שלושה סוגי דם, יורשי הקונדסאים..

נ.מ ג'ים:

רובי ואלבוס הובילו אותנו בין המסדרונות של בית הספר, אבל אחרי כמה דקות הליכה ראיתי משהו בזווית עיני. נראה שגם אליס כי שנינו נעצרנו ופנינו אחורה כדי להסתכל על רואן. לידו ריחף באוויר דרקון אדון וקטן עשוי חוטי צמר, זה היה הדרקון שהוא סרג לפני רגע במדשאות! בהיתי בו. הדרקון ריחף לצידו של רואן ומדי פעם התחכך בלחיו. 

"רואן," אמרתי, "מה זה לעזאזל?"

רואן הסתכל על הדרקון במבט כמעט נעלב. "זה ג'ק", אמר. 

"יש לו שם?!" שאלתי.

"כמובן שיש לו שם," אמר רואן ונשמע ממש פגוע.

"רואן," אליס אמרה, "אתה כישפת דרקון שסרגת בשביל שיהיה לך חבר קטן."

"אני כישפתי דרקון שסרגתי בשביל שיהיה לי חבר קטן!" חזר על דבריה בגאווה. 

"זה ככ מקסימייייי" צווחה אליס ושניהם התחילו לקפץ מעלה-מטה כמו ילדים בני 4. רובי התפוצצה מצחוק ואלבוס ואני רק בהינו בדרקון הזה בזעזוע ניכר. "אממ חבר'ה?" אמר אלבוס, "אנחנו... די באמצע משהו כאן." הזכיר להם. שלושתם התעשתו וחזרנו ללכת, עם הדרקון, למורת רוחי.

נ.מ אליס: 

לאחר עוד כמה דקות הליכה הגענו לשירותי הבנות של הקומה השנייה. "מה אנחנו עושים כאן?" שאל ג'ים. 

"הנה אתם!" אלה היו סם, הם עמדו מול כיור. עדיין לא הבנתי מה אנחנו עושים כאן. כאשר התקרבתי ראיתי שהם עומדים מעל ברז עם ציור של נחשים חרוטים עליו.

"מה זה?" שאל רואן בבלבול. 

"אז ככה," אמרה רובי, "סם אמרו שהכיור הזה הוא... טוב, הפתח."

"הפתח למה?" שאלתי. אלבוס הנהן לעבר סם כסוג של תנועת אישור. סם התחילו ללחשש, הם אמרו מילה בשפה שלא הבנתי. ואז זה הכה בי. לחשננית. הם מדברים לחשננית. לפתע הכיור החל לשקוע עד שנעלם מהעין והותיר אחריו צינור גדול וחשוך, מספיק גדול בשביל שנחליק אל תוכו. אני, ג'ים ורואן עמדנו שם ובהינו בזה בהלם. סם השפילו את מבטם. "כן... אז זה עושה את זה," הם אמרו. 

"וזה לא הכל!" אמר אלבוס והסתכל אל רובי. היא פתחה את המפה, דיקלמה את הסיסמה שלימדנו אותה והראתה לנו אותה. הציור של הנחש נעלם, אבל זה לא הכל. פתאום היה עוד מקום על המפה, מקום שלא היה שם קודם. חדר הסודות. 

--------------------------------------------------------------------------

שלומותתתתת אז מצטערת שהפרק היה קצר הפעם, מבטיחה להמשיך בקרובבבב

ביי פיפוללל

הפרק הקודם		הפרק הבא