האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

טוב, אז דבר ראשון, יש לי כמה דברים להגיד...
1. אני ממשש מצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות את הפרק, אבל אני באמת ממש משתדלת.
2. התחלתי לכתוב עוד פיק, אשמ אם תקראו ותגיבו :)
3. תודה על כל התגובות המפרגנות, זה תמיד כיף.
4. אשמח אם תתנו לי בקורות על כל דבר שמפריע לכם, או העלילה או הסגנון כתיבה, כי אני באמת רוצה להשתפר
5. תהנו!

ג'יימס לא זכר עוד זמן שבו נהנה כל כך בהוגוורטס.
כל יום היה יותר טוב מהקודם.
היום שלהם התחיל באארות הבוקר, בה ישבו כמעט לבדם, מכיוון שכמעט כל התלמידים חזרו הביתה לחושת החג.
אחר כך, וג'יימס עשה כל שביכולתו כדי להמנע מזה, הם הלכו לספרייה כדי להכין את שיעורי הבית.
בוקר אחד, בניסיונתיו להתחמק מללכת לספרייה, ג'יימס התעורר שעה לפני לילי ואירגן את ההפתעה שלו.
הוא חיכה לה בחדר המועדון עד שתתעורר, כי ידע, מניסיון, שאם ינסה לעלות לחדרים של הבנות, המדרגות הלוליניות יהפכו למגלשה ויחזירו אותו ישר לחדר המועדון.
לכן הוא רק ישב על הכורסא ועיין במגזין של קווידיץ'.
היא ירדה לחדר המועדון אחרי שהספיק לקרא על הכישלון של התותחים מצ'אדלי העונה.
היא ירדה במרגות בדילוגים וסידרה את שיערה תוך כדי.
"היי, ג'יימס אתה ער!" היא אמרה בהפתעה.
"אהה, הכנתי לך הפתעה", הוא אמר.
"הפתעה?" היא שאלה בחשדנות.
"הפתעה." הוא ענה במסתוריות.
כל הדך למטה היא שאלה מה ההפתעה, אבל הוא רק אמר לה בעשרים דרכים שונות שהוא לא מגלה.
כשהגיעו לדלת הכניסה הוא נעצר והסתובב אליה.
"תסתובבי" הוא פקד.
היא הרימה לעברו גבה. "אפשר לשאול למה?"
"אני צריך לקשור לך את העיניים", הוא שלף צעיף שהביא.
"אתה לא קושר לי את העיניים, ג'יימס", היא גגלה עיניים.
"תשכחי מזה, לילי, עושים את זה בדרך שלי. אם את לא קושרת את העניים, את לא תקבלי את ההפתתעה..." הוא ידע שזה יעשה את העבודה.
"בסדר." היא רטנה והוא חייך.
הוא קשר את הצעיף סביב איניה והידק אותו.
הוא שילב את ידה בידו והתחיל להוביל אותה.
לילי הלכה לאט, בצעדים קטנים, עקב בצד אגודל.
"נו, לילי, אם את רוצה להגיע לשם לפני שהחופשה תגמר אז תגבירי את הקצב", הוא רטן.
"יש פה עץ, נכון? אני יודעת שיש פה עץ", היא אמרה בתוכחה לג'יימס, מתעלמת מדבריו.
היא הלכה עם ידיה קדימה, נזהרת מפני העצים שדמיינה.
"אין פה שום עץ, לילי", ג'ימס גלל עיניים. "את באמת חושבת שאני אתן לך להתקע בעץ?"
"אהה כן!" היא אמרה "זה מסוג הדברים שיצחיקו אותך."
ג'יימס לא ענה, בעיקר בגלל שזה באמת סוג הדברים שהיו מצחיקים אותו.
לכן הוא רק שתק וכיוון את לילי ימינה כדי שלא תתקע בסלע גדול.
סוף סוף הם הגיעו, וג'יימס נעמד מאחורי לילי והתיר את הצעיף מעיניה.
"ואוו..." היא לחשה, המומה, וג'ימס חייך וכרך את ידיו סביב מותניה.
היה זה מקום שהוא וסיריוס מצאו באחד משיטוטיהם הרבים.
זו הייתה חלקת אדמה, ממש על גבול היער האסור, כך שעצים הסתירו אותך מפני עוברי אורח מזדמנים בחצרר הטירה, אבל אם תופסים אותך, טכנית, לא עברת על החוק.
הוא פרש על הדשא, שהיה ירוק ורענן שמיכה גדולה משובצת, ועליה סידר כל מה שקח מהגמדונים במטבח.
גבינות,פירות וירקות טריים, לחמים ולחמניות היו מסודרים בסלסילה, ריבות, ביצים, פנקייקים, בקיצור, כל מה שארוחת בוקר טובה צריכה.
האור הסתנן דרך חופת העצים ירקרק, והשתקף בכלי הזכוכית, שנרא כמו יהלומים מנצנצים.
"וואו!" לילי חזרה והסתובבה אליו, כך שעכשיו הם היו פנים אל פנים.
"אהבת?" הוא שאל.
"מאוד", היא חייכה ונתנה לו נשיקה.
ג'יימס הסתכל מעל לראשה על הפיקניק שסידר, ופתאום ראה ניצנוץ זהב.
הוא גרר את לילי אל מאחורי עץ וסימן לה להיות בשקט, והצביע קדימה.
פתאום, נצנוץ הזהב התקרב, ובצעדים קלילים נכנס לקרחת היער חד קרן זהוב.
ג'יימס ולילי עצרו את נשימתם ביחד.
הוא היה מדהים.
ג'יימס ראה תמונות של חד קרן בעבר, אבל שום תמונה לא הייתה יכולה באמת להעביר כמה שהוא מיוחד.
פרוותו הייתה סמיכה ומבריקה, וקרנו האחת שיצאה ממצחו היתה מסולסלת ומפותלת.
הוא היה אצילי ואלגנטי עם רגליו הארוכות, שנעו בחן רב.
ג'יימס לא הבין איך מישהו, מאיזשהי סיבה יכול להרוג משהו כל כך... טהור.
הם רק עמדו שם ובהו בו לכמה שניות, ואז לילי הסתובבה אליו, סמנה לו עם אצבע על שפתיה להיות בשקט, ויצאה מאחורי העץ.
החד קרן, שעד עכשיו היה מרוכז בצלחת עם התותים הרים את ראשו והתכונן לברוח, אבל לילי התקרבה אליו לאט וברוגע, והוא עצר במקומו ובהה בה בעניו הגדולות עם הריסים הארוכים.
היא התיישבה בזהירות על השמיכה ולקחה בידיה תות, והושיטה לו אותו על כף יד פתוחה.
החד קרן התקרב אליה לאט, רחרח את ידה, לק את התות ואז קיפל את רגליו תחתיו והתיישב לידה.
היא הושיטה את ידה לאט לאט וליטפה אותו, והוא עצם את עיניו כאילו הוא נהנה.
לילי חייכה והמשיכה ללטף אותו בתנועות איטיות וארוכות.
היא הפנתה את ראשה אליו וסימנה לו עם ידה לבוא.
ג'יימס זכר משיעור טיפול בחיות פלא (כן, לפעמים הוא מקשיב בשיעור) ומספרים שקרא (כן, לפעמים הוא גם קורא), שאם חד קרן יתקרב לאיזשהו בן אדם, זה יהיה לבת, והוא לא רצה להבריח אותו, לכן הוא הניד בראשו לכיוון לילי, לסמן לה שהוא לא יתקרב.
לצערו, ארי כמה דקות קסומות, משהו אחר הבריח אותו.
ציפור שחורה גדולה נחתה על הסמיכה החד קרן פקח את עיניו והביט בה.
הציפור פלטה קרקור רועם, וחד הקרן נעמד במהירות בתננועה חלקה.
הציפור פלאה עוד קול רועם וחד הקרן נס על נפשו, נשאיר שובל זהוב מאחוריו.
לילי נאנקה בתסכול.
הציפור, שכנאה התלהבה ממנו, רצה אחריו עד שנעלמה מעניהם.
"וואו!" לילי אמרה כשג'יימס התיישב לידה על השמיכה.
"וואו", הוא הסכים.
הם רק ישבו כמה שניות אחד ליד השנייה, מהרהרים ביצור בקסום שפתאום, משום מקום, הגיע אליהם.
"היה שוה להשאר פה רק בשביל זה, לא?" ג'יימס מלמל.
"רק בשביל זה?" לילי שאלה בהתגרות ונשקה אותו ברכות.
"טוב, לא רק בגלל זה..." ג'יימס חייך וליטף את שיערה.
הם רק הסתכלו אחד על השני בחיוך לכמה שניות עד שלילי הסיטה את מבטה לכיוון האוכל שהיה מפוזר בשפע על השמיכה.
"נו, אז מה יש פה...?" היא מלמלה וההושיטה את ידה לכיוון המזון הרב שהיה שם.
הבוקר וצהריים של אותו יום הפכו למערבולת של דיבורים, צחוקים וריכולים.
כשסיימו שניהם לאכול לילי ישבה על השמיכה, וג'יימס שכב על הב לידה.
"מה היא עושה?"  הוא שאל והצביע על כמה בנות משנה רביעית, שאחת מהן הזיזה את ראשה אחורה בתנועה גנדרנית, שיערה מתנופף מאחוריה כל חמש שניות בערך.
"היא מעיפה את השיער, ג'יימס", לילי ענתה.
ג'יימס נאנח. "תעופה זה למטאטאים, לא לשיער", הוא אמר ולילי גלגלה עיניים.
"ואם מדברים על מטאטאים..." הוא הסתובב על הבטן והסתכל בציפייה על לילי.
"כן?" היא שאה בחשדנות.
"אני יודע שיש לך פחד עיוור, מטומטם וחסר הגיון מתעופה, אב אולי תנסי? בשבילי?"

עשר דקות מאוחר יותר, אחרי שהחזירו את כל האוכל למטבח, הם היו במגרש הקווידיץ', ג'יימס עם חיוך ענק, ולילי רועדת מפחד.
לילי, בעידודו של ג'יימס עלתה על מטאטא, וג'יימס עלה אחריה וחיבק את מותניה.
הוא בעט בקרקע, והם עלו לאוויר.
ג'יימס עצם את עיניו, נהנה מהאוויר הצלול, אבל פתאום לילי צרחה צרחה ארוכה, וג'יימס כמעט נפל הממטאטא.
"אלוהים, לילי, תירגעי", הוא אמר לה והיא נרגעה קצת.
"אמאל'ה, ג'יימס, אני רוצה לרדת", היא אמר בקוול חנוק.
ג'יימס נאנח אבל צלל בעדינות עד שנתתו.
לילי ירדה  מהמטאטא וצנחה על הקרקע.
"זה היה... נוראי", היא התנשמה.
ג'יימס בא לענות לה, אבל אז הוא הרגיש טיפה על אפו.
הוא הרים את מבטו למעלה, ואז הרגיש עוד טיפה.
"נראה לי שמתחיל לרדת..."
"... גשם." לילי השלימה אותו, ובדיוק באותו רגע התחיל מבול.
הם עמדו שם לחצי שנייה, בוהים בשמיים, וכז רצו לכיוון הטירה.
הם נכנס נימה ספוגים לגמרי.
הם הביטו אחד בשני לרגע, ואז פרצו בצחוק גדול.
ג'יימס כרך את ידו סביב מותניה, והם הלכו, רטובים לגמרי ועליזים לכיוון חדר המועדון.

כשמקונגל נכנסה לחדר המועדון הם ישבו ביחד על כורסא ופתרו תשחץ.
ברגע שראו אותה לילי קמה במהירות, מסמיקה.
"הממ, דמבלדור צדק", היא מלמלה, "אני חייבת לו חמש אוניות..."
הוא החליף עם לילי מבט צוחק.
מקונגל הרימה את מבטה אליו ואמרה "ג'יימס, בוא בבקשה למשרד שלי, מישהי רוצה לדבר איתך."

הפרק הקודם		הפרק הבא