להיות חצויי זה לא קל

שטנו במים משועממים. נראינו כמו צוללת מוזרה.ספידי צהל פה ושם ואני הרחקתי את הדגים. עדיין הייתי מודאגת מאוד מאמילי, ועדיין רציתי להרוג את מרקו ונחשול על מה שעשו, ועדיין תהיתי מה היה המבט ההוא של אמילי, אבל מתישהו זה נמאס לי. נשכתי שפתיים והסתובבתי עם ראשי אל מרקו, שנראה מהורהר ובהה בתקרת הבועה שיצרתי. חייכתי. "אז מה מרקו..." שאלתי והוא קפץ, מצמץ והסתכל עליי. צחקקתי. "איך גילית שאתה חצויי?" שאלתי. הוא חייך בהיסוס. "טוב... הייתי בבית. קראתי ספר. שמעתי רעש מלמטה- יש לנו שתי קומות- והלכתי לבדוק מה קרה. ראיתי קיקלופ חונק את אמא שלי." קפאתי עם הידיים במושכות של ספידי. "אלים," לחשתי והוא משך בכתפיים. "אמא שלי אמרה לי ללכת למחנה החצויים. רציתי לעזור לה, אבל היא התעקשה וברחתי וברחתי. בסוף נרדמתי ושוטר העיר אותי." נראה שטוב למרקו  להיזכר בימים טובים יותר. "השוטר הביא אותי לתחנה שלו עם חבר שלו ושם גיליתי שגם השוטר חצויי, בן אפרודיטה." הוא גיחך. "אני באמת צריך לבקר אותו. בכל מקרה, הוא הכין לי תיק, ואז הלכתי והלכתי והגעתי מתישהו ליער המחנה ומשם סאטיר לקח אותי." הוא משך בכתפיים שוב. פערתי את הפה, מזועזעת. "ואמא שלך?..." הצלחתי לשאול ובלעתי רוק. הוא השפיל מבט כועס. "היא מתה." אמר.הלב שלי דפק. הצטערתי בכלל ששאלתי אותו איך גילה שהוא חצויי. הסמקתי והסתכלתי קדימה. "היי, לא הייתה לך דרך לדעת." מרקו אמר.

השפלתי מבט גם, משחקת במושכות. ספידי צהל, ולראשונה זה נשמע שהוא מנסה לנחם את מרקו. "כן, אבל- אלים, זה נורא. אני גיליתי שאני חצוייה רק כי אבא שלי סיפר לי יום לפני שבאתי למחנה, ואז סיפרתי לאמילי ו..." הקול שלי נתקע, כי שוב חשבתי על אמילי. מרקו מצמץ וחייך לעצמו, משלב ידיים.  "אבא שלך, הא? אני מבין. כל אחד מגלה בדרך שונה, לא תמיד נעימה." הוא סיכם יופי את המצב והנהנתי ברעד. שתקנו במבוכה כמה קילומטרים ובסוף עלינו שוב לפני המים. חיפשנו את נחשול ואמילי, צעקנו להן, אבל הן לא באו. הבטן שלי קפאה והסתכלתי בדאגה על מרקו, שקימט את המצח. "הן בחיים. אני מרגיש את זה. אבל..." הוא התנודד פתאום ומצמצתי ותפסתי אותו. ספידי צהל. "מה קרה?" שאלתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא