הארי בממלכת השוקולד

הדבר הראשון שהארי חשב עליו כשראה את החדר שהוא וגלית נכנסו אליו, טוב, הדבר השני שחשב עליו (הראשון היה לשים לב שהוא וגלית מחזיקים ידיים ולקוות שהתחושה לא תעלם לעולם), היה מה לעזאזל זה אמור להביע?! מראה החדר גרם לו לשכוח לגמרי את מחשבתו הראשונה, ואת החמימות שהרגיש. כל מה שחשב עליו עכשיו היה לקוות שצ'ארלי לא הביא את הרעיון הזה מאיפה שהוא חושב שהוא הביא אותו. מיילי סיירוס. נראה שגם נוויל ופנסי, שנכנסו לחדר כמה רגעים קודם לכן, הבינו את זה. גלית כנראה הייתה תמימה מידי כדי להכיר את מיילי... אממ, תמימות הפלפאפית, כנראה...

אני מניחה שעולים לכם רעיונות שונים של מה יכול להיות בחדר הזה. אז לא נשאיר אתכם במתח. יותר מידי...

לפתע הופיע מולם מסך, בו נראה צ'ארלי. "מתחרים יקרים," הוא החל לדבסר, "הגעתם לחדר השני. חדר שוקולד האגוזים! כפי שאתם רואים, החדר מלא בכדורי הריסה עצומים, שכל תפקידם, הוא לפורר את האגוזים עד לאבקה פריכה וטעימה. האגוזים עצמם, אלו אגוזים מיוחדים שפותחו על ידי בני האומפה- לומפה, שכמו שבטח שמעתם, עוזרים בתפעול מפעל השוקולד. אלו אינם אגוזים רגילים, אלא אגוזי ענק, שהדרך היחידה לפרק אותם, היא בעמצאות כדורי ההריסה. כפי שהנכם מוזמנים לראות, האגוזים נעים במסילות הממוקמות משני צידי החדר. לאחר שעברו בין כדורי ההריסה, האגוזים נחלקו לחמש עד שש חתיכות. משם, הם עוברים לחדר הבא. אז כמו שבטח הבנתם- גם אתם צריכים להגיע לשם! איך? על זה חישבו בעצמכם. בהצלחה!"

המעבר נראה לא פשוט בכלל, ועד שארבעתם יחשבו על דרך לעבור, בלי להימחץ, הבא נראה מה קורה עם שני הזוגות האחרים!

כן. גם צ'ו וסדריק וגם הרמיוני ודראקו, הצליחו לעבור את חדר האגוזים הראשון. הזוג השני, עשה זאת לפני שניות בודדות.

החדר השלישי היה קטן יותר מהאחרים. בשני צידיו, כמו בקודם, היו מסילות אשר הובילו את האגוזים המפורקים. בסופן, היו מעין חורים ענקיים ברצפה, אשר מהן בקע קול גריסה חזק.

"סד-סד, קדימה!" צעקה צ'ו, פותחת את דלת החדר, ותוהה מדוע חברה מתעקב. החדר הזה, כנראה, היה הקל ביותר למעבר, משום שלא היה בו דבר שהפריע לכך. הם פשוט רצו ועברו אותו. שום מלכודת לא נפלה עליהם, שום כדור הריסה לא עף לכיוונם. אפילו הרצפה לא הייתה חלקה! עדיין. גם סדריק שם לב לכך, והרצפה הייתה הדבר הראשון שחשב עליו. הוא חייב לעצור את מאלפוי וגריינג'ר! הם יותר כמעט הצליחו להדביק את הפער!

"אני בא!" קרא סדריק והחל להתקדם לעבר הדלת, שופך שוב מעט מהאבקה שבכיסו, ממלמל לחש כלשהו. זה אמור להספיק. גיחח לעצמו.

"ברוכים הבאים לחדר השלישי!" בירך את הרמיוני ודראקו קולו של צ'ארלי, אשר הופיע במסך שלפניהם. "כל הכבוד על שעברתם את חדר ההריסה! זהו החדר בו האגוזים נתחנים לאבקה. הנה כאן-" הוא החווה בידו על החורים ברצפה, "אם כן- בהצלחה!"

דראקו החל ללכת במהירות, כמעט לרוץ. קלי קלות, החדר הזה! חשב.

"עצור!" קראה הרמיוני בזעזוע.

"מה קרה?"

"לא יכול להיות שאין כאן כלום! בטוח יש. תתקדם בזהירות."

וכך הוא עשה. הם המשיכו ללכת באיטיות, מביטים לצדדים, מוודאים שהכל כשורה. וכך היה. עד שלפתע...

***

בחדר הראשון העניינים התקדמו לאט אף יותר. פנסי ונוויל ניסו לזחול מתחת לכדורים. כמו ששמו לב, אלה לא נגעו ברצפה. נכון, זה היה איטי. אבל זה גם היה בטוח.

הארי וגלית נותרו בינתיים עוד בתחילת החדר, מנסים לחשוב על דרך מהירה יותר לעבור.

"לזחול- איטי מידי," חשב הארי בקול, "ללכת או לרוץ- מסוכן..."

"אני יודעת!" קראה גלית בשמחה.

היא לא חיכתה אף לרגע וזינקה על כדור ההריסה הקרוב אליה. כן. היא ללא ספק לא הכירה את מיילי סיירוס...

"גלית, מה לעז..." החל הארי מזועזע, אך הופסק על ידי קריאתה הנרגשת.

"אתה לא מבין? זאת הדרך היחידה לעבור!" היא חייכה, "כמו שאמרת- כל דרך אחרת היא או איטית, או מסוכנת!"

"ולקפוץ מכדור הריסה אחד לשני זה מאוד בטוח?!" שאל שחור- השיער בסרקזם.

"לא... אבל אתה גריפינדורי. אמור להיות לך אומץ לעשות את זה! וחוץ מזה- זה כיף!!!!!"

"כן... אם לא ראית את הקליפ של רקינג בול..."

"מה?" שאלה גלית, בזמן שעברה בקפיצה לכדור השני. כנראה בגלל הכובד הרב שלהם, הם נעו באיטיות יחסית.

"לא כלום..." אמר הארי. מחליט שהוא לא רוצה להישאר מאחור. וגם לא רוצה שגלית תחשוב שהוא מפחד... למרות שזה לא הגיוני. הרי הוא הארי פוטר! הוא עשה דברים מפחידים בהרבה! ועם המחשבה הזו, קפץ על הכדור הראשון.

גלית צחקה וקפצה גם היא.

***

למרות כל התנועות הזהירות של השניים, הרמיוני החליקה לפתע.

"אהההההההההההההההה!!!!!" היא צעקה.

זה היה מוזר. הרצפה הייתה רגילה, כשלפתע פתאום, הרגישה כמו ג'לי חלק וקפיצי. הרמיוני נפלה.

אבל זה לא נגמר כאן. היה זה נראה, כאילו הרצפה מושכת אותה מעצמה אל תווך מגרסת האגוזים.

"הרמיוני!" קרא דראקו בחרדה, מבין איפהשהו במעמקי ראשו שזאת הייתה הפעם הראשונה שהשתמש בשמה הפרטי. אבל כעת, לא היה לו זמן לחשוב על כך. כל מה שעניין אותו היה להספיק להציל בזמן את הנערה שאהב!

למזלו. למזל שניהם, למען האמת, הוא תפס את ידה שניה לפני שנפלה עמוק פנימה.

הם חשבו שזה נגמר, כאשר משך בידה והוציאה משם, מושך אותה לחיבוק מפתיע. אבל זה לא נגמר. הם הרגישו פתאום את הרצפה מתנועעת בגלית תחת רגליהם.

"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"

הפרק הקודם		הפרק הבא