הפעם הראשונה שלי כמכשפה

יצא פרק קצר.. מצטערת :/

-------------------------------

אחרי כמה תרכובות מוזרות וכהות, אני ודראקו הצלחנו להכין שיקוי שהיה בצבע ורוד-אדמדם.

סנייפ שלח כל פעם זוג אחר כדי לנסות את השיקוי על יצורים קטנים וכסופים שלא הפסיקו לזוז בתוך הכלוב.

כשאנחנו ניסינו את השיקוי שלנו היצורים נעצרו לרגע, הפכו לאדומים ואז הסתכלו אחד על השני.

כעבור כמה שניות הם חזרו לצבע הרגיל והתרוצצו בכלוב.

"תגובה קלה. תקבלו מספיק" אמר סנייפ ורשם בקלף שלו. אני ודראקו חזרנו למקום והתיישבנו.

אחרי כמה דקות נגמר השיעור. דראקו הלך לאימוני הקווידיץ' שלו והחלטתי להצטרף.

"אבל מה עם השיעור שלך?" שאל דראקו בדאגה.

"זה לא משנה" אמרתי. "זה כן משנה. את לא יכולה להעלם ככה סתם" דראקו אמר.

"אני לא רוצה ללכת לבד" אמרתי בשקט.

דראקו עשה לי פרצוף חצי מודאג וחצי עצוב. "בסדר בואי" הוא אמר וחיבק אותי עם זרוע אחת.

יצאנו מהטירה והלכנו בדשא. רוח חמה עברה וגרמה לצמרמורת בגופי.

דראקו ניכנס לתא של הבגדים והמטאטאים ואני עליתי למדרגות.

התיישבתי כרגיל שורה ראשונה, אלה שהפעם התרכזתי בדראקו כי לא היה לי מה לעשות.

השיער הבלונדיני שלו התנופף באוויר וגרם לי לחייך.

הוא היה המחפש ככה שלא היה לו הרבה מה לעשות..

רגע אחד הוא השתעמם באוויר ורגע אחר הוא טס במהירות הברק כדי לתפוס את הסניץ.

הוא הצליח לתפוס אותו רק פעם אחת מתוך 4 הפעמים שראה אותו.

זה באמת נראה קשה חשבתי.

הקבוצה סיימה את האימונים אחרי שעה וחצי וחזרו לחדר ההלבשה.

ירדתי במדרגות והלכתי לכיוון חדר ההלבשה.

פתחתי את הדלת וכל הפנים שלי נעשו אדומות כשראיתי את חברי הקבוצה מחליפים בגדים.

הייתה רק בת אחת בקבוצה שלהם (שלא נראתה כמו בת) אבל היא כנראה התלבשה בתא מיוחד בשבילה.

דראקו ראה אותי והתקרב אליי. הוא היה בלי חולצה.

נעשתי יותר אדומה ממקודם והפנתי את המבט. "את יכולה להיכנס אם את רוצה" הוא אמר וצחק.

"לא זה בסדר אני אחכה בחוץ" אמרתי ויצאתי החוצה.

דראקו נראה מדהים בלי חולצה. יכולתי לבהות בו כל היום.

אחרי כמה דקות יצאו השחקנים אחרים. דראקו כמובן יצא אחרון.

"סליחה על מקודם" אמרתי והסמקתי קצת מהחשיבה על המראה שראיתי.

התחלנו ללכת לכיוון בית הספר. הרגשתי שדראקו ממהר.

"אתה צריך להיות איפשהו?" שאלתי מסקרנות.

"לא.. כן.. זה לא משנה" הוא אמר והוא עיקם את הגבות שלו.

"אם אתה צריך ללכת תגיד. אני יכולה ללכת לבד.." אמרתי.

"לא אני רוצה להיות איתך" הוא אמר וחייך.

נכנסנו לטירה וילדים הלכו לארוחת הצהרים. "דראקו.." אמרתי בשקט.

"כן?" הוא הפנה אליי את המבט שלו. התלבטתי כמה שניות ואז החלטתי כן לבקש ממנו.

"אתה תוכל.. להביא לי אוכל?" שאלתי אותו.

"את לא באה?" הוא אמר מופתע.

"אני.. מעדיפה להיות לבד" אמרתי לו בשקט כי תלמידים עברו לידנו.

"בסדר.. לאן להביא לך?" הוא אמר. "אני אשב בגינה איפה שהספסל" אמרתי וניסיתי לחייך.

דראקו נכנס לחדר האוכל ואני הלכתי לספסל. אחרי כמה דקות דראקו יצא עם מלא אוכל.

הוא התיישב לידי והתחיל לאכול. "באת לאכול איתי?" אמרתי וחייכתי.

"אני לא אתן לך לשבת כאן לבד" הוא אמר בפה מלא.

צחקתי קצת ואז התחלתי לאכול איתו.

//

הפרק הקודם		הפרק הבא