בודדה

אםםם לפני כמעט שעתיים ומשו נגמר היומולדת של הארי סטיילס

סו

הפרק הזה מוקדש לדיירקשניות בקהל

תהנו

הראל ירדה לאכול צהריים. היא מצאה את אמה במטבח, מכינה ספגטי בלונז. יאמ.

היא הלכה לסלון, התיישבה על הספה והפעילה קופה ראשית.

בלהבלהבלה רמזי בלה בלה בלה גועל נפש בלה בלה בלה כוכבה בלה בלה בלה שיעמום.

"האוכל מוכן!" קראה אמה מהמטבח. "הראל, בואי לקחת לטלאור צלחת!"

"באה." אמרה הראל ביובש וכיבתה את הטלפון. היא לקחה את הצלחת, עלתה, שמ לטלאור ליד הדלת וירדה לאכול בעצמה.

היא שמעה את הדלת נפתחת ונסגרת, והבינה שאמה כנראה יצאה לדבר בטלפון או משהו כזה. היא נכנסה למטבח והוא באמת היה ריק.

היא התיישבה בשולחן בשביל להתחיל לאכול, וגילתה שם קופסה מאיזו קונדיטוריה. 

'זה לא היה פה מקודם' היא נזכרה. "אמא? את פה?" וכשלא הייתה תשובה היא פתחה את הקופסה. "מזל טוב!!!!" קראו קדם, אור, מורן וגילי, וקפצו מאחורי הספות בסלון תוך כדי זריקת בלונים על הראל.

"חכו! שזה לא ימעך את העוגה!" היא צחקה וסגרה את הקופסה.

אז.. כן, זה היה התאריך של הבת-מצווה שלה.

"אין, עליכן," היא התחילה ואז הסתובבה לכיוונן "ביקום!!!!!!" 

"אנחנו יודעות." ענתה גילי בחיוך וקדם אמרה- "חיבוק קבוצתי!!!" ומחצה את כולן...

"רגע, איפה אמא שלי?" שאלה הראל אחרי ששהשתחררה מהחיבוק.

"היא יצאה לחפש משהו במחסן" אור ענתה בהיסוס.

"ומצאה!" נשמעה אמה מהדלת האחורית. היא החזיקה ביד אחת בוקסה ובשניה סמארטפון.

"אמא!" קפצה עליה הראל בחיבוק חונק, שלא מבייש חיבוק של קדם. "תודה!תודה!תודה!תודה!תודה!" היא צרחה בהתרגשות ובכל 'תודה' חיבקה מישהי אחרת*.

"קצת שקט פה, לא?" שאלה מורן בחיוך והסתכלה על אמה. היא הדליקה את הבוקסה ושמה שירים בספוטיפיי. הראל זיהתה את השירים- זה הפלייליסט שהיא הכינה עם טלאור לבת מצווה.

"אני רעבה." אמרה גילי וליטפה את הבטן, בעצם, את האין-בטן שלה.

"יש פה ספגטי בלונז" אמרה הראל והתיישבה שוב.

"ועוגה!"הוסיפה קדם והתיישבה גם היא.

"בטעם ריבת חלב!"מורן הקריאה מהקופסה.

"פרווה!" אור המשיכה עם פרצוף של רגע-מה??

"עם תמונה של מישהי ממש חמודה עושה פו על נרות של עוגה אחרת! מעניין מי זו... אבל באמת. תמונה מגן רינה? אתן שפויות??" הראל המשיכה את התיאור המתמשך.

על העוגת ריבת חלב פרווה** היתה תמונה של הראל מיום הולדת 4...

"נו, תוסיפי 8, לא נורא..." אור אמרה בחיוך.

"מי את ומה עשית לאור? מאיפה הגאונות הזאת תגידי?" מורן שאלה בציניות. הן צחקו והתחילו לטרוף את הספגטי.

ללא ספק זה היה היום הכי טוב בחיים של הראל. 

אחרי שהבנות אחלו גם מהעוגה והרימו את הראל 13 פעמים (אחת לשנה הבאה) הן נכנסו לחדר של הראל ודיברו על נושאים שבנות רנדומליות בכיתה ו' מדברות עליהם. בנים, למשל.

"אז איך הולך עם רון? שאלה גילי, ואור נראתה כאילו היא ממש מחכה לתשובה.

"אמממ... סבבה? אנחנו מתכתבים. זה אומר משהו?" הראל היססה.***

"ברור!" צעקו קדם וגילי ביחד. "כלומר, שמדובר בך. כי אנחנו נגיד מתכתבות עם כל בן שרק תחשבי עליו... בעצם, גם עם בנות את בקושי מתכתבת." הסבירה קדם.

"מאיפה הרטט הזה?" שאלה אור, "הראל, זה שלך, לא?"

"אה, כן, שניה אחת..." הראל לקחה את הטלפון והסתכלה על ההתראה. ווטסאפ מרון. "זה הוא" היא אמרה.

"פתחי!" כולן לחצו עליה.

"פותחת, פותחת..." הראל נכנעה.

"נו? מה הוא כתב?" שאלה גילי.

"מז טוב!" היא התחילה לקריא והסמיקה קצת. "12, נכון? אחלה גיל!" והאחרות צחקקו. "הוא מקליט!" היא אמרה.

 היא שמעה את זה בשקט שלה יחפרו לה אח"כ, וענתה בהודעה קצרה.

הן דיברו ודיברו גם ל נושאים אחרים כמובן, עד ש...

"הראל והבננות האחרות! תודו שאתן רעבות. ארוחת ערב!" צעקה אמה מלמטה.

"האמת ש.." התחילה הראל אבל גילי קטעה אותה- "אנחנו גוועות!" היא אמרה.

"רגע, איפה קדם?" שאלה אור.

"ירדה." ענתה גילי בחיוך וירדה גם היא. הראל, מורן ואור החליפו מבטים ויצאו מהחדר.

הראל שמעה רטט מהטלפון שלה. זה לא היה הזמן המתאים אבל היא הרגישה שה דחוף. היא פתחה את הווטסאפ - זה היה רון.

"את מסכימה לי להרוס לך את היום?" הוא שאל.

*מזכיר לי את עצמי היום כשכולן החמיאו לי על זכיה באיזה חידון. המבין יבין אינליכוחלהסבירעכשיו.

**יש דבר כזה בכלל???

***אל תגידו שזה לא הגיוני. אחת הבנות הכי דוסיות בשכבה שלי מתכתבת עם כל בן שני ביקום. גם כאלה שהיא פגשה בטיולים. 

הראל לא כזאת כי היא פשוט פחות מתכתבת בכללי אבל זה הגיוני. אל תשכחו שהיא גם בכיתה עם בנים.

סורי שעולה פרק פעם בעשור. באמת משתדלת להכנס לקצב קבוע..

אני יודעת שזה מייאש שיש הרבה פרקים ומלא זמן בניהם אבל ככה זה הקורונה. ארון. יותר מידי..

אז אני אגמור את הפאנפיק לפני סוף הקורונה בע"ה ואנחנו דיי מתקרבים לסוף. הפרק הבא עדיין בתחילת כיתה ו של הראל אבל אחריו זה קפיצה של חצי שנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא