כול מה שאני צריך זה אותך.

אולי הפרק האחרון. אני מצטערת. זה היה מדהים לכתוב בשבילכם, אתם הקוראים הכי טובים בעולם ואני מתה עליכם.

(בבקשה תשאירו תגובה!!)

פרסי:

וויל סוף סוף יצא מהחדר לידה לבוש בחלוק רופא מלוכלך מעל לחליפה שלו. הוא חייך והחזיק עט ומחברת ונראה גאה.

"מזל טוב פרסי! נולדו לכם בת ובן! אנבת' בסדר, היא מניקה עכשיו," אמר ובא לחבק אותי, ואז נזכר שהוא מכוסה בדם.

בן ובת? אז נצטרך להשתמש בשם הראשון שאני הצעתי ובשם הראשון שאנבת' הציעה.

"וויל? מותר לי לראות אותה?" שאלתי. הרגשתי שאני חייב לראות את אנבת'. להיות איתה ברגע המדהים הזה.

"כן, אני אקח אותך" אמר בזמן שסיים לחתום על טפסים וסגר את החוד של עט ב*קליק* חזק. הרגשתי את העט שלי בכיס כמו בלוק של בטון בזמן שוויל הוביל אותי במסדרון לחדר ההתאוששות.

כשנכנסנו לחדר ראיתי את אנבת' עם שיער פרוע וחלוק בית חולים נקי, יושבת עם שני גושים מכוסים בשמיכות פרוותיות על כרית הנקה. היה לה אחד בכל יד ומלמלה להם ברכות, ואז היא התכווצה בכאב ופרצופה התעוות.

"אנבת'! את בסדר?" שאלתי בפניקה לפני שהתכופפתי לקחת גוש פרוותי קטן בידי. יד קטנה וורדרדה יצאה מהשמיכה הוורודה ונשמעה ממנה קול גרגור רך. הבטתי בפרצוף הקטן והוורדרד עם קצוות השיער שחור הרך והייתי בשוק- עיניים ירוקות כמו הים צפו בי בהתעניינות לא תינוקית בעליל.

"פרסי!" אנבת' הוציאה אותי מהטראנס שהתינוקת היפיפייה בידי (לגמרי קיבלה את היופי מהאימא שלה) הכניסה אותי לתוך. לא האמנתי שהיא שלי. הדבר הקטן הזה בידי, התינוקת חסרת האונים הזו שלי!

"מה?"

"ניקו פה."

כמה זמן צפיתי בה? הסתובבתי וראיתי את וויל וניקו חבוקים. וויל כבר הוריד את החלוק שלו ועכשיו היה לבוש בחליפה שלו שוב. ניקו נראה כמו מי שהגיע בריצה בקור ומלמל משהו באוזני וויל (עכשיו בעלו)

"ניקו? מה אתה עושה פה? אתה לא אמור להיות במסיבה שלכם?" אנבת' שאלה והעבירה לי את הגוש השני, הכחול, כשניסתה לקום. כל הפרצוף שלה התעוות בכאב ומהפניקה שאחזה בי כמעט הפלתי אותם.

"אני בסדר, אגב. אני אף פעם לא הולכת לעשות את זה שוב." לחשה בכעס והתחילה לדדות לכיוון הזוג הנשוי החדש. נתתי לה מבט מתחנן בידיים המלאות שלי והיא לקחה את התינוקת חזרה כך שנשארתי  רק אם הבן שנתן לי מבט מנומנם וחולמני עם עיניים אפורות ושיער שחור העבה שכיסה לו את הראש.

ניקו:

"למה באת?" וויל לחש לי בעוזן בזמן שחיבק אותי חזק.

"השתעממתי, כל האנשים האלו רצו לרקוד איתי וחיבקו אותי... זה היה זוועה." אמרתי בזמן שחיבקתי לו את המותן והנחתי את הראש שלי על הכתף שלו. באמת נהיה משעמם שם, כל האנשים האלו רצו לברך אותי ושאלו לגבי המצב של אנבת' ומה המצב של התינוקות. לא שלא היה אכפת לי, אבל וויל לא היה שם כדי לענות  בשבילי והרגשתי את הלחץ להישאר רגוע. לבסוף אמרתי שאני צריך ללכת לשירותים ונתנו לי סוף סוף ללכת.

"ברחת מהחתונה של שלנו? לי לפחות היה תירוץ." אמר בזמן שאנב'ת התחילה לקום וללכת בצעדים קטנים לכיוונינו. היא נראתה זוועה, אבל לא חשבתי שזה רעיון טוב להעלות את הנושא.

"לא הייתי קורא לזה "בריחה", זה היה יותר "התחמקות""

"אני כל כך מצטערת. זה היה אמור להיות היום שלכם, וגנבתי לכם את ההצגה." אמרה אנבת' והסתכלה על הגוף הקטן העטוף בשמיכה הוורודה שבידיה. הייתי סקרן לראות אותה, רציתי לראות מה מהמראה התינוקת קיבלה מפרסי ומה היא קבלה מאנבת'.

הושטתי ידיים כמי שרוצה שיעבירו לו מתנה גדולה וכבדה.

"אפשר?" שאלתי ברכות. אנבת' היא העבירה לי בצורה קצת מגושמת את הגוף העטוף בשמיכה וורודה ונשענה בכבדות אחורה על הכתף של פרסי בשביל תמיכה . הוא אפילו לא שם לב, כל הקשב שלו לתינוק.

אנבת' דרכה לו על הרגל והוא שקשק את הראש כאדם שיוצא מחלום. "כן?"

"על תצטערי, אני הייתי שמח לעזור, אם רק לצאת משיחה על העתיד שלנו אם אבא שלי. " ענה וויל והסתכל סיבוב בחשש שאבא שלו יופיע פתאום (הסגנון האהוב על האלים שלנו)

לא באמת הקשבתי. כל הקשב שלי לתינוקת היפה בידי שהתחילה לגרגר בהנאה כשנענעתי את האצבעות שלי מול הפנים שלה. היא הייתה קלה יותר משציפיתי, היא תפסה לי את האצבע בחוזקה לא אופיינית (נראה לי) לתינוקת בגילה וצפתה בי בסקרנות. בדרך כלל אנשים לא היו שמחים למסור את הילדים שלהם לידי בני האדס, כך שאין לי באמת ניסיון בהחזקת תינוקות ונראה לי שהחזקתי  אותה בצורה מוזרה שלא הרגישה נוח ושכמעט הפלתי אותה.

וויל שראה את מצוקתי שם יד מתחת לראש של התינוקת כדי שאוכל לקפל את הזרוע כדי שיהיה לי יותר נוח. וויל חיבק לי את המותן וכמעט הרגשתי כמו משפחה. ידעתי שהתינוקת הזו לא שלי ושההורים שלה צופים בי מחכים שאני יעשה טעות ויקפצו לפעולה. אבל באותו רגע אם היד של וויל על המותן שלי ולוחש לי "אני אוהב אותך" הרגשתי הרגשה שמעולם לא הרגשתי לפני. ההרגשה שלמה וטבעית לגמרי.

"טוב, נראה לי שזה זמן טוב יותר מכול זמן אחר לספר להם." אמרה אנבת' צובטת את פרסי כדי לפקס אותו.

"אח!! אישה, זה כאב" פרסי  צרח בלחישה  ונתן לאנבת' מבט כועס. "אני מקשיב!"

"אני רוצה להגיד להם מה השמות!" אמרה אנבת' ברוגז.

שמעתי שנשים אחרי לידה ההרמונים שלהם עדין משתגעים אבל אני לא חשבתי שזה המניע לכעס של אנבת'.

"אה, זה. כן..."

" וויל, אנחנו לא יכולים להודות לך מספיק. באמת," היא התחילה לדמוע ולא יכולתי שלא להרגיש גאווה וקצת רחמים כלפי אנבת'. אבל תמיד ידעתי, לא משנה מה, וויל תמיד יהיה שם כדי לעזור. (גם אם זה אומר לפספס את רוב מסיבת החתונה שלו ולנטוש את בעלו לחסדי האורחים שהמתינו בסבלנות עד אחרי החופה כדי לשאול את השאלות שהכי לא היה לי נוח לענות)

"באמת שזה היה דבר לגמרי לא מובן אליו" אמר פרסי אמר בזמן שהתחיל לנענע את התינוק שהתחיל לגרגר. הוא באמת יהיה אבא טוב חשבתי לעצמי בשקט.

" אז נראה לי הגיע הזמן לספר לכם את השמות כדי שלא תפספסו לגמרי את החתונה שלכם." אמרה ולקחה את התינוק מפרסי שהתנגד קצת אבל שחרר אבל לא לפני שנתן לאנבת' מבט מעוצבן ואמר "אחר כך, אני רוצה להחזיק אותו" .

"בכיף, הם שניהם שלך. והערב אתה משגיח עליהם. אני צריכה לישון".

"אנבת'!!!"

"אה כן נכון.."

אני ווויל נתנו אחד לשני מבט של "ככה גם אנחנו נהיה?" וחזרנו להתרכז באנבת', מבטה של אנבת' התרכך והיא חייכה במבט מבויש ומתנצל.

"סליחה על זה. אבל אנחנו שמחים להציג לכם את לוק צ''רלי ג'קסון! ואת זואי ביאנקה ג'קסון!". אמרה והצביע על ביתה במבט אוהב. פרסי לעומת זאת נתן בי מבט מוזר, כמו מי שבוחן את התגובה שלי.

עמדנו שם אני ווויל בשוק גמור ואז ביחד הורדנו את מבטינו על הפרצוף הקטן שבידי, זואי עדין צפתה בי  ובסקרנות בעיניה וראיתי בזק של משהוא מוכר, אולי הכיווץ הזה בעין הימנית... ואז התחלתי לבכות.

"ניקו? ניקו! אתה בסדר?" שאל וויל שנכנס לפעולה ולקח את התינוקת בגלל שהתחלתי לרעוד. הוא ידע כמו גם אנבת' ופרסי, כמה שנאתי לבכות מול אנשים. כשסוף סוף נרגעתי ראיתי שפרסי הניח את התינוקת בערסל והוא ואנבת' עמדו לידי אם מבט מודאג בעיניים כשואלים "אתה בסדר?".

"אני בסדר" אמרתי לוויל שנראה הכי מודאג בזמן שניגבתי את העיניים. וויל לקח לי את היד והבטתי בפרסי ואנבת'.

"זה רק.. זה כמו שהיא אף פעם לא עזבה. תודה לכם. באמת מעומק הלב. אף פעם לא חשבתי שבחתונה שלנו...," אמרתי. חיבקתי את פרסי שגם הוא התחיל לבכות. (הגבר גבר הרגיש הזה.) ואת אנבת' חיבקתי ברכות כדי לא להכאיב לה. שניהם היו בשוק, אנבת' מכתה דמעה בזמן שפרסי המשיך לבכות בכוח (לא ממש הבנתי למה). הסתובבתי וראיתי שגם וויל קצת בוכה אבל בשקט גמור. מחיתי לו את הדמעות.

"תודה ניקו, זה כמו המתנת חתונה שלכם, פלוס לסט מצעים שנתנו לכם." אמרה אנבת' ונראתה כמו מי שמנסה לנער את החולשה מעצמה והתכווצה שוב בכאב.

התינוקת התחילה לבכות והעירה את אחיה שגם אתחיל לבכות. רק הספקתי לראות שיש לתינוק עיניים אפורות לפני שהתחיל לצרוח.

"נתתם לנו סט מצעים? לא משנה. נראה לי שכדי שנעזוב, אתם נראים שאתם צרכים קצת זמן לבד. אנבת' , אני משאיר כאן כמה טפסים שאתם צריכים למלא על השמות וכל מני דברים.. אם את צריכה משהוא את יודעת איך להשיג אותנו." אמר וויל ולאט לאט התקדם אחורה ומשך אותי איתו.

"מזל טוב! ושוב תודה!" אמרה ושמענו את פרסי עדין בוכה.

כשסגרנו את הדלת שמענו את אנבת, "פרסי למה אתה עדין בוכה?"

"רק הבנתי שיש לנו שני תינוקות בכיינים" התבכיין פרסי

"ואני רק עכשיו הבנתי שיש לי שלושה" אמרה ושמענו אותה ממלמלת כמה קללות.

"אנבת'! לא ליד התינוקות!"

אני וויל החלפנו מבטים ואז וויל הוציא שלט קטן ותלה אותו על הדלת.

"זהירות, בחדר יש שני תינוקות אמא עייפה וכועסת ואבא חדש. הכניסה באחריותכם בלבד"

וויל:

ירדנו יד ביד חזרה למסיבה שלנו, שמחתי שניקו צחק על השלט.  ניקו רעד קצת (כי לא כמו במסיבה ובמרפאה אין בחוץ חימום וזה היה יום קר של דצמבר והשלג עדין לא נמס) אז חיבקתי אותו מהצד והוא הניח את הראש שלו בשקע הצוואר ונשק לי שם..

"בוא נמהר,  עדין לא מסרנו את הנאומים. אבל כן נראה לי שפספסנו את רוב המנה הראשונה. בו נקווה שלא נפספס מנה עיקרית." אמר בטון נמוך שגרם לי עור ברווז שלא היה קשור בכלל למזג האוויר.

"כן, חכה. אולי אפשר לקחת עוד כמה דקות לפני שאנחנו חוזרים?" שאלתי קצת לחוץ.חשבתי שאני אצתרך לעשות את הצעד הראשון אבל ניקו נישק אותי ישר על הפה, החזרתי לו נשיקה ועמדנו שם, באמצע המגרש הקפוא מתנשקים ומדי פעם אומרים אחד לשני "אני אוהב אותך".

לאחר בערך 10 דקות נאנחתי ואמרתי "נראה לי שכדי שנלך, היה לנו מספיק זמן בשביל זה הלילה" אמרתי בקול מתגרה

"מבטיח?" שאל ניקו בעיניים מזוגגות.

"כן" והמשכנו ללכת חבוקים.

"תראו מי הגיע? " צעק מישהו, כל מי שהיה שם עמד והתחיל למחוא כפיים. ולחבק אותנו. לא עזבתי את היד של ניקו  מחשש שאני יאבד אותו בהמון הגדול שקם לחבק אותנו. ראיתי את הייזל ותליתי בה במבט מתחנן. היא הבינה ועלתה על הבמה.

"עכשיו כשהם הגיעו הזוג שלנו רוצה לשאת נאום!" אמרה ברמקול, כולם מחאו כפיים ועלינו לבמה. לא לפני שעצרנו ליד השולחן של סאלי ופול שניסו להרגיע את אסטל בת השבע שנראתה כאילו היא כל רגע תברח. "אבל! אני רוצה לראות אותם!!" היא צרחה, כשראתה אותנו היא נרגעה קצת ותלתה בי מבט מתחנן.

סאלי שמה יד על הזרוע שלי ושאלה "מה שלומה? מה שלום הנכדים שלי?"

סאלי באה אתנו כשהובלנו את אנבת' למרפאה אבל כשאנבת' צרחה "כולם החוצה!! עכשיו!" סאלי החליטה שתחזור למסיבה ושאתחייב לקרוא לה אם אזדקק. היא לא רצתה שאסטל ופול יהיו בלחץ.

" מזל טוב, נולדו לכם בן ובת! אנבת' בסדר, (אפילו שאני חושב שפרסי עובר התמוטטות עצבים) והילדים במצב טוב."

"הוא בסדר? אפשר ללכת לראות אותם?" שאלה, הדחיפות בקולה היה ברור.

"כן הוא בסדר, אתם יכולים ללכת לראות אותם. אבל אל תישארו שם יותר מדי זמן, אנבת' צריכה לנוח." אמרתי

"תודה רבה וויל, קדימה אסטל. את רוצה לראות את האחיינים שלך?" והתחלנו ללכת לבמה.

למדנו מהחתונה של פרסי ואנבת' שלא לתת לאחרים לשאת נאומים. הם לקחו הרבה זמן אבל כן אפשרנו למישהו אחד לשאת נאום. פרנק נראה לחוץ, היד שלו כל הזמן ממששת את הכיס שלו כאילו שאם לא, הוא יאבד את הטבעת. הייזל לא שמה לב כי כל צומת ליבה היה עלינו.

עלינו לבמה ולקחנו את המיקרופונים .החזקתי את היד של ניקו בשביל תמיכה והופתעתי שניקו היה זה שהתחיל לדבר ראשון.

"אני יודע מה אתם חושבים, ואני שמח להודיע לכם שאנבת' ילדה תאומיים! בן ובת. שניהם בריאים אבל נשאיר להם לספר לכם את השמות מאוחר יותר." אמר והקהל התחיל להריע שוב. ניקו הסמיק ולחצתי את היד שלו לעידוד ולחשתי לו "יפה" שגרם לו להסמיק עוד יותר.

"התאספנו כאן היום כדי לחגוג את הקשר שלי ושל ניקו. אני מודה לכם מעומק לב שהגעתם, מקרוב ומרחוק, מאולימפוס ומגיהינום ומכל מקום אחר. בלעדיכם אני וניקו אף פעם לו הינו מגיעים למעמד זה. אני רוצה  להגיד תודה להורים שלי ששניהם כאן היום" הצבעתי על ההורים שלי אם היד הפנויה היה קל לזהות את אבא שלי אם החליפה הזהובה שלו (שתאמה את הקישוטים). שרב  אם הייזל מול הבמה. הייזל פיזית חסמה אותו מהמדרגות כשהוא צועק. "אבל אני גם רוצה למסור נאום!!"

"לא" אמרה הייזל בקול חזק וקשה, והסמקתי כשאבא שלי וויתר והלך לשבת אם שאר האלים אם מבט מעוצבן של ילד קטן.

מסרתי אל הרמקול לניקו שגם הוא הסמיק אבל לקח את הרמקול.

"רציתי להודות לאבא שלי שהגיע, זה באמת אומר לי הרבה שהגעת ושנתת את הברכה שלך לוויל ואני באמת מודה לך על כך, " ניקו הביט ישר באביו שישב ליד אשתו פרספונה שנד בראשו לאות הסכמה . והרגשתי שתנועה זו הייתה האישור שנינו  הינו צריכים כדי להמשיך לדבר. ניקו החזיר לי את הרמקול

"תודה לכולכם שבאתם ותודה מיוחדת להייזל פרנק פייפר ג'יסון ליאו וקלפסו וכל שאר האנשים שעבדו לילות ארוכים כדי שהיום הזה יתאפשר. תודה מיוחדת לפרסי ולאנבת', אפילו שהם לא כאן, העזרה שלהם הייתה ענקית אפילו שאנבת' הייתה בהריון מתקדם הם עדין המשיכו לעזור עד לרגע האחרון שם יכלו. באמת מזל טוב לשניהם ואנחנו מודים להם מקרב לב. ולהייזל אחותי החדשה על זה שאת האחות הכי טובה בעולם "

ניקו לקח את הרמקול פתאום והסתכל ישר עלי וראיתי אומץ בעיניו.

"וויל שלי, אני יודע שיש לנו עוד נאום תודות שלם לפנינו אבל רציתי להגיד משהוא לפני שנמשיך. הרגשתי שמחובתי להגיד נאום לך בגלל שאתה הוא זה שהציע נשואים ובמעמד זה. אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך. אתה החצי השני שלי, משלים אותי בכל דרך. אני מבטיח לאהוב אותך לנצח אפילו כששנינו נהיה זקנים אמשיך להסמיק מכל מעשה רומנטי חמוד שתעשה, אצחק מכל בדיחה שתגיד, ואהיה אתך גם בזמנים הכי קשים ובזמנים הכי טובים. אני אוהב אותך, ומבטיח להיות נאמן ואוהב לנצח."

 הייתי בשוק, לא האמנתי שניקו אמר לי את כל הדברים האלה, בקול! מול קהל!  הוא הסמיק צבע אדום כל כך עמוק שבאיזשהו שלב פחדתי שאולי יש לו חום אבל הוא עלה על קצה האצבעות שם את הזרועות שלו סביבי ונישק אותי. כמעט התעלפתי, הוא נישק אותי בכזה חוזק שהייתי חייב להיזכר איך לנשום.  הקהל הריע ושרק בזמן שניקו ואני התנשקנו. גאה היא לא המילה הנכונה לתאר את התחושה שלי  הייתי בניתק חושים, הרגשתי שהלב שלי פשוט יוצא לי מהגוף  מרוב שדפק חזק. הנשיקה הזאת הביעה כל מה שעברנו ביחד ואת ההתקדמות המסיבית של ניקו בהבעת חיבה בפומבי.

ניקו, המלאך המושלם שלי. התנתק והצביע על הייזל שהסמיקה ועשתה תנועה של "תזדרזו" .

התעוררתי מהשוק ולקחתי חזרה את הרמקול

"טוב לא נשאר לנו זמן אז אני רוצה להזמין לבמה את פרנק!" אמרתי לקחתי את ניקו והורדתי את שנינו מהבמה כשהוא עדין בשוק מעצמו. גם אני הייתי בשוק ממנו. לא האמנתי שהוא אזר אומץ שכזה. פתאום היה קשה לראות את הנער הביישן שלי, במקומו עמד גבר יפיפה וגאה. אלים! אהבתי אותו כל כך ברגע ההוא.

לאחר שירדנו מהבמה והתמקמנו והגישו לנו אוכל. (תודה לאלים, לא אכלנו מאז הבוקר!) הצלחנו לשמוע את סוף הנאום של פרנק.

"הייזל... אמ.. אני אשמח אם.. כלומר, האם תתנשאי לי?" שאל מגמגם ומובך. הייזל פרצה בבכי ופרנק נראה מזועזע. הייזל רצה לבמה, התנגשה בפרנק וחיבקה אותו חזק מנענעת את ראשה בהסכמה הקהל פרץ בתשואות. שמחתי שהתחלנו את המסורת הזו. אני הייתי הראשון להציע נישואים בחתונה של פרסי, פרנק הציע בחתונה שלנו, אולי בעתיד הקרוב ליאו יציע ליאו לקליפסו?

רצנו לחבק את פרנק והייזל (שעכשיו ענדה טבעת )  והערב זהר באור הכוכבים כאשר הובלתי את ניקו לרחבת הריקודים והוא הניח את ראשו על הכתף שלי ואני הנחתי את זרועי על מותנו ולחשתי בעוזנו "אני אוהב אותך ניקו שלי". והמוזיקה התחילה ומתחת לשמי הערב בדצמבר ראינו את הכוכבים זוהרים והריקוד הראשון שלנו התחיל.

אני לא יודעת אם יהיה לי מספיק זמן בזמן הקרוב להוסיף עוד פרקים. אז אולי זה הפרק האחרון.

אני אוהבת את כולכם ממש!! ואני לא אומרת שאני לא אמשיך, אבל יהיה לי ממש עמוס בקרוב אז.. נראה.

כמו תמיד אשמח לתגובות!! אני קוראת כל תגובה ואשמח לשמוע את המחשבות שלכם.

הפרק הקודם		הפרק הבא