לבוא עליתי חזרה בינתיים שרה הצליחה לרדת  "בואי!" היא קראה בקול "השאלה היא איך?" אמרתי בציניות "וינדגריום לביוסה!" היא קראה בקול והניפה את שרביטה הסולם החל לרחף בינתיים הרחוב התחיל לרעוש החנויות נפתחו  הסולם התמקם במקום טוב הורדתי אותו למטה ואז ירדתי אני, היינו בתוך מה שהיה נראה עליית גג היו שם ארגזים וכמה סחבות פזורות על הרצפה "ברוכים הבאים לגרינגרוסט" הסתובבתי-זה היה מייקל הוא הביט בי במבט של "תעזרי לי!" "נו באמת לא יכולת להשתלט על הדם שלך?!" חקרתי את הסביבה מסביב למייקל עמדה שלולית לא קטנה של דם לקחתי את אחת הסחבות וכרכתי סביב רגלו המדממת "תלחץ!" אמרתי והמשכתי לסקור את הסביבה "טוב, בואו" אמרתי והתחלתי לרדת במדרגות שוכחת ממייקל שבינתיים נעמד ונתמך בשרה ירדנו כולנו (אל תשאלו איך...) היינו במרכז של משהו שהיה נראה כמו אולם ומסביבנו היו מלא יצורים מוזרים ישובים ליד דלפקים כותבים כל אחד משהו על קלף לא שמים לב בכלל לנוכחותנו.                 

הפרק הקודם		הפרק הבא