ויהי בימי שפוט הפלישתים

הכל היה מוכן: צבא האלוהים, בסיוע הקיני, מואב ואדום, היו מוכנים לקרב בארבע גיזרות: כיבוש עבר הירדן, כיבוש מישור החוף, הגנה על הערים המרכזיות וגבולות הארץ ומערכת התפילה, של חלק ניכר מהכהנים, הלווים והחכמים, שנשארו בשילה, הגלגל, בית-אל והמצפה. שרה הופקדה להנהיג את העורף. על המערכה ניצח שמואל הנביא.אדם הצביא את כובשי עבר הירדן, אחיה את מגיני הערים ואלקנה את כובשי מישור החוף. עלי הכהן הנהיג את התפילות.מעתה, סיפורנו יתפצל לכולם.

חברים, קרא אדם לחייליו, "לפני ימים מספר הפלישתים הארורים כבשו את עבר הירדן ורצחו את שר שניים השבטים וחצי השבט. זה ביזיון, שלא נרשה אותו בארצנו הקדושה. אנחנו הולכים לנקום את נקמת השם בערלים, ולהשיב את עבר הירדן המזרחי אלינו. ועכשיו, קדימה! יש כאן חמישים אלף סירות, שני מקומות בכל סירה! הבה נצלח את הירדן!" חייליו שמעו את קולו, ואצו לסירות. אדם חייך. יש לו חשבון לא גמור עם הפלישתים, שהם כבשוהו לעבד. הם הולכים לשלם על כך, וביוקר.

כעבור כמה שעות, אחרון החיילים יצא מסירתו. הם נתקלו בחמשת סרני פלישתים, רמחים ארוכים מאוד בידם, ומאה אלף חיילים אחרי כל זקיף. "אוי לא," קרא אדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא