עתידנו

"יש כאן מישהו?” עיניי, למרבה הפלא, לא היו מכוסות בשום בד גס ושחור. הייתי בחדר אפלולי, מלא אבק, אור בקצה החדר. יותר כמו מחסן נטוש.

"היי, הרמיוני.”  קול ידידותי נשמע מאחוריי, והרגשתי ידיים מעסות את גבי, מה שרון היה נוהג לעשות כשהיה חוזר הביתה מהעבודה.

"מי... מי זה?” שאלתי בתקווה, למרות שחשבתי שהוא לא יגלה את פניו בפניי. הוא. גבר, זה בטוח. קול ידידותי.

"את מכירה אותי,” אמר הקול, וליבי הלם. אני לא מכירה הרבה אנשים, בכל זאת!

"מי זה? תהיה גבר,”

" איך את יודעת שאני גבר? הו, כמובן שאת יודעת. אני מצטער, באמת. הרי את הרמיוני גריינג'ר הגאונה.” הרגשתי את ידו מלטפת את הלחי שלי. אבל אני בהיריון. אלוהים, הוא לא יכול לעשות לי את זה... עברתי מספיק טראומות בחיים שלי...

"אני מתחנן בפנייך, תפסיקי לחשוב כל כך חזק. זה באמת מעצבן. אני לא הולך לפגוע בך. את כבר פגעת בעצמך.”

"מה זאת אומרת?” רציתי להסתובב, כדי לראות מי זה, ולמה קולו כל כך מוכר לי. זה לא רון. רון לא יעשה לי את זה. אוכלי מוות. אוכל מוות. אבל אני לא יכולה להסתובב, אני קשורה לכיסא עץ. אם אתנדנד ואפול אחורה הוא יתפוס אותי, ואני בטח אעלה לו על העצבים, או שפשוט ייתן לי ליפול ומשהו יקרה לי. אני מתכוונת, לתינוק שלי.

"באמת? רונלד וויזלי? לא הרחקת לכת, הרמיוני? אבל הכי כואב לי, על ג'יני. את לא חושבת שמגיע לה לדעת את האמת? היא עברה כל כך הרבה...”

ליבי שקע בקירבי. ניסיתי לעצור את הדמעות, שלא ייראה שאני חלשה ושאשבר, אבל זה לא הצליח לי. עיניי שרפו - ודמעו.

"אז ספר לה אתה, אם כל כך חבל לך עליה,” התעלמתי מהעובדה המצמררת שזה מישהו שמכיר אותי יותר טוב מעצמי, ויודע לשלוף את כל הסודות מהעבר שלי בשעת צרה. הוא יכול לשלוף את הסודות הכי אפלים שלי ממעמקי התודעה שלי, ולגרום לי להיזכר בכל הפעמים שבהם חטאתי, לאנשים ולעצמי, וכן - ניסיתי לכפר על הדברים. אף אחד לא ידע עליהם.

"הו,” הוא החל לצחוק, מה שבאופן מוזר בהחלט גרם לי להרגיש די משועשעת. נחטפתי. זה לא נשמע לכם צירוף מקרים?

"מתוקה שלי, לא אני זה שאספר לה,” הוא ליטף את שיערי המקורזל ולחש באוזני: 

"אם אעשה זאת, למה אני פה, כעת? זה הגורל שלך. רק לשמוע את הכאב של הג'ינג'ית גורם לי אושר גדול משאת יכולה לדמיין, את יודעת?”

"אז תשמע אותה אתה!” צרחתי, בוכייה. "תתקשר אליה ותספר לה את כל הסודות שלי! תהרוס לי את החיים! נראה אותך!”

"את לא רוצה לדעת מי אני, הרמיוני, מתוקה?” משכתי באפי. מולי, התגלה האדם הכי לא צפוי.

הכי לא פאקינג צפוי בעולם.

מקווה שהשארתי אתכם במתח!):): מי שיגלה מי חטף את הרמיוני, ברצינות... אני מורידה בפניו את הכובע.

אוהבת,

יובל. ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא