אילברמוני

זה היה הדבר הכי גדול שחמוטל ראתה בחיים. 

פשוט גדול. 

הספינה התנשאה מולה, ובמשך שניות ארוכות חמוטל לא הצליחה להבין איך היא נראית מרוב שהיא היתה עצומה בגודלה. 

חמוטל ידעה שספינות הן גדולות, ובפרט ספינות תענוגות יוקרתיות, אבל הדבר שניצב מולה נראה לה כמו האוקיאנוס בשלומותו שעלה מתוך המים. 

קצת אחרי שחמוטל הפנימה, לפחות באופן חלקי, את גודלה של הספינה, היא התרחקה כדי להבחין בפרטים נוספים. 

הספינה היתה עשויה עץ כחול. לא היה זה עץ צבוע בכחול אלא עץ שגונו האמיתי הוא כחול אפור יפהפה. 

שמה של הספינה, איסולט, היה מוטבע בזהב על צד הספינה. 

המפרשים התנופפו ברוח, גלים של לבן וזהב. 

חרטום הספינה היה מצופה בזהב טהור, ומגולף בצורת נחש גדול ומרשים, שעל מצחו קבועה אבן חן ענקית בצבע כחול, ומראשו יוצאות זוג קרניים, שהתעקלו מעלה, אחורה, למטה וקדימה, יוצרות מעגלים כמעט מושלמים, כמו קרניים של כבש. 

מפיו הסגור של הנחש בלטו שני ניבים חדים. 

חמוטל היתה שורקת בהתפעלות אילו ידעה לשרוק. 

במקום לשרוק היא אמרה: "אני לא ממש בקטע של סלית'רין כרגע, אבל הנחש הזה הוא יפיוף רציני."

"הו, לנחש הקרניים של איסולט סייר אין קשר לסלית'רין," אמר רב החובל טינגזי, "הוא מסמל חכמה. איסולט סייר הגדולה היא בין המכשפות הכי חכמות שהעולם ידע. היא הקימה את אילברמוני בעצמה."

"חשבתי שיש ארבעה מייסדים לאילברמוני," הגיבה חמוטל. 

"איסולט סייר לימדה את וובסטר וצ'אדוויק," ענה רב החובל טינגזי, "ובאשר לג'יימס- הוא אפילו לא היה קוסם."

"האם שמעתי גזענות בדבריך?" שאלה חמוטל. 

"כדאי שנעלה לספינה!" קרא רב החובל טינגזי. 

"ואיך נעשה את זה, אדוני?" שאלה אלה פישר, בוחנת את הספינה במשקפי ראיית הקסם שלה. 

"הנה כך," השיב רב החובל טינגזי, ואז הסירה עליה עמדו החלה להתרומם לאיטה באוויר. 

הסירה עלתה והתקרבה לכיוון האיסולט, עד שסיפונה השיק לסיפון הספינה ונוסעיה יכלו לעבור אל האיסולט. 

בואם אל הסיפון התקבל במחיאות כפיים. 

"תודה," אמרה מאי פישר, "תודה! הייתם נהדרים! בוודאי שאני מוכנה לחלק חתימות -" 

"מאי? סתמי," לחשה לה חמוטל.

"סתמי את בעצמך," לחשה מאי בחזרה. 

למרבה המזל, הויכוח הטיפשי הזה נקטע מהר מאוד. 

"ברוכים הבאים לאיסולט, אדונילי, גבירתילי, עלמתילי, עלמתילי ועלמתילי. במה אוכל לעזור?"

הדוברת היתה גמדונת בית אפורת עיניים, לבושה במדי האיסולט. 

"טינקי!*" קרא רב החובל טינגזי בשמחה, "איזה יופי שהסכמת לעזור. עכשיו כשאני יודע שאת תדריכי את אורחיי הנכבדים אני יכול לחזור להוביל את הספינה שלנו בראש שקט."

"בוודאי, אדונילי," ענתה טינקי. 

רב החובל טינגזי הלך. 

"אתם חייבים להיות הפישרימים וחמוטל שחר," אמרה טינקי, "רב החובל היה כל כך מודאג מזה שתקפו אתכם, שאילו אני לא הייתי מרגיעה אותו הוא היה מעניק לכם את האיסולט, קשורה בסרט כחול עם עיטורי זהב. 

אבל בואו נעזוב אותו, הנושא של השיחה הוא אתם. מה אתם רוצים?" 

"אפשר לדעת למה יש כאן ריח של ורדים ושוקולד?" שאלה מאי.

"על מה את מדברת?" התפלאה אופאל, "יש פה ריח של ספרים ושל ים. אולי קצת פרחים."

חמוטל ריחרחה באוויר כדי לבדוק על מה הן מדברות. 

היכה באפה גל מדהים של ניחוחות- ריח של פיצה, ואחריו ריח של גשם וריח של לימון. 

רק דבר אחד יכול להסביר את שילוב הניחוחות הזה. 

"השיקוי," אמרה חמוטל, "הזכירו בהארי פוטר שיקוי שכל אדם מריח אותו אחרת."

"אכן, עלמתילי," ענתה טינקי, "על האיסולט יש נרות ריחניים המבוססים על שיקוי האמורטנציה, המדיפים ניחוח ייחודי שכל אחד מזהה בו את הריחות האהובים עליו."

"זה בלתי אפשרי," אמרה מאי פישר. 

"את נמצאת על ספינה שעלתה מתוך הים ומפטפטת עם גמדונת בית ליד ילדה שירתה קסמים מהידיים שלה במצב של חוסר הכרה.

אבל לאאאאאאא, שיקוי שכל אחד מריח בצורה שונה זה מוגזם," ענתה חמוטל בעוקצנות כלשהי.

"הי-" התחילה מאי לענות, אבל אמא שלה קטעה אותה. 

"מספיק, בנות, למה שלא נירגע ונלך לעשות משהו נחמד?"

ריח הפיצה של שיקוי האמורטנציה עלה שוב באפה של חמוטל. 

"אולי נלך לאכול משהו?" היא הציעה בתקוה. 

"נשמע כמו רעיון מצוין," ענתה אלה פישר, ופנתה אל טינקי באומרה: "איפה יש מסעדה כשרה פה?" 

"תלוי איזו מסעדה את רוצה, גבירתילי," ענתה טינקי, "מסעדה בשרית? חלבית? פרווה? מסעדת דגים? מסעדה איטלקית? פלאפל?" 

"אני מעדיף מסעדה חלבית," אמר דין פישר, "חוששני שאני זקוק לכוס קפה. האם זה בסדר מבחינתכן, בנות?" 

ריח הפיצה כבר כמעט גרם לחמוטל להזיל ריר. 

"מסעדה חלבית זה נפלא," היא ענתה בחיוך. 

אז טינקי הובילה אותם למסעדה חלבית. 

בדרך חמוטל התבוננה מסביבה- כמעט כל הרהיטים בספינה היו מגולפים מאותו עץ כחול אפור , והיו משולבים בהם עיטורי זהב מורכבים. 

הכל היה כל כך יוקרתי ויפה, והאנשים שהסתובבו נראו נינוחים. 

הגמדונת נעצרה אל מול מסעדה

על השלט בחזית היה כתוב "החלבית".

"זה חתיכת שם מקורי שמשדר יוקרה," אמרה חמוטל.

"אכן," ענתה טינקי ברצינות, "מה דעתכם, אדונילים?"

"נראה בסדר," ענה דין פישר.

טינקי הובילה אותם לשולחן פנוי עם נוף לים, וברגע שהתיישבו מלצרית הגיעה אליהם במהירות כה גבוהה שאפשר היה לחשוב בטעות שהיא התעתקה לשם.

"רוב שלומות, אורחים נכבדים, וברוכים הבאים ל"חלבית" שעל האיסולט. במה אתם רוצים לסעוד את ליבכם?" שאלה המלצרית. 

"האם נוכל לראות את התפריט?" שאל דין פישר. 

"כמובן," ענתה המלצרית, ובהינף שרביט ריחפו אליהם חמישה העתקים של התפריט, כתובים על קלף. 

"רק זכרו שהתפריט הוא בגדר המלצה בלבד, כי תוכלו להזמין כאן כל מנה בעולם כולו- כל עוד היא חלבית וכשרה," הוסיפה המלצרית. 

דין פישר הזמין אומצת סלמון ואת הקפה החשוב שלו. 

ברגע שדין אמר מה הוא מזמין, המלצרית כתבה את ההזמנה על פיסת קלף שהתנדפה באוויר, ובמקומה הופיע מגש עם המנה.

חמוטל אף פעם לא היתה קודם לכן במסעדת יוקרה, אבל היא הניחה שדברים כאלה לא קורים במסעדות יוקרה של מוגלגים - כלומר לא מאגים. 

אלה פישר הזמינה מנה כלשהי עם שם ארוך שחמוטל אפילו לא התחילה להבין. 

אחרי התבוננות מעמיקה בתפריט, התייעצות ארוכה אחת עם השניה, עם טינקי, עם המלצרית, עם דין ועם אלה ועם עוד שני מלצרים, מאי ואופאל החליטו להזמין שני סלטים שונים לגמרי שנראו לחמוטל זהים לחלוטין. 

חמוטל לא היתה צריכה את התפריט. 

היא ידעה בדיוק מה היא רוצה. 

"אני רוצה פיצה," אמרה חמוטל. 

המלצרית מצמצה. 

"באיזה נוסח את רוצה את הפיצה שלך, עלמתי?" היא שאלה. 

"מבצק דק. עם פטריות," ענתה חמוטל. 

"ואיזה זן של פטריות את מעדיפה?" שאלה המלצרית. 

עכשיו היה תור חמוטל למצמץ. 

היא שמעה רק על שני סוגים של פטריות- שמפיניון וכמהין. 

פטריות שמפיניון נשמעו לה פשוטות מדי, והיא לא ידעה אם פטריות כמהין הולכות טוב על פיצה, ולא רצתה להישמע כמו אידיוטית. 

"כל מיני," בחרה חמוטל. 

"פיצה מבצק דק, ועליה מגוון פטריות," אמרה המלצרית, כאילו כדי לוודא, אבל לחמוטל זה נשמע כמו נזיפה על הבחירה במילים העממיות "כל מיני" לעומת המילה הנעלה "מגוון". 

"ואני רוצה לימונדה," הוסיפה חמוטל מתוך מחשבה על ריח הלימון שהיא הריחה בשיקוי האמורטנציה. 

כשחמוטל קיבלה את המנה שלה, היא ראתה שהשף לקח ברצינות את המילה "מגוון"- לא היו שתי פרוסות של פטריה שנראו כאילו הן מאותו סוג. 

ואז חמוטל שמה לב שמאי ואופאל בוהות בפיצה שלה. 

"רוצות ביס?" היא הציעה בחביבות. 

"יכולת להזמין כל מאכל. כל דבר בעולם. ואת בחרת בפיצה?" הגיבה מאי. 

"עדיף על סלט," ענתה חמוטל. 

מאי גילגלה את עיניה ואמרה בהתנשאות: "זה לא סלט, זו מנה אקזוטית בשם-" 

"לא אכפת לי איך קוראים לסלט הזה," ענתה חמוטל, "ודרך אגב את מה-זה מפסידה. זאת הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים."

"את הזמנת פיצה במסעדת יוקרה," ציינה אופאל. 

"זה אומר שאני גאון," הסיקה חמוטל וגמעה מהלימונדה שלה. 

"אז, אחרי שאנחנו גומרים לאכול, לאן אתם רוצים ללכת?" שאלה אלה פישר.

"אני מתכוון לבחור לנו חדרים," ענה דין פישר,"רוצות לבוא?"

"נשמע משעמם," ענתה מאי, ואופאל וחמוטל הנהנו בהסכמה.

"תרצו שאני אעבור-אעביר לכן סיור באוניה, עלמתילי, עלמתילי ועלמתילי?" הציעה טינקי.

אופאל ומאי הנהנו, אבל חמוטל נענעה בראשה.

"אני מעדיפה לעשות קניות," היא אמרה.

"מה?!" התפלאה מאי, "אבל את שונאת לעשות קניות!"

"בעולם המוגלגים- כלומר, הלא מאגים- אני שונאת לעשות קניות.

עולם הקוסמים שונה לגמרי!" השיבה חמוטל,"וחוץ מזה, הארי פגש את האויב המושבע שלו כשהוא עשה קניות. אני רוצה גם!"

*חשבתי שאם יש גמדונת בשם ווינקי צריכה להיות גם טינקי. התייחסות לטינקי ווינקי מטלטאביז. 

הפרק הקודם		הפרק הבא