חייו ושקריו של אלבוס פוטר

הנסיעה עברה על אלבוס בשתיקה.

הוא התקשה להאמין שכל כך הרבה אנשים שהוא מכיר אהבו את הוגוורטס: אביו, אמו, רון, הרמיוני, ג'יימס, טדי ועוד הרבה אחרים. מה הם מצאו באותו מקום בו הוא סבל כל כך? זה הרגיש כאילו כל המורים נטפלים רק אליו, ועל שום מה? הוא ישב בתא בודד בקצה הרכבת, מסוגר ורחוק מכולם, ובהה בנוף המתחלף מחלון הרכבת, בנסיעתו הראשונה לא היה לו רגע שקט והכל היה צפוף ורועש, ועכשיו היו מעט מאוד תלמידים ברכבת, מה שהפחית את הרעש, אלבוס לא אהב מקומות רועשים ו"שורצי אדם", אך בנסיעה זו היה שמח אם אחד מחבריו היה איתו, כולם, למעט רוז, נשארו בבית הספר, ולמען האמת, אלבוס החל להתחרט על שנסע, הוא היה מעדיף לשחק כל יום מימי החופשה עם שאר התלמידים במלחמת כדורי שלג, או להמשיך לעשות קסמים מאחורי גבם של המורים, בסופו של דבר, היה לו די כיף בבית הספר, והדבר היחיד שהעיב על כך הייתה הנבואה, היא פגעה בכל דבר שיכלה, היא הרגה את מי שהיא רצתה, אבל משום מה, נראה שמנסים למנוע ממנו לדעת עליה, אנשים ניסו להרוג את כל מי שהתקשר בצורה כלשהי אליה, פרסי כמעט נרצח, הוא עצמו כמעט נרצח והוגוורטס כולו הועמד בסכנה ענקית, אלבוס הרגיש שמישהו עומד מאחורי כל זה, מישהו שחייו האישיים של אלבוס מעניינים אותו והוא יעשה הכל בכדי שהם יתנהלו כפי שהוא רוצה, מישהו שרוצה שוולדמורט יחזור.

הדבר האחרון שאלבוס זכר היה דלת נפתחת ועיניים ירוקות בוהקות, חסרות חיים, שבוהות בו, לאחר מכן הכל היה שחור.    

הפרק הקודם		הפרק הבא