עולמות מתנגשים

פרק 21

נ.מ דראקו

התיישבתי באנחה בשולחן סלית'רין.
לא משנה מה ניסיתי לעשות שום דבר לא הצליח לקרב אותי לפרסי, לעשות את הדבר שבאמת יגרום לו להחשיב אותי כחבר טוב שלו.
תהיתי איך האנשים שהוא בא איתם נהפכו לחברים שלו, האם הם סתם יום אחד נפגשו בבית ספר?

"אדון? אתה בסדר?" שאל קרב עם דאגה מזויפת בקולו, כמו שחינכו אותו - מלידתו הוא נועד להיות ה'חבר' שלי - לדאוג לי גם אם הוא מתעב אותי בכל נפשו.
קברתי את פניי בידיים שלי בלי לענות.
אתמול הייתה הפגישה השנייה שלי עם הלורד ולא היה לי שום מידע חדש בשבילו, כל הפגישות הסודיות וה'טיול' שבו נעלמו 22 תלמידים היה ידוע לו מראש. למרות שהוא נראה מעט עצבני מכך שהוא לא יודע מה נכדו מתכנן.
אחרי שהמשכתי לברבר ללורד במשך עוד עשר דקות הוא העיף אותי ואת אימי מהחדר. רגע לפני שנגעתי במפתח המעבר שמעתי מאחורי הדלת את צרחותיו ותחינותיו של אבי, זאת הייתה אזהרה, בפעם הבאה זה יהיה אני.

"אני חייב לעשות משהו" מלמלתי לעצמי שוב ושוב בארוחת הבוקר בעודי מנסה להימנע מהדרך היחידה שמצאתי להתקרב לנכדו של הלורד.
הסתכלתי בשעוני, ארוחת הבוקר עמדה להיגמר ואפילו לא נגעתי בצלחת שלי. נאנחתי בשנית, אני אנסה בארוחת הצהריים.

קמתי מהשולחן ולקחתי את התיק, התחלתי להתקדם לכיוון מעבדת השיקויים. לאחר כמה דקות החלו להגיע עוד ילדים, לבסוף פרסי והחבורה שלו הגיעו.
התלבטתי עם עצמי האם לגשת לשם או לחכות שקרב וגויל יבואו לגבות אותי, לבסוף החלטתי לנצל את ההזדמנות והתקדמתי לעברם, בדיוק כאשר וויזלי, פוטר והבוצדמית הגיעו גם הם אל קבוצת התלמידים שעמדה שם כאשר מבטים עצבניים מאוד נשלחים מוויזלי אל השבעה.
חייכתי לעצמי, אולי אוכל לנצל את המצב.

"מה לעזאזל עשיתם עם אחותי?" זעם רון, לפתע נזכרתי, גם וויזלי הקטנה יצאה ל'טיול' המוזר הזה.
"לא עשינו כלום" ענה פרנק בהתגוננות.
"אז למה היא לא מדברת איתי?! למה השיחה האחרונה שלנו נגרמה באמירה שהיא מצטערת אבל אני לא אח שלה, מה זה אמור להביע?" צעק וויזלי על התלמידים.
רשמתי לעצמי לבדוק את השיחה הזאת יותר מאוחר.
"תראה, אני מבינה שזה קשה. אני אומרת את זה מניסיון אישי אבל תנסה לתת לה זמן, בסופו של דבר אתה תבין" אמר פייפר ברכות.
"באמת?!" צעק הג'ינג'י "כי לא נראה שאתם מש מעוניינים לגלות מה אתם עושים בחדר הזה?"
"מה קורה כאן?" לחשש קולו של סנייפ וקטע את הריב, "וויזלי, אתה רוצה לספר לנו למה אתה צריך להפר את השקט במסדרון?" שאל סנייפ בלגלוג, פרצופו של הג'ינג'י נהיה אדום כמו שערו.
"לא אדוני" ענה וויזלי בלחש.
"5 נקודות מגיפינדור" אמר סנייפ ונכנס כיתה לפני שוויזלי ופוטר יתחילו למחות על חוסר ההגנות שבדבר.

שלוש פעמים נגד כיון השעון ופעם אחת בכיוונו ו... נאנחתי בהקלה, זה עבד. פזלתי לכיוון השיקויים האחרים. השיקוי של לונגבוטום היה ורוד, של פוטר היה כחול, השיקוי של היורש של סלית'רין היה בגוון המתאים אך נראה כאילו הוא עומד לגלוש מהקדרה. המשכתי לסרוק את הכיתה, אנבת' הגאונה הצליחה בקלות וגריינג'ר, כמובן, בחשה את שיקוייה שקיבל באותו רגע את הגוון הטורקיז המבוקש.

"אנא הגישו לי מבחנה עם השיקוי שלכם" אמר פרופסור סנייפ.
נגשתי לשולחנו עם השיקוי שלי ושמתי אותו על שולחנו, הרמתי את עיניי אל הפרופסור והצלחתי לראות בעיניו זיק של גאווה.
יצאתי מהשיעור בחיוך.

שיעור הבא היה גילוי עתידות, פניתי ללכת למגדל הצפוני כאשר ראיתי את פרסי, אנבת' וליאו הולכים לכיוון האגם.
התקדמתי לעברם, "אתם לא הולכים לשיעור?" שאלתי
"אין עכשיו גילוי עתידות?" שאל פרסי
"כן" השבתי
"אז לא" ענתה לי אנבת' בחזרה.
"למה לא?"
"אף פעם לא הברזת משיעור?" שאל ליאו, כאילו בהלם.
הייתי בשוק, "לא, ברור שלא. איך אני אצליח אם אני אבריז משיעורים?" אמרתי, מעט בכעס.
"טוב, תרגע. אתה מוזמן להמשיך ללכת לגילוי עתידות, אנחנו הולכים לאגם" ענה ליאו, עם קצת לעג בקולו.
הסתובבתי במקומי והתחלתי ללכת.

איך הוא מעז! הוא עוד ישמע ממנו, מי הוא שיזלזל בי, הוא עוד יראה את זעמו של אבי. אבל, באיזשהו מקום ידעתי שלא באמת אכפת לו. איכשהו ידעתי שהוא עבר משהו, משהו גדול – אולי אפילו מלחמה, ולא משנה מה אני אעשה, זה לא באמת יפריע לו.

סרקתי בראשי את השיחה לראות האם יש בה מידע יעיל.
אני יודע שלא אכפת לנכדו של הלורד להבריז משיעורים ביחד עם חבורת הליווי שלו, ושהם עברו משהו, משהו גדול.
נעצרתי בפתאומיות במקומי, אתמול זה היה אבא שלי בקרוב זה יהיה אני, אני חייב להשיג עוד מידע.

נשמתי עמוק ורצתי אליהם בחזרה.
"היי! חכו, אני יכול לבוא גם?" שאלתי בתחינה, שנאתי את עצמי על זה, את ההשפלה הזאת.
אנבת' סרקה אותי במבטה, ליאו שתק. רק פרסי הנהן.
"בטח. בוא, אנחנו פוגשים את כל השאר שם" ענה לי.

הצלחתי! הייתה מחשבתי היחידה במשך כמה דקות בראשי, עד שקלטתי שכל השלושה תוקעים בי מבטים ואנחנו הולכים בשתיקה כבר כמה מסדרונות.
הייתי חייב לפתח שיחה שגם תגלה לי מידע עליהם וגם תראה כמו סתם שיחת חולין.
חשבתי במהירות על נושא ופלטתי את הדבר הראשון שעלה לראשי.

"אז בבית הספר הקודם שלך הברזתם הרבה?" שאלתי.
מטומטם! מטומטם! איזה מין שאלה מטומטמת, מי שואל דברים כאלה?!
פרסי הסתכל עלי, כאילו שוקל איך לענות ואז חיוך הפציע על פניו.
"בדרך כלל אני לא מספיק להבריז הרבה לפני שמעיפים אותי מבית הספר" ענה וצחק.

השתדלתי לא לנעוץ מבט, הנכד של הלורד הועף מבית ספר, הייתה לי הרגשה שהאדון לא ישמח ממש.

"אז איפה למדתם השנה, כלומר לפני שהגעתם?" שאלתי, בתקווה שהתשובה הזאת תהיה יותר מעודדת.
"אממ... אנחנו לא ממש למדנו לפני שבאנו לכאן" ענה ליאו.

כל שאר ההליכה שלנו עברה בדממה, כל אחד שקוע במחשבותיו.
נערתי את ראשי בקלות.
תחשוב, דראקו! מה גילית?
אין להם בעיה להבריז משעורים, פרסי ואולי גם השאר הועפו בית ספר ולפני שהם הגיעו לכאן הם לא ממש למדו.
בסדר, זה לא הרבה אבל אולי אוכל להשיג יותר היום.

*************************************************************************************

נ.מ הארי

התיישבתי בכבדות על הפוף ליד רון בעוד שיעור גילוי עתידות משעמם. הלוואי ויכולתי פשוט להפסיק ללמוד את המקצוע זה, כמו הרמיוני.

פרופסור טרלוני הגיחה בכניסתה ה'דרמתית' והמיותרת והשיעור התחיל.
"איפה הם?" שאל רון כאשר פרופסור טרלוני התיישבה ליד פרוואטי ולבנדר שהיו שקועות  בעבודה.
"מי?"
"המוזרים"
הסתובבתי וסרקתי את הכיתה, רון צדק הם באמת לא היו כאן. וכשחושבים על זה, הם לא הגיעו לשיעור אחד של גילוי עתידות השנה.
"גם מלאפוי לא נמצא כאן" אמר רון.

אז כול החבורת המוזרים והחשודים לא נמצאים כאן ועכשיו דראקו מלאפוי לא הגיע לשיעור.

הפרק הקודם		הפרק הבא