הרוחות בהוגוורטס

אוקי, אז זה יהיה פרק ממש ממש קצר לעומת פרקים אחרים (כשאני כותבת במחברת זה נראה ארוך יותר), אז סליחה על זה...

הפרק גם יצא יחסית גרוע כי אני עדיין במחסום כתיבה...
וגם יש לי אזהרה-בפרק זה מתרחש רצח
פשוט רציתי להוסיף קצת אקשן... אני ממש מצטערת אם זה הפריע או פגע במישהו בצורה כלשהי

״אז... איפה היינו?״ שאל קולין את מירטל בגיחוך כאשר השניים נכנסו לכיתה ריקה.
״עמדנו להתנשק, אם אני זוכרת נכון״, מירטל חייכה.
״באמת?״ קולין שאל בצחוק ועשה את עצמו חושב. ״אה, נכון, עמדנו לעשות משהו כזה...״
״טוב, אז אתה מוכן?״
״מוכן״.
השניים התקרבו זה אל זה באיטיות, להוטים ומתרגשים לקראת הנשיקה הראשונה שלהם. מירטל הצמידה בעדינות את שפתייה אל שפתיו של קולין. תחילה קולין נרעד, אך לאחר מכן השיב נשיקה.
מירטל התנתקה ממנו באיטיות. מבטה היה קצת עצוב.
״לא חשבתי שככה זה מרגיש״, אמרה באכזבה מסוימת.
קולין הרכין את ראשו בעצב.
״זה פשוט ש...״ היא המשיכה. ״אך פעם לא התנשקתי בעבר, וחשבתי שזה ירגיש אחרת. חשבתי שזה יהיה מיוחד״.
״כן, האמת שגם אני״, אמר קולין בכנות. ״אבל כל דבר מיוחד כל עוד זה קשור אלייך״, הוא אמר את המשפט הכי קיטשי שיכול היה למצוא רק בשביל לעודד את בת זוגתו.
מירטל חייכה בביישנות.
״אני אוהבת אותך״, אמרה בלחישה.
״גם אני אותך״, קולין אחז בידה. ״שנלך לשירותי הבנות?״
״ומה נעשה שם?״
״נציף את השירותים, כמובן״.
״זה יהיה כיף״, מירטל התלהבה והשניים פנו לשירותי הבנות.
״כיף, אבל לא בסדר!״ רמוס לופין הופיע מולם בפתאומיות. סיריוס בלק עמד לידו.
״נו, בחייך, ירחוני״, אמר סיריוס. ״תן לילדים להנות״.
״ילדים...״ חזרה אחריו מירטל בכעס. אחרי הכל היא כבר מזמן לא ילדה.
״אבל להציף את השירותים זה-״ רמוס התחיל, אך סיריוס קטע אותו כשאמר שזה כיף.
רמוס נאנח בכניעה ונתן למירטל וקולין לעבור. השניים גיחכו וריחפו בהתרגשות אל שירותי הבנות.
״מה כל כך כיף בלהציף את השירותים?״ רמוס פנה אל סיריוס.
״זה סוג של כיף שחנונים כמוך בחיים לא יוכלו להבין״, סיריוס הקניט.
רמוס מלמל משהו לא מובן והתרחק מהמקום בעוד סיריוס מצחקק מאחוריו.

סדריק בחן את ביתם של הוויזלים בשעמום בזמן שכל המשפחה ישבה בשולחן האוכל, ופרד הסתכל בעצב על האוכל שהוא וסדריק לא יכולים לאכול, אך לא אמר דבר.
״אממ... פרד?״ סדריק אמר בקול חמוד.
״מה יש, מתוק שלי?״ פרד דיבר בקול רך והפנה את מבטו אל סדריק.
איכשהו, למרות שרוחות רפאים לא יכולות להסמיק, פרד היה יכול להשבע שראה את לחייו של סדריק מאדימות, כאילו נשאר בו משהו מסדריק שהיה פעם בחיים.
״יש לכם כאן ספרי קריאה?״ שאל סדריק בתקווה.
ג'ורג' פלט מן גיחוך חנוק, ג'יני הייתה בהלם מן השאלה, רון המשיך לאכול כרגיל ומר וגברת וויזלי הנידו בראשם לשלילה.
״אפילו לא ספר אחד״, ענה פרד.
״אולי בטעות שרפתי את כל הספרים שהיו כאן״, ג'ורג' אמר בחיוך שובבי.
״וחוץ מזה״, אמרה ג'יני, ״אנחנו לא משפחה שממש מתעניינת בספרים״.
״אה, אוקי״, אמר סדריק, מאוכזב טיפה. אך עלה במוחו רעיון. ״איכפת לך אם אני אלך כמה זמן לבית שלי ואביא משם ספרים?״ הוא שאל את פרד.
״אין בעיה. זה בסדר גמור״, ענה פרד בחיוך.
״ואני מבטיח להשתדל לא לשרוף אותם״, אמר ג'ורג' ברצינות.
״טוב, בסדר...״ סדריק חייך. ״אז ביי בנתיים״, אמר ויצא מהבית.
כמובן שהוא לא היה להוט כל כך לחזור אל ביתו לאחר כל מה שקרה, אבל הדחף לקרוא היה חזק ממנו.
כעבור שעה וחצי שסדריק הלך לבדו, הוא ראה את ביתו. הוא נכנס דרך הקיר והגיע אל המטבח. אבל משהו לא היה בסדר...
סדריק ההמום ראה עקבות של דם המובילות אל הסלון. תחילה הביט בהן בהלם, אך התאפס על עצמו במהירות.
״אבא?״ הוא קרא, מתחיל לעקוב אחרי שובל הדם. ״אבא, איפה א-״ הוא קטע את עצמו. קריאת תדהמה נפלטה מפיו.
המחזה שראה היה נורא... אביו שכב ללא ניע על הרצפה. פצע עמוק ונוטף דם היה בבטנו של איימוס דיגורי.
״אבא...״ סדריק לחש בעצב והתקדם בזריזות אל גופתו של אביו. ״אבא, תתעורר... בבקשה, תתעורר...״ הוא התחיל לבכות, מנסה להעיר אותו כאילו הוא בכלל לא מת. ״אבא...״ סדריק לחש שוב, אך נבהל כששמע את צעדייה של אמו.
אמו של סדריק אחזה בסכין מגואלת בדם. על פנייה הייתה הבעה מבוהלת.
סדריק הביט בה ובסכין שבידה בהבעה מזוזעת.
״מה עשית?״ הוא אמר בשקט, אבל קולו נשמע מאיים.
״אוי, סדריק...״ אמו התחילה לייבב.
״מה עשית?!״ הוא צעק עלייה ללא שליטה, לא מנסה אפילו לעצור את הדמעות שהמשיכו לזלוג מעינייו.
אמו של סדריק התחילה לרעוד, כמעט פוצעת את עצמה עם הסכין.
״אתה לא מבין... אני... הייתי חייבת...״ היא אמרה בחוסר אונים. ״בבקשה, רק תיתן לי להסביר לך...״
״להסביר לי?! איך את יכולה להסביר דבר כזה?!״
״סדריק...״
״את רצחת אותו!״ הוא קרא בעצב. ״את רצחת את אבא שלי!״

הפרק הקודם		הפרק הבא