נגד הכל

סליחה שלא פירסמתי מלא זמן, הפרק כבר היה כתוב אבל קצת שכחתי מהפאנפיק הזה ^_^

זה באמת בזכות התגובה של "נבוט":)

אז הנה אני מפרסמת!!

תהנו🌻

פרק 21 | היער האסור | לרה

לרה ומרג'י לא הפסיקו לפטפט במהלך שיעור התגוננות מפני כוחות האופל.
פרופסור לילס הטיל עליהן מספר עבודות וחיבורים בשל כך, אך הן היו עסוקות כרגע במשהו אחר לגמרי.
"ביער האסור בטוח מסתובבים עשים", לחשה לרה לעבר מרג'י.
"זה מסוכן להסתובב שם!" לחשה לה מרג'י.
"אין לנו ברירה אחרת!" אמרה לרה.
מרג'י היתה כל כך מופתעת מחברתה, ששברה את העיפרון שהחזיקה בין ידיה.
"טוב, בסדר," נכנעה מרג'י, "אבל ניהיה חייבות להיות זהירות".
למרות שחששה, לרה יכלה לזהות בפניה סקרנות מסוימת.
הן התחילו לשרטט מפות של מעברים בהוגוורטס, שהיו בדרך כזאת או אחרת קשורים לתוכנית שלהן.
"זה בלתי נסבל!" פרופסור נייסון לילס דפק בחוזקה על השולחן שלהן.
לרה ומרג'י קפצו בבהלה, והפכו את כל הדפים המקושקשים. כל המבטים בכיתה הופנו לעברן.
"אני לא יודע מה אתן עושות, אבל זה לא יכול להמשיך כך. אלא אם כן אתן רוצות ללכת למנהל, או שאני אתן לכן עונש כפול," הפרופסור הביט בהם במצח מקומט, ועיניים ירוקות לוהטות, "חבל, דווקא קיוויתי שהשיעור של היום מעניין".
הוא חזר לכתוב על הלוח, ולרה ומרג'י הביטו זו בזו באשמה.
פרופסור לילס אף פעם לא כעס כל-כך. כנראה שהן באמת הצליחו להרגיז אותו.
לרה ידעה שהן חייבות תוכנית טובה, אבל יותר מכל, היה חשוב לשמור על הכל בסוד.
הן שתקו במשך שאר השיעור, והסתפקו רק במבטים חטופים.
***
"לא מתאים לג'ין לאחר" אמרה מרג'י בלחץ.
לרה ומרג'י אספו את כל הדפים שהכינו, וקבעו להיפגש עם ג'ין בעשר בלילה.
כבר היה עשר ועשרה, ומרג'י הביטה כל רגע בשעון שהביאו איתן.
הן חיכו לג'ין מחוץ לחדר המועדון של הפלפאף.
"היא הבטיחה לי שהיא תבוא בזמן" אמרה לרה באכזבה.
בדיוק שהתחילו לתכנן איך לשנות את התוכנית בהתאם לזמנים, הן הביטו בג'ין יוצאת בריצה לעברן.
"סליחה על האיחור," היא התנשפה, "היו לי לא מעט עיכובים בדרך. אלפי לא הפסיק להראות לי את כל אוסף קלפי צפרדעי-השוקולד שלו..."
"לא נורא," אמרה לרה במהירות, "אבל בואו ניהיה שקטות כמה שאפשר".
הן הלכו בזריזות דרך המסדרונות הנטושים, ועצרו כל כמה צעדים כדי להביט שאף אחד לא עוקב אחריהן.
לפתע, בדרך ליציאה, הן שמעו רחש מאחוריהן, וקפצו בבהלה.
לרה הסתובבה באיטיות אחורה, וכשהבחינה מה עשה את הקול, היא התנשפה בהקלה. זה היה תמונה של קבוצת נשים אורחות מסיבת תה.
לרה הסבירה למרג'י ולג'ין בלחש את מקור הרעש והן המשיכו ללכת בזהירות.
אסור שהתוכנית תשתבש.
כי אם זה יקרה, זה יעלה להן ביוקר.
הן פילסו את דרכן דרך המסדרונות הצרים, לפי השרטוטים של מרג'י ולרה.
כשהן יכלו להבחין ביציאה הקרובה אליהן כל-כך, בדיוק באותו הרגע שעמדו לצעוד לעברה, פרופסור נייסון לילס הגיח ממשרדו והן קפצו בבהלה אל מאחורי פסל שעמד ליד הדלת.
הוא נראה רגוע במקצת מהשיעור האחרון שלרה ראתה אותו, אך עדיין היה ניתן להבחין שמשהו מטריד את מנוחתו. לרה קצת ריחמה עליו.
הפרופסור נתן מבט נוקב מסביב ולאחר מכן בפסל שלידו.
הן לא זזו.
"אני צריך להגיד למנהל לעשות עם הפסל הזה משהו, הוא תמיד מרתיע אותי," מלמל פרופסור לילס. "הייתי בטוח ששמעתי רעש..."
ברגע שהפרופסור נעלם מעינהן, הן חיכו דקה או שתיים וקפצו לעבר היציאה.
הן יצאו מחוץ לטירה, אל אוויר הלילה הקריר.
רוחות קרירות ליטפו אותן, שערן וגלימותיהן התנופפו קצת.
לרה ראתה את היער מרחוק, ולא האמינה שעשו זאת. היא קרנה מאושר, וכבר החלה לסרוק את השמיים בחיפוש אחר עש.
השמיים השחורים היו זרועי כוכבים, שהאירו להם מעט את הדרך.
לרה נעצרה לפתע באמצע הדרך. מרג'י וג'ין הביטו סביב ואחרי כמה רגעים הבינו מה הרתיע אותה.
הן ראו זוג עיניים ירוקות נועצות בהן מבט דרך החשכה. זה היה כלב שחור וגדול, שריר נזל מפיו, ונראה כאילו הוא עומד לנבוח עליהן.
הן הניחו שזה כלב השמירה של ריאון ג'יידן, כי הוא עמד קרוב לבקתה שלו.
מרג'י היתה הראשונה שזזה. לרה וג'ין ידעו שהיא אוהבת חיות.
היא התקרבה לעברו בעדינות, ואחרי כמה שידולים לרה ראתה שהיא מצליחה ללטף אותו.
"הוא ממש חמוד!" אמרה מרג'י.
"אולי כדאי שנמשיך? אני חושבת שהוא נרגע," זירזה אותן לרה.
"הוא לא מסכים בדרך כלל שאנשים שהוא לא מכיר ילטפו אותו".
שלושת הבנות הסתובבו במהירות, וראו את ריאון עומד בפתח הדלת הפתוחה.
לרה החניקה צעקה. היא התאכזבה שהתוכנית שלהן משתבשת דווקא עכשיו.
הן היו כל-כך קרובות.
"אין צורך להיבהל... אבל באמת, מה אתן עושות כאן?" ריאון שאל בתמיהה.
ללרה וג'ין לא היה שום תירוץ. אולי הן לא היו צריכות לבוא בשעה כזאת.
"פרופסור לילס הטיל עלי עונש, והוא אמר לי לבוא לעזור לך," לפתע אמרה מרג'י.
לרה חשבה שאולי זה באמת נכון. היא לא הספיקה לעקוב אחרי כל העונשים שהוא הטיל עליהן בשיעור האחרון.
"ומה אתן עושות כאן?" הוא הביט על לרה וג'ין.
"אנחנו באנו ללוות אותה. כבר מאוחר, והיא לא רצתה לבוא לבד". ענתה ג'ין.
נראה שריאון האמין לתירוצים שלהן, וללרה פלטה אנחת הקלה.
"אז בואי תכנסי," ריאון הזמין את מרג'י בחביבות, "קצת עזרה לא תזיק לי, אני צריך למיין מפתחות. ואתן יכולות לחזור לטירה", הוא הצביע על לרה וג'ין.
לרה שלחה לעברה של מרג'י מבט מלא משמעות לפני שהדלת נטרקה.
ריאון היה נחמד, והוא לא יעסיק אותה הרבה זמן בשעה כזאת.
היא ידעה שיש להן אולי חצי שעה.
אולי.

הפרק הקודם		הפרק הבא