הפעם הראשונה שלי כמכשפה

חזרנו מחופשת חג הפסחא והרגשתי מלאה מכל השטויות שאכלתי במשך החג.

כשפגשתי את דראקו בכניסה להוגוורטס הוא רץ ומחץ אותי בחיבוק.

"דראקו כואבת לי הבטן! אל תמחץ אותי ככה" אמרתי לו.

"מצטער ממש התגעגעתי" הוא אמר וחייך את החיוך הממיס שלו.

"אז מה עשית בחג?" הוא שאל תוך כדי שהלכנו לכיוון חדר האוכל.

"שום דבר מיוחד. ואתה?" שאלתי בחזרה.

"ההורים שלי קנו לי מטאטא חדש! הוא ממש מהיר את חייבת לראות.." הוא אמר בהתלהבות כשקטעתי אותו-"אני אראה אותו מרחוק".

דראקו צחק ונכנסו לחדר האוכל. נפרדנו וכל אחד התיישב בשולחן שלו.

"ברוכים השבים" אמר דמבלדור כשחדר האוכל לא הפסיק להרעיש. נעשתה דממה תוך שניה.

"מקווה שכולכם נהנתם בחג הפסחא" הוא אמר והסתכל ישירות לכמה ילדים.

"לפני שנחזור ללמידה כרגיל, אנו עורכים נשף גדול לבוגרים שבנינו" הוא אמר. לא היה יותר שקט אחרי המילים שהוא אמר.

אחרי שראה שהוא לא מצליח להשתלט על התלמידים, דמבלדור אמר "בתאבון" וחזר לשולחן שלו.

"נשף!!!" אמרה סברינה בהתרגשות.

"יש לך עם מי ללכת?" שאלתי אותה מופתעת.

"לא. אבל שמתי את העין על מישהו" והיא קרצה לי.

"ומה איתך? הולכת להזמין את דראקו?" אמרה לי-אן ונתנה לי מכה במרפק.

גילגלתי עיניים וקיוויתי שהעיניין יעבור. הוא לא עבר.

"אם לא תזמיני אותו אני אזמין אותו" אמרה רוז וצחקה.

"אז אני אזמין את דניאל" אמרתי לה. דניאל היה הילד שרוז אהבה בסוד.

רוז הסמיקה והפנתה את המבט שלה.

"זה בסדר אם אני אזמין את הארי?" שאלה סברינה בשקט.

"אם את רוצה לצאת עם פוץ אז בשמחה" אמרתי לה בכעס.

סברינה השתתקה לכמה רגעים ואז אמרה "את יודעת שזה לא היה אשמתו. זה חבר שלו עם הפה הגדול".

אולי היא צודקת.. חשבתי.

השתתקתי והתמקדתי באוכל שלי.

אחרי שסיימנו לאכול, הלכנו לחדר המועדון ומשם עלינו לחדר שלנו.

הוא היה בידיוק כמו שהיה לפני שעזבנו. ריח של אבק באוויר, המצעים מקומטים אבל מסודרים, מלא בגדים ליד הארון.

"נחמד שניקיתם פה" אמרה לי-אן.

"סברינה הייתה האחרונה שעזבה" אמרתי לה.

סברינה גילגלה עיניים והתיישבה במיטה שלה.

התארגנו כולן לשינה ונכנסנו למיטות. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הנשף.

מה אני אעשה.. את מי אני אזמין? חשבתי.

כנראה שגם כל שאר הבנות חשבו על זה כי אף אחת לא נרדמה.

אחרי כמה זמן הצלחתי להירדם. חלמתי על פרופסור מקגונגל ועל החדר שלנו.

הוא היה חשוך אבל לא הייתי לבד. כל המיטות היו מבולגנות ואני התקמדתי למיטה שלי.

התעוררתי בבהלה בבוקר וגיליתי שאני מאחרת.. כרגיל.

רצתי מהר לשיעור ולמזלי הרב לא איחרתי. התיישבתי ליד רוז וניסיתי להקשיב למורה.

באמת שניסיתי להקשיב אבל המחשבות שלי היו במקום אחר.

הסמקתי כשהמורה שאל אותי שאלה ולא ידעתי מה לענות כי לא הקשבתי בכל השיעור.

היום עבר והגיע אחר-הצהרים. הלכתי בדשא שמחוץ לטירה כשראיתי את דראקו יושב מתחת לעץ.

התקדמתי לעברו והוא שם לב אלי וחייך אלי.

התיישבתי לידו והרגשתי את הרוח הקרירה. היה ממש נעים בחוץ.

"אז מה איתך" שאלתי אותו וראיתי שהוא שקט.

"כלום פשוט חשבתי על הנשף" הוא אמר ולא הסתכל אליי.

הוא כועס עליי? חשבתי.

בידיוק כשבאתי לשאול אם הוא כועס עליי, הוא אמר "את יודעת.. זה מצחיק שאת הולכת לנשף ואת רק בת 15".

"בת 16" פלטתי. כששמתי לב למה שאמרתי מיד סתמתי את הפה.

"למה את מתכוונת?" הוא שאל מופתע.

הבנתי שאין לי איך לברוח מזה ופשוט גיליתי לו "חגגתי בחופשת הפסחא".

הפרק הקודם		הפרק הבא